חנוכה הוא הזמן שבו חובבי המטוגנים המסוכרים מרגישים הכי בבית בעולם, וגם מי שברוב ימות השנה נמנע ממטוגנים בדרך כלל מרשה לעצמו בהדלקת נרות כזו או אחרת להתפנק עם איזו סופגנייה הגונה (לפחות אחת), כי בכל זאת - חג. אנחנו מודות שאנחנו לגמרי שייכות לאלה שאוכלים את הסופגניות שלהם הרבה לפני החג. הרי מישהו צריך לעזור לכם לבחור את הסופגניות הטעימות ביותר, לא? לכן הלכנו הפעם על קרב אימתני במיוחד: רולדין (הרשת שבלעדיה חנוכה הוא חג די אפור) מול שמו (הקונדיטוריה הנהדרת של מיקי שמו).
מה טעמנו? בחרנו לעמת בין סופגניות הריבה הקלאסיות של שתי הרשתות (5 שקלים גם בשמו וגם ברולדין), וגם בין סופגניות הבוטיק בטעם פיסטוק שלהן. גרסת רולדין נקראת גרין קווין, כוללת קרמו פיסטוק ושוקולד לבן בציפוי פיסטוק, סבלה שקדים וקרם מסקרפונה ועולה 11 שקלים ליחידה, וגרסת שמו כוללת גנאש פיסטוק וקרם וניל עם ציפוי של פיסטוקים, ועולה 10 שקלים.
מבחן הריבה: הסופגניות הקלאסיות של רולדין היו יפהפיות: קטנות וכיפיות, עם הצצה של ריבה בצבע אדום עשיר. לצערנו הייתה שם גם נוכחות גדולה מאוד של שמן, שחיכה לנו על הקופסה כשהרמנו את הסופגנייה. סופגניית הריבה של שמו, מצד שני, הסתירה את העובדה שיש בתוכה ריבה, היא הייתה מצופה כולה אבקת סוכר, ובפנים הכילה כמות ריבה קטנה יחסית.
שורה תחתונה: במבחן הטעם ניצחה סופגניית הריבה של רולדין. הריבה הייתה חמצמצה וטעימה, הבצק אומנם היה שומני, אך טעים בהרבה מהבצק של שמו שהיה יבשושי יחסית. גם הריבה של רולדין ניצחה את הריבה של שמו, שהרגישה פחות עשירה ופירותית. אם להיות כנים, חשבנו שרולדין משקיעים את כל האנרגיות בסופגניות הבוטיק המפונפנות ולא בגרסה הקלאסית, אבל מתברר ששגינו ואנחנו מורידות בפניהם את הכובע. אחת הסופגניות המשתלמות ביותר שטעמנו.
מבחן הבוטיק: מהשם ועד הנראות, סופגניית הפיסטוק (המלכה הירוקה, אם תרצו) של רולדין עושה רושם. היא נראית טוב, עשירה בהמון גימיקים ותוספות, ובהחלט מרשימה יותר ויזואלית מהגרסה של שמו. ועדיין, במבחן הטעם הופתענו משמו בענק. מילוי הפיסטוק של שמו היה מרהיב: צבע ירוק עשיר ועמוק, ציפוי טעים ותוספת מפנקת במיוחד של אגוזי פיסטוק אמיתיים על הסופגנייה. מופת של נשנוש למי שחובב את טעם הפיסטוק ואוהב סופגניות מעודנות וכיפיות.
הגרסה של רולדין הייתה טעימה אף היא, אך כללה נוכחות הרבה פחות דומיננטית של פיסטוק, והייתה הרבה יותר מתוקה. בכלל, בזמן אכילת הסופגנייה הזאת הייתה תחושה שפשוט מדובר ביותר מדי בלגן. היא התפרקה לנו בידיים והתוצאה הייתה פחות כיפית ופחות אסתטית משרצינו.