כשנפתחה טופולופומפו, המשפט העיקרי שחזר בהקשר שלה (אחרי "איך הוגים את החרא הזה") היה "וואו, יקר שם", בתוספת אזכור לעובדה שיש בתפריט מנה ב-370 שקלים. אמנם מנה גדולה, ועדיין, מנה. לא מקום שנפקוד על בסיס קבוע, ככל הנראה גם לא ביום ההולדת, רוב הסיכויים שגם לא בכלל. במיוחד כשאפשר במקום זה ללכת לצפרה המעולה, גם היא של אותו השף - אבי קונפורטי. צפרה זולה יותר (אבל עדיין די יקרה) ולמעשה ממנה הזמנו למדור הראשון ולכן היא מעוררת בנו תחושת חיבה נוסטלגית (סתם, עברו רק שמונה חודשים).
אבל תראו מה זה, טופולופומפו ייסדו לאחרונה משלוחים שכוללים גם עסקיות, שבהן אפשר ליהנות ממנה ראשונה ושתייה במחיר העיקרית. לא, אין בתפריט את מנת 370 השקלים, אבל גם ככה לא היו נותנים לי עליה החזר מהמערכת, הלא אינני ביצה עלומה (צוין במרירות). אז החלטנו לנסות את האופציות הזולות יותר, שגם הן קצת כבדות למשלוח לאנץ' משרדי אבל אולי יקסמו לקוראינו האמידים יותר.
שלוש נשים, שלוש ארוחות עסקיות: טונג הונג פרגית קצוצה, שכוללת אטריות מש עם פטריות אקזוטיות, בצלים בגריל, סלרי, ג'ינג'ר, שום וסויה כהה (78 שקל). האנוי בון צ'ה - המורכבת מאטריות אורז, קרמל עשב לימון, תבלינים טריים, שום, גזר כבוש, בוטנים ונוק צ'אם, עם קציצות שעשויות מעגל ועוף (69 שקל) והמבורגר. כן, המבורגר, טלה פנג'אבי עם מיונז צ'ילי וצ'אטני קפסיקום (78 שקל). אל תיבהלו אם יש הרבה מילים שאתם לא מכירים בתפריט, אף אחת מהן לא התגלתה כמשמעותית. לשלוש המנות העיקריות האלו שידכנו שלוש ראשונות מז'אנר הכיסונים: הר גאו שהם כיסוני תירס, פטריות קלויות ואפונה סינית מוקצפת, באן קול רול שהם רולים מנייר אורז עם פטריות שחורות קצוצות, שאלוטס ונוק מאם, ופמפקין סאקו סאי שהם כיסוני טפיוקה, דלעת, עוף וקשיו. לצד כל אלה לקחנו גם את שתי אופציות השתייה – לימונדת אשכוליות וחליטה אקזוטית קרה.
עוד באוכל טוב:
חונק או מפנק?
הבטיחו שעה, איחרו ב-10 דקות. להגנתם ייכתב שקצת לפני שהיו אמורים להגיע התחיל מבול אז לא נתקטנן. מצד שני, כל המנות הגיעו פושרות ומטה ועל זה כן נתקטנן. האכזבה הראשונה התגלתה בתחום הראשונות – הן היו קטנות. מאוד. פיציות. למעשה, הן כללו רק כיסון אחד לדגימה. ואמנם אנחנו רגילים לכך שבעסקית שבה המנה הראשונה מגיעה במחיר העיקרית נוטים להקטין את הראשונות, אבל זה היה כבר ממש מבאס וקמצני. במיוחד כשההר גאו והפמפקין סאקו סאי היו מדהימים ונפלאים ורצינו מהם עוד. לא עוד דים סאמים קפואים וצ'יפיים – כיסונים שהם הדבר האמיתי. זה בדיוק מה שציפינו לו ממסעדת יוקרה, אם רק היה מגיע קצת יותר מזה. אגב, היינו הולכים בשמחה לטופולופומפו לארוחת כיסונים, אם הייתה כזאת ואם לא היינו מתחת לקו העוני. הבאן קול דווקא הגיע כשלישיית רולים זעירים במיוחד, אבל הם היו מאכזבים, משעממים ומעט חמצמצים.
המנות העיקריות היו שנויות במחלוקת. ההאנוי בון צ'ה אכזבה. מנה קטנה שהרגישה, כנראה באשמת אטריות האורז, יותר כמו מנת סלט. היו לה טעמים אסייתיים נחמדים אבל אנמיים למדי ולכדורי העוף והעגל, משום מה, היה טעם של דג. מנה שהיינו מבקשים להחליף במסעדה, אבל במשלוח זה קצת יותר בעייתי. הטונג הונג פרגית קצוצה עם אטריות המש הייתה טעימה והפרגית הקצוצה הייתה קצת בולונזית ומעניינת, אבל הווייב הכללי היה של עוד מנה מצפרה. ונחשו מה? בתפריט המשלוחים של צפרה קיימת מנה במחיר זהה בשם שאנדונג פאי צ'אי שכוללת דפי מש, פרגית קצוצה, בצלים, עשבי תיבול וגלייז לימונים. תודו שדומה.
המנה הכי טובה הייתה, באופן מפתיע, ההמבורגר. הוא היה עשוי בול במידה הנכונה, שזה די נדיר במשלוחים, הטעם של הטלה היה מורגש והיו אפילו ריחות מדורה קלים ונעימים. התוספת על הלחמנייה הייתה קצת משונה – כרוב אדום בשביל התחושה האסייתית – אבל הרטבים היו מעולים וגם תוספת תפוחי האדמה בצד הייתה נהדרת. מנה כיפית, מוצלחת ומיוחדת, שחבל שגם היא לא הגיעה חמה מספיק.
האם נזמין שוב מטופולופומפו? כנראה שלא, אבל אולי נלך לעסקית שלהם באיזה צהרי יום חופש. האוכל טעים אבל כנראה שבשביל משלוח – שנתון לפגעי איחורים, קירורים, קופסאות פלסטיק מבאסות ושאר משטיחי טעמים – הוא פשוט לא שווה את הכסף.
זמן הגעה: שעה, איחרו ב-10 דקות עקב כוח עליון (גשם).
אריזה: פלסטיק שחור ומשעמם, אבל עם מלא קופסאות פלסטיק קטנות עם עלים, גרגירים ופרחים אכילים שצריך להוסיף למנות.
מחיר: 225 שקלים + 10 שקלים דמי משלוח.
בקשות מיוחדות:תנו לנו להרגיש עשירים לרגע.