ערב אחד היינו אמורים ללכת לסרט, אבא שלי ואני, אבל פספסנו את ההתחלה, אז תהינו מה אפשר לעשות, שני בנים יחד, עם ערב אחד פנוי. בסוף החלטנו, כמו שני בוקרים טובים, ללכת לאכול מקסיקני; הבנות פחות אוהבות את זה, ואנחנו כבר פה, אז יאללה. אחרי חצי שעה של רכיבה עצרנו את הסוסים שלנו (תודו שזה נשמע יותר מגניב ככה) בפתח הטאקרייה. הטאקרייה היא מסעדה מקסיקנית חדשה של ארי ויורם ירזין - מגדולי המסעדנים שלנו, שאחראים לכמה וכמה וכמה וכמה מהמסעדות הכי טובות בארץ: מעד העצם המיתולוגית, שקמה עוד לפני שנולדתי ועדיין קיימת, דרך פסטלינה, בירנבאום ומנדלבאום (שנסגרה אחרי האינתיפאדה השנייה) וזוזוברה האסייתית, ועד טאפאס בנמל ואפילו בית הקפה רביבה וסיליה שברמת השרון.
דוריטוס, תאכל אבק
למי שעוד לא טעם או ניסה, האוכל המקסיקני כולל בדרך כלל בשר או עוף או חזיר, עם רוטב חריף בשם סלסה וירקות שמגולגלים או נמצאים בסוגי לחם שונים, עם שמות שנשמעים כמו שחקני כדורגל של ברצלונה כמו "טאקו", "בוריטו" או "קסדייה". אנחנו הזמנו מנת פתיחה של נאצ'וס קלאסי ושלוש מנות עיקריות: טאקו עוף, בוריטו אנטרקוט וקסדייה עוף. כמו שאפשר לראות, בגלל שהפעם היינו רק שני אנשים הזמנו קצת פחות אוכל מבדרך כלל, אבל בגלל שזאת בכל זאת ביקורת הזמנו הרבה אוכל יחסית לשני אנשים, ואכלנו מכל מנה קצת או הרבה.
לא הספקנו לומר "איי קראמבה" ואל השולחן הגיע הר ענק של משהו שנראה ממש כמו דוריטוס אבל הרבה יותר טעים והרבה יותר קראנצ'י (ויסלחו לי אוהבי הדוריטוס). על הנאצ'וס, הסביר לנו המלצר, אפשר למצוא גושי גבינה מותכת, ערימות גוואקמולה, קוביות עגבניות, חתיכות של פלפל ירוק חריף אש, שאנחנו יוצאי אוקראינה החלטנו להניח בזהירות בצד, וגם מעט שמנת חמוצה. מדובר במנה ענקית, שהייתה יכולה להזין חבורה שלמה של רעבים שבאו לראות משחק כדורגל ולא הפסיקו לאכול. מנה פשוטה אמנם, אבל מצד שני התחלה ממש כיפית לארוחה, ולכן היא קיבלה את הציון 4.
אחרי כמה דקות שבהן התווכחנו למה קוראים לאבוקדו גוואקמולה החלטנו לגגל את העניין, וגילינו שגוואקמולה זה בעצם רוטב אבוקדו (גוואקה+מולה), שעשוי מאבוקדו מעוך עם מלח ועגבניות. מדובר במאכל עתיק יומין, עוד מתקופת האצטקים (שבט מקסיקני עתיק, וגם שם של קבוצת כדורגל גדולה ממקסיקו). המאכל מצא חן בעיני הכובשים הספרדים, והם ניסו לייבא את צמח האבוקדו לספרד, אבל האבוקדו ממש התבאס על אירופה ולא הצליח להיקלט שם כמו שצריך. לכן הגואקמולה נחשב באותה עת בספרד כמאכל אמריקאי אקזוטי.
אחרי כחמש-שש דקות שבהן חפרנו אחד לשני על האצטקים וכל מה שהם ידעו לעשות, הגיעו לשולחן המנות העיקריות. הראשונה הייתה הטאקו - סוג של לחם תירס רך, נימוח וטעים שגם סופג מעולה טעמים אחרים. הטאקו בדרך כלל מוגש עם בשר בקר, ובארצות הברית גם עם גבינה וירקות. לשולחן שלנו הגיעו מנה של טאקו, חתיכות עוף קטנות של עוף, פלפל ירוק, כוסברה וחסה, וכל זה בשני חצאי טורטיות רכות וכיפיות. מי שנפל על פלפל ירוק לא היה יכול באמת להרגיש את הטעם לעומק (שנינו, למרות שאנחנו גברים עשויים ללא חת, הזלנו דמעות כמו בנות שנפרמו להן הצמות), ומכיוון שהחוויה לא הייתה מדהימה נתנו למנה שנינו את הציון 3.5.
אחרי זה הגיע הבוריטו, שזה טורטייה דקה מגולגלת ומקופלת, שממולאת בדרך כלל בבשר או חזיר או עוף, אבל במקסיקו זה בעיקר בשר. אצלנו זה היה אנטרקוט טעים, ולידו גם פלפל ירוק חריף, אורז ושעועית שחורה. הבוריטו היה כיפי בצורה יוצאת מן הכלל וגם הוגש יפה מאוד, ואני חושב שכל מי שמצליח להתמודד עם פיקנטי יכול לאהוב-פלוס את המנה הזאת. הציון: 4.5.
המנה העיקרית האחרונה הייתה קסדייה, שהיא בעצם טורטייה שלפני ההגשה שלה חוזרת לביקור על האש, שהופך אותה למין טוסט/פיצה חם ומבעבע. הקסדייה שלנו הייתה במילוי של עוף עם הרבה גבינה מותכת ופטרוזיליה, ולידה הוגשו שתי צנצנות קטנות - אחת של סלסה אדומה ואחת של שמנת חמוצה. המנה הייתה צלויה על גריל והיה בארומה שלה משהו מיוחד, ולכן קיבלה את הציון 4.5.
קקטוס מצופה סוכר
אחרי שהתמלאנו לגמרי שאלנו אחד את השני, "תגיד גבר, מה יכולים להיות הקינוחים המקסיקניים? קקטוס מצופה סוכר? תירס מצופה סוכר? אבוקדו מצופה סוכר?". אז לא, מסתבר שיש להם צ'ורוס. צ'ורוס הוא בלילת בצק מטוגנת שמצופה בהרבה סוכר, והכי כיף - בהרבה הרבה קינמון. לצד הסופגנייה הקטנה והשובבה הזאת מגיע גם מכל קטנטן ובו שוקולד חם. המקסיקנים נוהגים לקחת חתיכה מהצ'ורוס, לטבול אותה בשוקולד, לחייך, ואז לקחת עוד ועוד ועוד. מכיוון שאבא שלי הוא חובב קינמון ותיק הוא נתן לקינוח הכייפי הזה את הציון המושלם: 5.
ואז רצינו להזמין קפה, כלומר אבא שלי רצה, אבל מתברר שבטאקרייה אין קפה. חבל, זה היה יכול להיות סוף מושלם לערב בנים מנצח. אז במקום קפה הזמנו חשבון, את זה דווקא יש להם. החשבון עמד על 176 שקלים, כולל בקבוק בירה אלכסנדר מקומית. בשורה התחתונה, אנחנו ממליצים לכל הבוקרים האמיצים לעשות סיבוב על הסוס שלהם, ולעצור לארוחת ערב מקסיקנית טעימה וממש לא יקרה בטאקרייה.
טאקרייה, לבונטין 28, תל אביב, 03-6005280, שעות פעילות: א'-שבת: 18:00-01:00