בדצמבר האחרון הגיעו בשורות על פתיחת בראסרי חדש – בראסרי 22 – שרצה להביא לפתח תקווה את הגלאם של פריז ואת הווייב של תל אביב. הניסיון הזה לימד שלמרות הרכבת הקלה פתח תקווה היא עדיין לא תל אביב, ובטח שלא פריז - ועכשיו נפתחה תחתיו מסעדת קפה מרגו של השף אוהד לוי, שלא מנסה להבטיח דבר וכן עושה את העבודה בשקט ובצניעות.
לוי התחיל את דרכו בהרברט סמואל, אחר כך הקים עם יונתן רושפלד את יבנה מונטיפיורי ועבד גם בכתית של מאיר אדוני, בסושיאל קלאב ובצ'יקטי האהובה. לפני שנתיים הוא פתח את מאמו באילת, ולמרות שהיא זכתה לשבחים, את המלחמה הנוכחית המסעדה לא הצליחה לשרוד. למשך חצי שנה התקיים לצידה של מאמו גם אלטר, בר היין של לוי.
מאז סגירתה של מאמו משמש לוי כיועץ קולינרי, ולפני חודשיים התביית יחד עם הסו-שף חובב רחמון, שעבד בה תחת פיקודו, ברחוב השחם הפתח תקוואי. הוא הפך את בראסרי 22 לקפה מרגו, שבלי הרבה רעש וצלצולים מקיימת סוף סוף את ההבטחה לאוכל שף טעים וטוב בעיר.
התפריט של קפה מרגו מציע את כל הקלאסיקות, ואומנם לא תמצאו בו הברקות מקוריות אבל המנות שיוצאות לשולחן, כולל הצנועות ביותר, עושות את זה כמו שצריך. בין השאר תמצאו שם את סלט הקיסר הכי טעים שאכלנו בשנה האחרונה, ואכלנו עשרות (64 שקלים). יש בו עלים רעננים של חסה, אנשובי, ביצה חצי קשה, רוטב טרטר מעולה, צלפים ופירורי פנקו עם פרמזן שמוסיפים טוויסט מדהים. עוד בתפריט: טורטליני קלאסי ממולא בריקוטה ותרד, שמוגש על רוטב חמאה, אפונה ויין עדין (76 שקלים), וגם המבורגר שמוכן על פי המתכון האישי של הקצב המיתולוגי של מסעדת הרברט סמואל. הרכב הבשר הסודי, התיבול המינימלי ואיולי הפפריקה המעושנת הופכים כל ביס מההמבורגר המושלם הזה לחוויה (72 שקלים). טעמנו גם מנה מיוחדת של הסו-שף, שמורכבת משתי לחמניות פריקסה, שמכינים במקום מאפס, ובתוכן קבב דג, משוואיה ועלים ירוקים (68 שקלים).
גם הבוראטה אצל לוי לא דומה למנות הבוראטה שפוגשים היום בכל בית קפה, בראסרי או מסעדת שף. היא יושבת מעל ארטישוקים, ומעוטרת בבלסמי מיושן 10 שנים ובצנוברים מטוגנים בשמן ארביקה של מגל, שמוסיפים למנה נופך שונה וענוג. טעמנו גם ברוסקטה דג קצוץ, וגם היא הייתה יוצאת מן הכלל. היא הייתה צרובה על הגריל, הוגשה עם צזיקי מסקרפונה וצ'ימיצ'ורי זעתר והייתה טעימה פי 10 מרוב הברוסקטות שאכלנו בשנים אחרונות.
"כל עוד ייתנו לי סכין וקרש חיתוך ואני אוכל לבשל, אני אהיה בסדר", אומר לוי, שחי היום על הקו בין תל אביב, פתח תקווה והערבה, שם מתגוררים אשתו וילדיו. "לא באתי לכאן לחנך אף אחד, באתי לכבד את הקהל של פתח תקווה ואת הדברים שהוא אוהב. אני שמח על הזכות לעבוד ולהתפרנס ממה שאני אוהב וזה מה שמניע אותי".
אחרי שהקהל המקומי ילמד לבטוח בו, לוי מבטיח לערוך בימי שני ספיישל עם מנות אישיות יותר, כאלה שיוצאות לו מהנשמה אחרי 20 שנות קריירה במטבחים הכי נחשבים בארץ. עד אז הוא מדבר פשוט, ומגיש מנות מבוקשות ונפוצות אבל בביצוע ללא רבב. אז אם פספסתם את מאמו האילתית, סעו לפתח תקווה. זה הרבה יותר קרוב ושווה עמידה בפקקים של כביש 4.
קפה מרגו. שחם 22, פתח תקווה