אחרי שנים ארוכות של המתנה, בשעה טובה הגיעו עוגות הגבינה של רשת צ'יזקייק פקטורי לארץ. לפני שאתם אוכלים אותנו, נתחיל בלהגיד לכם איפה תוכלו להצטייד בהן בעצמכם: בינתיים העוגות נמכרות בשתי נקודות מכירה של חברת קפה סעדי, החברה שמייבאת אותן - אחת בחנות שלהם במרכז נצרת ואחת במרכז הלוגיסטי בכפר ברוך - אבל בחודש דצמבר הקרוב (ממש בעוד חודש) עתיד להיפתח דוכן המכירה הראשון של הרשת במרכז הארץ - בקניון שרונים בהוד השרון ומיד אחריו סניף נוסף בקניון האופנה TLV של גינדי בתל אביב. בנוסף, קפה סעדי מספרים לנו שהם גם במשא ומתן עם אחת מרשתות בתי הקפה הגדולות, שתתחיל למכור בסניפים שלה את העוגות, שמגיעות היישר מארה"ב.
דוכן המכירה הראשון בקניון האופנה יציע רק את העוגות שכבשו את ארה"ב (ולא את התפריט הרחב שמוצע בסניפי הרשת ברחבי העולם) ויהיה חלק ממערך אוכל רחב במיוחד שנבנה במקום. צ'יזקייק פקטורי יפעל במקביל לרשתות כמו טאטי קפה, הקפיטריה מבית קפה אירופה שנפתחת אף היא בימים הקרובים, פיצה גראז' ורשתות כמו סוסו ובניו, וזוזוברה.
ועכשיו לסיבה לשמה התכנסנו. כששמענו שהעוגות המדוברות, שבארה"ב נמכרות ביותר מ-200 סניפים, הגיעו סוף סוף לארץ, כמובן שהיינו חייבים לטעום אותן וכמה שיותר מהר; גם כי היינו סקרנים מאוד, אבל בעיקר כדי לספר לכם על מה המהומה. בינתיים הגיעו לארץ 12 טעמים (מתוך המבחר הגדול של 87 עוגות ברשת), והן יימכרו - קפואות ומחולקות לפרוסות מראש - במחירים של 70 שקלים לעוגת פס, 100 שקלים לעוגה בינונית בקוטר 7 אינץ' (כ-17.5 ס"מ) ו-150 לעוגות בקוטר 9-10 אינץ' (23-25.5 ס"מ). אנחנו טעמנו שני סוגים מתוך המבחר: עוגת גבינה קלאסית ועוגת גבינה רד וולווט, שתיהן בקוטר 9 אינץ', מחולקות ל-12 פרוסות מכובדות בגודלן ושוקלות קרוב ל-2 קילו כל אחת. כרגע העוגות ללא כשרות, אבל בחברה עובדים על השגת תעודה.
אחרי הפשרה של כמה שעות במקרר, הוצאנו את הגברות מהקופסאות הממותגות שלהן, וניגשנו לזלול. ראשונה הייתה עוגת הרד וולווט, שהשכבות שלה מתוארות על הקופסה כ"עוגת רד וולווט, עוגת גבינה קרמית, ציפוי אייסינג של גבינת שמנת ותלתלי שוקולד לבן".
הצבע האדום הבוהק של העוגה בהחלט מרשים, ורוב הטועמים שלנו רצו לטעום אותה ראשונה. העוגה עצמה, למרות הצבע האדום וכמו כל עוגת רד וולווט, היא עוגת קקאו בחושה, שהזכירה לרובנו עוגת יומולדת "של פעם" אבל הייתה עסיסית ואוורירית. דווקא שכבת הקרם מעליה היא זו שפיצלה את קהל הטועמים. חלק חשבו שמדובר בקרם טעים וכיפי במיוחד, עשיר ומאוד גבינתי. החלק האחר חשב שהקרם עשיר ושומני מדי, בטעם חזק מדי של חמאה. הציפוי בצידי העוגה, שאמור להיות שוקולד לבן, היה הקשה מכל, עם טעם חזק של חמאה, כאילו מדובר בגילופי חמאה ותו לא. חלק הגדירו אותו אפילו כבלתי אכיל. כולם הסכימו שמדובר בעוגה כבדה מאוד, שכמעט בלתי אפשרי לסיים פרוסה שלמה ממנה (כמובן שיש מי שכן הצליחו לסיים, בכל זאת).
עוגת הגבינה הקלאסית מתוארת על הקופסה כ"עוגת הגבינה הקרמית והמפורסמת שלנו, עם קלתית של קרקר גרהאם". קרקר גרהאם הוא בעצם סוג של פתי בר אמריקאי - מעין ביסקוויטים פריכים, שמשמשים שם להכנת תחתיות לעוגות. בניגוד לפתי בר, הם מתובלים במעט קינמון וקרמל, והטעם שלהם מזכיר שילוב של פתי בר עם ביסקוויט לוטוס.
נחזור לעוגה. העוגה הקלאסית זכתה למחמאות גורפות הרבה יותר מחברתה, למרות המראה הפשוט יותר שלה. גם פה רוב האנשים הסכימו שמדובר בעוגה כבדה ועשירה למדי, שאפשר להסתפק בהרבה פחות מפרוסה שלמה ממנה, אבל היא הייתה נעימה וקרמית הרבה יותר מקודמתה. גם קלתית הגרהאם היתה טעימה, עם טעם נעים וכיפי של קרמל וקינמון, אבל כמו שחששנו שיקרה בעוגה שעברה הקפאה, הוא לא היה ממש פריך. ובכל זאת, לחובבי עוגות הגבינה הכבדות והעשירות, מדובר בעוגה מוצלחת.
ומה לגבי המחיר? 150 שקלים לעוגה אולי נשמעים כמו לא מעט כסף, אבל כשחושבים על כך שמדובר ב-12.5 שקלים לפרוסת עוגה גדולה ונדיבה, המחיר לא באמת כזה נורא. יש לנו הרגשה שלקראת שבועות הבא, כשיהיו כבר הרבה יותר נקודות רכישה, לא מעט מאיתנו ירכשו עוגה כזאת הביתה.