הדבר שקולינריק, הסופר-מעדנייה החדש ברמת גן, הכי מנסה להבליט זה את השתייכותו של רושפלד לפרויקט. בכל שלטי החוצות פרצופו מככב, והדיבור הוא לגמרי על "המעדנייה החדשה של רושפלד ברחוב ביאליק". ביחסי הציבור של קולינריק הדיבור הוא קצת אחר, עם הערות כמו "חשוב להגיד שזאת לא מעדנייה של רושפלד אלא של קשת טעמים". איך מיישבים את הסתירה? בקלות. קולינריק היא מיזם של קשת טעמים, ורושפלד הוא המנהל הקולינרי של קשת טעמים, וגם של רשת הסופר-מעדניות המתהווה. הוא נהדר בשביל למשוך קהל, אבל פחות בשביל לקחת אחריות על התוצאה.
עם הדואליות הזו שמנו פעמינו לקולינריק החדשה ברמת גן, במטרה לטעום את האוכל המוכן שנמכר שם, שרושפלד חתום עליו אבל הוא חלילה אינו "אוכל של רושפלד". עוד לפני האוכל המוכן (אל חשש, נגיע להכל), התפלאנו לראות חנות בקונספט באמת לא מוכר. יש בה אגף יפה של בשר (כאמור, של קשת טעמים), הרבה מוצרי מעדנייה יוקרתיים ומנקרי עיניים כמו זיתים מיוחדים ושוקולד שלא ראינו במקומות אחרים, אבל גם מחלקת ירקות כמו בכל סופר (אולי קצת קטנה יותר), מקררים של מוצרי חלב (רגילים לגמרי, קוטג' סטייל, וגם מיוחדים) ואפילו מעבר של חומרי ניקוי וכביסה. זאת כנראה המשמעות של "סופר מעדנייה" - הקונספט שאליו קולינריק משתייכת - ואם לשפוט לפי ריבוי הלקוחות שם בבוקר יום רביעי, כנראה שיש לו דרישה.
אבל אנחנו באנו בשביל האוכל שאינו של רושפלד, ובו נתמקד. ויטרינת האוכל המוכן התגלתה כרחבה ומגוונת מאוד, ועשתה חשק לקחת מזלג ופשוט לטעום כמה שיותר דברים (לזכות המוכרים ייאמר שהם הציעו שנטעם כל מאכל ששאלנו עליו). המנה האחת שקלקלה לנו את הנוף הייתה מנת סלמון, למעשה שתי מנות סלמון - שלא נראו לא טעימות אבל היה ניכר בהן שהסלמון קיווה להיאכל כשיצא מהתנור, ולא להמשיך משם לוויטרינה ומשם לחימום חוזר. למעט אלה הביטו אלינו מבעד לזכוכית הרבה מנות ביתיות שנראו מבטיחות. בסופו של דבר בחרנו לנסות לזניה, קובה, קניש בשר, עוף בקארי תאילנדי ובקר בנוסח סצ'ואן.
נתחיל בקובה (31 שקלים ל-4 יחידות) והקניש (26 שקלים ל-3 יחידות), שהיו הצלחות מובהקות. שניהם חוממו בתנור הביתי ויצאו טריים ושמנוניים כביום היוולדם, וטעימים מאוד מאוד. כן התעורר בנו צער על המנה שקיבלה את השם קניש - שם אפרפר ועצוב שלחלוטין לא מגיע לה, בהיותה בשרנית וטובת מראה וטעם (מה דעתכם על "פסטל"?). שתי המנות ניחנו בכמות נדיבה ויפה של בשר ובציפוי טוב, כאן של סולת וכאן של בצק תפוחי אדמה.
המשכנו עם לזניה בשר (100 שקל לקילו, 50 לכמות שהספיקה בקלות לארבעה), שחוממה במיקרו והייתה מוצלחת לדעת המבוגרים, פחות מזה לדעת הילדים. בניגוד ללזניות שאנחנו רגילים בהן, בזאת לא הייתה נוכחות עגבנייתית וכן הייתה נוכחות מסיבית מאוד של בשמל. רשמנו לפנינו שהילדים לא אוהבים בשמל ואכלנו בהנאה, עד שהכובד הכריע אותנו. נציין שעל אף חיבתנו לבשמל, היינו שמחים אם היה קצת פחות ממנו וקצת יותר בשר.
בגזרת המנות הבשריות העיקריות אכלנו בקר בסגנון סצ'ואן (51 שקלים לקופסה שנראית קטנה אבל מספיקה ל-4 מנות בינוניות), שהיה פשוט מעולה - חריף אבל במידה, מתקתק אבל לא באופן מחליא, במרקם מצוין ועם רוטב שנשמח לשפוך על אורז לבן כשיזדמן לנו; ועוף בקארי תאילנדי (47 שקלים לאותו גודל קופסה), שהיה לדעתנו המנה הפחות מוצלחת בארוחה, עם חזה עוף שחלקו היה יבש מדי וחלקו רך באופן מחשיד, והרבה יותר מדי פטריות (טריות, לא חלילה משומרות, אבל בכל זאת).
מפח נפש אמיתי היה לנו רק אחד, והוא סלט הוולדורף שהחלטנו שילווה את כל האוכל הכבד הזה, והתגלה ככבד מכל המאכלים גם יחד עם אינטנסיביות מיונזית שלא הייתה מביישת בריכת מיונז אולימפית. לבד מזה התרשמנו שמדובר באוכל טוב, ואפילו במחיר סביר. ב-250 שקלים האכלנו לשובע 4 נפשות רעבות, ועוד נותרו שאריות.
אז מה רושפלד, חותם או לא חותם? כנראה תלוי את מי שואלים, אבל אם תשאלו אותנו - אין במה להתבייש.
קולינריק, סניף רמת גן. ביאליק 39