התכונה הבולטת של מרבית המשלוחים האסייתיים שנתקלנו בהם עד היום היא בינוניות ראויה לציון. מה לעשות, אנחנו כבר לא בשנות התשעים, כשהסטנדרטים שלנו היו ממש נמוכים והתלהבנו מזה שהקרטונים של ג'ירף הם כמו ב"חברים". אכלנו בהאנוי ובצפרה ובבית תאילנדי, אז כשאנחנו מזמינים סינג לונג – או פקין, למיטיבי לכת, או כל משלוח שמצורף אליו רוטב ורוד-אדום שלאחר אכילתו תוכלו לעמוד מול הראי בחושך ובלי חולצה ולראות את המעיים שלכם זוהרים – זה בגלל שבא לנו על הטראשיות. הבעיה עם ריבר היא שהם מנסים להבטיח קצת יותר מצרבת וקונוטציות לסיני ספיד, אבל לא מקיימים, ובסופו של דבר הם פשוט יקרים יחסית לבינוניות שלהם. וחבל, כי הם גם ממש נחמדים וגם מגיעים מהר, לו רק היו קצת יותר זולים וטעימים הם לפחות היו נכנסים להגדרה של וליו פור מאני.
אבל רגע, מההתחלה. החלטנו להזמין מריבר כי התחשק לנו משהו אסייתי וכי נזכרתי שהיחצן שלהם שלח לי שני מיילים. הרי מדובר באחת הרשתות המצליחות בארץ, יש להם עשרות סניפים וככה גם לא ייצא שאני מזמינה רק מתל אביב, שכידוע היא עיר מגעילה עם שמאלנים וחולדות. גם התפריט נראה די מבטיח, כלומר עצום. יש להם מחלקת סושי גדולה (שזכתה אצלנו לציון גבוה מאוד במבחני הטעימה לפני שנה) והרבה סוגי נודלס, מרקים ואורז שנקראים "הפר הלוהט", "הקימונו הירוק", "עשן אדום" ועוד שמות שהיו יכולים להתאים גם למנות אסייתיות וגם לפורנו אסייתיות. באתר המזמין והידידותי שלהם הם מבטיחים להגיע תוך חצי שעה, שאלה זמנים שאפילו דומינוס כבר לא עומדים בהם. בעולם שבו הזמנות אוכל מתפנקות על "עד 90 דקות אבל בלי נדר ולא בימים של גשם, שרב, אובך, ערבי רביעי, ליקוי ירח, משחקי כדורגל וחגים", מדובר בשיחוק. הם אמנם הגיעו תוך 37 דקות (כלומר יכלו לכתוב באתר 45 דקות ולצאת אחלה גם בלי לאחר) אבל זה עדיין ממש מהר.
מאחר שהתפריט בריבר עצום, ניסינו לדגום כמה שיותר. לראשונות לקחנו רול טאקה מאקי טונה ואבוקדו (27 שקל) וסיגרים ממולאים בעוף, בצל ירוק וערמוני מים (34). לעיקריות לקחנו "אש ולהבה", שהן אטריות ביצים עם עוף, בקר צלוי, כרוב וגזר (52) ו"המנה של נוריקו סן" – פרוסות אנטרקוט בגריל עם אורז מאודה (57). כמו שאפשר לראות, המנות לא זולות במיוחד. אמנם לא חורגות מהסטנדרט של ג'ירף ודומיו, אבל רוב הסיכויים שלא תסגרו הזמנה זוגית בפחות מ-150 שקלים (ומצד שני – איפה כן?).
עוד באוכל טוב:
חונק או מפנק?
נתחיל עם הסושי. כמו שקורה לפעמים במשלוחים שמשלבים סושי ונודלס, הוא הגיע חמים. ואמנם סושי חמים עדיף מפיצה קרה, אבל עדיין לא מדובר בטמפרטורה האידיאלית אלא בכזאת שבעיקר מובילה לאסוציאציות לקבלות פנים בחתונה. מעבר לזה? הוא היה בסדר, ג'פניקה שיק. יחסי אורז-דג נחמדים וטעמים שהיו יכולים להיות פרשיים אם היו צוננים קצת יותר. הסיגרים כבר היו עצובים הרבה יותר, שמנוניים, מסמורטטים ונעדרי הקריספיות האגרולית שבה חשקנו. הרוטב שהגיע איתם היה נחמד, חרפרף-מתקתק, וגם המילוי לא רע, אבל לא כזה שהצליח להסוות את הטעם הדומיננטי – שמן.
העיקריות, לצערנו, לא שיפרו את המצב. המנות אמנם עצומות ונדיבות, אבל ה"נוריקו סן" הייתה פשוט ערימה ענקית של אורז לבן, מאודה ותפל, שכנראה הייתה אמורה לספוג את הרוטב המתקתק של האנטרקוט, לו רק היה כזה. מזמין המנה דווקא זכר אותה מהזמנות קודמות וטען שהייתה מגיעה רטובה ועסיסית יותר, כך שאולי היה מדובר בתקלה נקודתית עם המנה הזאת, אבל היא הייתה נעדרת כל סוג של רוטב, טעם או תקווה.
"אש ולהבה" כבר עוררה קצת פחות אדישות. מנה שכולה זיכרונות מאזור התעשייה של ראשון לציון, כלומר מלוחה ומתוקה באופן מוגזם, מונוסודיום גלוטמטית מאוד ובאופן כללי בלתי ניתנת לצליחה. המון נודלס, עם כמויות סבירות של עוף, בשר וירקות, אבל לא מהסוג שתרצו לסיים או לשמור למחר, אלא פשוט להעיף הצדה ולשתות שני גלונים של מים.
אז מוכרחים להמליץ על שירות המשלוחים של ריבר, כי בסופו של דבר הוא מהאדיבים, הנדיבים והמהירים שבהם נתקלתי. הבעיה היחידה היא, מה לעשות, שהוא מביא איתו את האוכל של ריבר.
הזמנה: דרך האתר הנעים והידידותי.
זמן משלוח: הבטיחו עד 30 דקות, הגיעו תוך 37 אבל באמת שזה אחלה.
אריזה: סטנדרטית ומשעממת, אם היו אורזים את הסושי בנפרד הוא היה מגיע יותר טוב.
מחיר: 178 שקלים לשתי ראשונות ושתי עיקריות, שאמנם היו גדולות אבל לא מוצלחות.
בקשות מיוחדות: לא לצלצל בפעמון. עמדו בזה.