אנחנו כל הזמן שומעים על מצוקת בעלי העסקים בצפון - איך המדינה הפקירה אותם, איך הם עומדים ריקים. אבל תשמעו את המילים האלה, מאחד מבעלי העסקים הכי מצליחים בגולן, מי שהיו עולים אליו לרגל מכל הארץ כדי לאכול את הקרואסונים שלו - ותבינו את עוצמת המצוקה: "אני מתעורר בבוקר ולא בא לי לקום", מספר לי עדי פרץ הבעלים של ׳מטרלו׳ המעולה בעין זיוון. "לא בא לי לפתוח את הדלת, לאפות את הקרואסונים בידיעה שאף אחד לא יאכל אותם. זה מבאס. אני הרמתי ידיים. ואומרים לי כל החברים 'אם אתה הרמת ידיים - באמת הלכה התקווה' כי אני הייתי האופטימי, רק להמשיך לעבוד ולהמשיך לפעול. אבל אמרתי לאשתי ששבוע הבא הגיע הזמן לסגור. בשביל מה לפתוח? בשביל מה? אני ממשיך רק בשביל העובדים, שצריך לדאוג להם. גם אלה שבחל"ת מ-7.10, הורים לילדים, וגם אלה שחייבים עבודה. ואני מסתכל קדימה ולא רואה אופק לסיום המלחמה. האריכו למפונים עד סוף השנה, אבל העסק לא ישרוד. מה שאומר שלפחות עד סוף השנה אנשים לא יחזרו. ואני מחפש מקום חדש, בתל אביב. מחפש נכס".
פרץ הוא אחד האופים המוערכים בישראל, מי שהקרואסון שלו הוכתר על ידי רבים לטוב בישראל. הוא בוודאי לא יכול היה לדמיין חודשים שבהם אין מבקרים במאפייה שלו, שלרוב מפוצצת עבודה. אבל מאז 7.10 הוא מספר שבסוף כל יום הוא מביט בוויטרינה המלאה, והלב מתמלא עצב: "לפני שסוגרים העובדים שולחים לי תמונה של הוויטרינה ושואלים אותי מה לעשות עם המאפים. תזכרו שאני מתחיל לעבוד על הקרואסון 48 שעות לפני, זה לא שאפשר להוציא מהמקפיא אם פתאום יש ביקוש או לשמור למחר. אם אני יורד עוד יותר בכמויות אין לי הצדקה לעובדים. וזה עצוב, ויטרינה מלאה בסוף יום זה מראה עצוב. וזה אחרי שירדנו בכמויות בחצי, ועדיין נשאר המון. אז לפחות אנחנו כל יום תורמים לחיילים״.
פרץ מספר שבעצם אין מבקרים מאז 7.10. אז איך הוא שרד עד עכשיו? "בהתחלה היו מילואימניקים בגולן שהחזיקו את המקום. אחרי כך היינו חודש וחצי בפופ אפ בתל אביב, אבל חזרנו, וכבר אין מילואימניקים. ומטיילים אין מאז 7.10. ואתה יודע מה הכי בלתי נתפס? שהחיים כאן ממשיכים. בטוח כאן. הילדה שלי בת 7 נוסעת כל יום בהסעה לבית ספר אזורי. אחותי חקלאית עובדת על הגדר של סוריה, 200 מטר. אנחנו חיים כרגיל. ואם כל זה רגיל - אז למה לא באים?"
אבל אתה יכול להבין משפחה שלא רוצה בתקופה הזאת לתאם חופשה לאזור?
פרץ: ״זה כאילו נכון כי זה מה ששומעים בחדשות, אבל אצלנו הכל רגיל. בעין זיון הייתה אזעקה אחת מאז ה-7.10. בתל אביב היו הרבה יותר. כאילו אומרים לך הכל בסדר אצלך, תמשיך כרגיל, תעבוד. אבל מציירים בתקשורת תמונה אחרת. קריית שמונה זה חצי שעה נסיעה, ראש הנקרה זה שעה וחצי. אם נופלים שם טילים אין קשר לגולן. זה לא שכל הצפון אותו דבר. חייבים להבין את זה״.
אז מה הפתרון? באמת לסגור ולעזוב?
"אני לא כאן כדי לחפש רחמים או פיצויים - אני קורא לעם ישראל: בואו! בטוח פה! הכל פה פורח, מפוצץ פרי, כולנו משוועים למטיילים, לתיירים. בואו! בואו!"
מטרלו. קיבוץ עין זיוון. שני-שישי מ-8:00 ועד שנגמר. קיים במקום מרחב מוגן