כשמספרים לנו שיש גלידה חדשה בסביבה, אנחנו הראשונים להתנדב לטעום. כך היה גם במקרה של המותג טיפסי סקופ (Tipsy Scoop) - גלידה בשילוב משקאות אלכוהול איכותיים שמופצת ברחבי ארצות הברית ונחשבת שם לסיפור הצלחה. עכשיו לראשונה יוצאת הגלידה את גבולות אמריקה ומגיעה אלינו לישראל, בזכות בני הזוג מורן לוי ונועה ג'רסי.
הסיפור של טיפסי סקופ אולי נשמע טריוויאלי לחובבי טעמים כמו רום צימוקים (אנחנו אוהדים שרופים), אבל למעשה מדובר בגלידות חדשניות למדי עם טעמים שסקרנו אותנו עוד בטרם הגיעו. הגרסה הישראלית מיוצרת במפעל מקומי, שאת תוצרתו, במקום לרכוש בגלידרייה, ניתן להזמין במשלוח הביתה (עם מינימום הזמנה של 3 פיינטים).
אנחנו קיבלנו את המשלוח שלנו למשרד, כיאה לחיות העבודה שאנחנו. אריזות הגלידה היו יפות ואסתטיות (באופן שמזכיר יותר מארזים של מוצרי קוסמטיקה יפים) עם צבעים מגרים ומראה מאוד מהוקצע. הטעמים שקיבלנו נחלקו לסורבטים ולגלידות שמנת, בכולם 5 אחוז אלכוהול.
אז מה חשבנו?
נתחיל בהתייחסות כללית לתמחור ולתמורה. המחיר של כל קופסת גלידה של טיפסי סקופ הוא 48 שקלים. מצד אחד, הרבה כסף לקופסת גלידה אחת (בנפח של 500 מ"ל). מצד שני, ברגע שנכנס לתמונה אלכוהול (שהחברה מתחייבת שהוא איכותי), המחירים עולים משום שמדובר במוצר יקר. האם זההגלידה שווה את המחיר הגבוה? תלוי כמה אתם מעוניינים לתפוס ראש עם הגלידה שלכם (וזה יצריך הרבה מאוד גלידה אצל רובנו).
כרגע מציעה החברה 10 טעמים לרכישה, ובהמשך יוצעו טעמים נוספים וגם תוספות של טעמים מיוחדים לחגים ואירועים. הטעמים של הגלידות האמריקאיות עברו התאמה מסוימת לחך הישראלי, וחלק מהסדרה רלוונטי רק לשוק שלנו. האפשרויות בינתיים הן סורבה תותים עם סנגרייה לבנה; שמנת וניל וברבן; וודקה ועוגת וניל עם דובדבני אמרנה; סורבה מנגו עם מרגריטה קלאסית; שוקולד קרמל מלוח וויסקי; סורבה מלון עם אוזו; מנטה, וודקה ושוקולד צ'יפס; פטל ולימונצ'לו; אפרול שפריץ תפוז; וקפה פטרון עם ליקר אגוזי לוז.
הטועמים נחלקו לכאלה ששנאו את טעמי השמנת ולכאלה שחשבו שהם דווקא בסדר. בנושא הסורבטים שררה הסכמה מוחלטת על כך שהם משתלבים טוב יותר עם סוגי האלכוהול השונים, והם כיפיים וטעימים יותר מהגרסאות החלביות, שהיו מאוד כבדות ומתוקות. אם כבר לשתות קוקטייל בגלידה, שתהיה בטעמי פירות.
על תואר הטעם החביב עלינו ביותר התחרו הסורבה תפוז אדום עם אפרול שפריץ, שהיה מריר במידה טובה, מרענן ופירותי; סורבה תותים עם סנגרייה לבנה שאהבנו מאוד, והרגיש כמו תות איכותי עם תחושת אלכוהול נעימה שנותרת בפה; וסורבה המנגו מרגריטה שהיה בעל צבע כתום יפה וניחוחות מנגו שאנחנו אוהבים.
סורבטים נוספים שנוסו היו הטעם הישראלי מלון עם אוזו ונענע - שנחל אכזבה והרגיש כמו מלון עם תבלין אניס ולא ממש אוזו; ופטל עם לימונצ'לו, שהיה מתקתק-חמצמץ נחמד ועם טעמי אלכוהול עדינים.
מבין גלידות השמנת היו כמה שהיו חביבות יותר על הטועמים: גלידת שמנת עם קפה, פטרון וליקר אגוזי לוז קיבלה שבחים מחובבי המרקמים החלביים, בזכות השילוב הטוב בין קפה שמורגש היטב ואגוזים; וגלידת השמנת וניל וברבן הייתה חביבה בזכות טעמי אלכוהול לא מאוד אגרסיביים וטעמים טובים של וניל ושמנת איכותית.
הטעמים שפחות התלהבנו מהם היו גלידת שמנת עם וודקה, עוגת וניל ודובדבני אמרנה - שבה הדובדבנים לא הורגשו וטעמי האלכוהול היו דומיננטיים מדי; גלידת השוקולד מריר עם קרמל מלוח וויסקי, שקיבלה ביקורות שליליות למרות הציפיות הגבוהות מהשילוב שאמור היה להיות מדהים (נטען שהיא מזכירה תרופה ומשאירה אחריה טעם לוואי מריר); ואת הביקורות הקשות ביותר חטף הטעם הכי לא ישראלי - שמנת, מנטה, וודקה ושוקולד צ'יפס - שהושווה פעם אחר פעם למשחת שיניים, מי פה וערימת מסטיקים חריפים שחוברה לה יחדיו.
בשורה התחתונה
הרעיון לשלב בין אלכוהול לגלידה הוא לא המצאה של טיפסי סקופ, אבל המותג בהחלט לקח את הסיפור הזה כמה צעדים קדימה ויצר גימיק חביב (למי שאוהב אלכוהול ורוצה אותו בכמה שיותר אלמנטים סביבו). רשימת הטעמים מעוררת סקרנות, ואין ספק שאם היינו מארגנים מסיבה היינו לוקחים בחשבון הזמנה של כמה מהטעמים מעוררי הסקרנות האלה.
המגרעות מגיעות בדמות איכות טעמים לא אחידה (היו טעמים טובים והיו כאלה שהאלכוהול ממש לא השתלב בהם היטב והרגיש מאולץ) וקושי ממשי שחזר על עצמו לאכול הרבה מהגלידה (מה שעשוי להיות בכלל יתרון), כי היא מתוקה מאוד ואלכוהולית באופן שלא תמיד בא טוב. בקיצור, הגלידה הזאת היא לא מהז'אנר שאפשר לרדת על פיינט ממנו בלי לשים לב. קחו את זה בחשבון.