אין אופה או חובב קונדיטוריה שלא מכיר את השם רביבה אפל. אפל, שנחשבה בעשורים האחרונים למובילת תחום הקונדיטוריה בארץ, הלכה לעולמה הבוקר בבית החולים בילינסון לאחר מאבק ממושך בן כמה שנים במחלת הסרטן.
גם מי שאינו חובב אפייה מושבע נחשף בשנים האחרונות אל אפל, שהציגה בכמה עונות של "מאסטר שף" את קינוחי אתגר האפייה, ובזכותה אין ישראלי שלא מכיר את מגדל הפחזניות קרוקומבוש.
ב-1988 פתחה אפל את בית הקפה רביבה וסיליה ברמת השרון, יחד עם השותפות סיליה רגב ונירה קולודוני. "פגישה מקרית עם חבר הביאה אותי למרכז מסחרי מיושן בסביבה שקטה וירוקה בשכונת נווה רסקו שברמת השרון. זו הייתה ההתחלה. הרעיון היה לפתוח ביחד עם חברתי נירה מקום שבו אני אעסוק באפייה והיא תטפל בלקוחות. בשלב השיפוצים של המקום הצטרפה אלינו סיליה, שאותה הכרתי כמה שנים קודם לכן כשהגעתי אליה כדי ללמוד בישול. החלטנו לקרוא למקום 'רביבה וסיליה' על שם השתיים שבמטבח", סיפרה אפל בעבר (מתוך אתר האינטרנט של המקום).
תוך זמן קצר פרשה סיליה, ובית הקפה נשאר בהנהגתה של רביבה בלבד, שהפכה אותו למוסד עירוני אהוב ואחד מבתי הקפה הראשונים בארץ שייצרו מוצרי פטיסרי ברמה גבוהה. עם הזמן בית הקפה הפך לביסטרו, הצטרפה אליו מעדנייה, ובהמשך נפתח אף סניף תל אביבי שכולל גם הוא מסעדה, עם פיצרייה צמודה (לצד סניף תל אביבי נוסף שכבר נסגר בינתיים). בשנת 2008 הוציאה אפל את ספרה "רביבה וסיליה - המתוקים" שכלל למעלה מ-100 מתכונים ואף השתתף בגמר התחרות הבינלאומית לספרי בישול.
"עבדת עד הדקה האחרונה"
בעיניי קונדיטורים ואנשי מקצוע רבים, נחשבה אפל למורת דרך ולחברה קרובה. השף ישראל אהרוני כתב הבוקר: "יש כמה אנשים שאחראיים למהפכה הקולינרית של העשורים האחרונים. רביבה אפל היא אחת מהחשובות שבהם. צנועה, חכמה ומוכשרת היא הפכה באחת את עולם הקונדיטוריה בארץ מדוקטרינת אוסטרו-הונגרית ארכאית, כשהביאה לארץ את בשורת הקונדיטוריה העילית-צרפתית. היא עשתה את זה במסירות, בכשרון ואהבה רבים, בהתמדה ובחריצות מעוררי התפעלות והפכה את חיינו לטובים וטעימים יותר. עולם הקונדיטוריה המפואר כפי שהוא היום הוא ללא ספק תולדה של פועלה של רביבה. הלילה היא נפטרה. נוחי על משכבך בשלום".
מיקי שמו כתב בין השאר: "הגברת הראשונה של הקונדיטוריה בישראל, שהייתה מודל לחיקוי עבורי. תודה לך על הכל".
השפית נוף עתאמנה כתבה: "חברתי ואהובתי היקרה, האישה הלוחמת והחזקה שאני כל כך מעריצה. זאת שמקדשת עבודה קשה, יסודיות, רצינות וטוטאליות. מודל החיקוי שלי, החברה בעת צרה, היועצת הבכירה שלי, התומכת האוהבת והדואגת… נלחמת עד הדקה האחרונה כמו לביאה אהובה שלי, אני מכירה אותך, ועבדת עד הדקה האחרונה ולא נחת לרגע. תנוחי יפה ויקרה שלי, תנוחי על משכבך בשלום חברת אמת שלי. רביבה שלי, הדמעות והכאב כל כך מעיקים, מחניקים והלב שלי לא מסוגל להכיל את העצב. השארת אחרייך מפעל חיים מפואר, השארת מוסד ששינה את פני הקולינריה בישראל, השארת משפחה לתפארת ילדים ונכדים שכואבים את לכתך. השארת חברים שמתגעגעים אלייך ואוהבים אותך ויאהבו אותך לעד. יהיה זכרך ברוך חברתי היקרה. ניפגש בעולם הבא אני מבטיחה, ותיקחי אותי לקונדיטוריות שאת אוהבת בפריז, נבלה כמו פעם נצחק ונרד אחת על השנייה כמו פעם.....אוהבת אותך".