יש משהו מאוד לא הוגן בהשוואה של מסעדה חדשה לגמרי, למוסד וותיק ומוצלח להפליא. על כן, כדי להסיר ספק מלב חובבי האוכל האסייתי והתאילנדי בפרט, נתחיל בשורה התחתונה: טייגר לילי מציעה אוכל תאילנדי מצוין ואלטרנטיבה לא רעה לבית תאילנדי, אם מזיזים הצידה פרמטרים כמו עיצוב, מיקום, שירות ומחירים. אבל כאן נגמרת ההשוואה למלכה האם. המיקום בלב רמת החייל, העיצוב המודרני והמוקפד, החלל הגדול, המטבח הפתוח, השירות הידעני להפליא, הקהל ורמת המחירים מדגימים את ההבדלים הגדולים, ולכן היא ראויה לביקורת עצמאית ונטולת השוואות טרחניות. מאז שנפתחה, זוכה המסעדה לביקורות מהללות, שכמובן לא מוותרות על ההשוואה הבלתי נמנעת ולכן הציפיות שלנו היו גבוהות.
כבר בכניסה ניחוחות האוכל מעוררים את החושים. מגוון האלכוהול שמוצג בבר וכמות השולחנות והכיסאות הגדולה מבהירים שהגעת לממלכה אחרת. ברגע זה, כל מה שחשקה נפשי היה לצלול לתפריט ולחפש את המנות שיזכירו לי חוף בתאילנד ומסעדות מקומיות. סקירה מעמיקה בתפריט אכן מגלה דמיון לתפריט של בית תאילנדי, אבל למקום אופי משלו. ברור שאי אפשר בלי סלטים אופייניים הכוללים כוסברה, בצל ירוק, בצל סגול, נענע לסוגיה ומיני אטריות מסוג שעועית או אורז. גם מנות בשר / עוף / טופו / פירות ים בחלב קוקוס ובתיבול קארי לצבעיו השונים תופסים מקום בתפריט. לצד מרקים מהבילים ועשירים, נמצאות מנות תאילנדיות מוכרות קצת פחות וידידותיות יותר כמו גאי מנהו - חזה עוף פריך ברוטב צ'ילי מתוק ולימון, פלה ננג סי יו - דג מאודה ברוטב סויה, שמן שומשום ג'ינג'ר, בצל ירוק ולמון גראס, ואפילו קינוח נמסיס שוקולד, שלא קיים במטבח התאי, אבל לחך הישראלי חובב הקינוחים הוא עונה בדיוק על הצורך.
המלצרית שניגשה אלינו, שלטה ברזי התפריט כמו תאילנדית מבטן ומלידה. הידע שהיא הרעיפה עלינו והמקצוענות, נתנו לנו תחושת ביטחון ורצינו שהיא תזמין לנו את המנות. מאחר ששתיים מתוך שלוש סועדות סובלות מרגישויות ואיסורים למיני מזון, הקשבנו להסברים המפורטים והזמנו מנות ראשונות ביד רחבה. לרגל הוולנטיינ'ס שחל באותו ערב, הציעו לנו כוס קאווה על חשבון הבית. העדפנו יין אדום ושתייה קלה.
המנות הראשונות התחילו להגיע, אבל השתייה בוששה קלות. כשהיא הגיעה, המלצר התלבט ארוכות למי להגיש מה ובחר להניח את כל המשקאות במרכז השולחן, כדי שנבחר. מאחר שהגיעה לשולחן גם מנה שהדיפה ניחוחות בוטנים, הבלגנו. התחלנו עם גאי סאטה - שיפודי פילה עוף ברוטב קארי, חלב קוקוס ובוטנים. נתחי העוף היו רכים להפליא ומתוקים במידה. הלאפ גאי - סלט עוף קצוץ מלא נענע וכוסברה, לצד שאלוט ואורז קלוי, בתיבול של צ'ילי חרפרף ולימון, היה מרענן להפליא. מאחר שביקשנו שהמנות לא יהיו חריפות, היה משהו מתקתק בטעם שלהן וטעים להפליא. תוך כדי חיסול ממוקד והנהוני שביעות רצון, התחלנו לחקור את נפלאות הסום טאם, סלט הפפאיה המהולל, שאין מבקר בבית תאילנדי שמוותר עליו. הסלט היה מצוין ומפתיע. מבלי החריפות שלו, הטעמים החמוצים והמתוקים השתלבו יחד לכדי טעם עשיר ונעים. אבל כאן לא עצרנו, בזמן שרבנו על צלחת היאם וון סן - סלט אטריות שעועית עם שרימפס קר ועשוי בצורה מופלאה, לצד כמובן בצל סגול וירוק, כוסברה, בוטנים, מיץ לימון, סלרי ועוד ירקות חמודים, הגיעה המלצרית ודרשה בשלומנו. פינו היה מלא אבל מההנהונים היא בוודאי הבינה שאנחנו מרוצות. מנת הספרינג רול שאיימה על עתיד המנות העיקריות, הייתה מרעננת ממש כמו חברותיה לשולחן והביאה אותנו למסקנה, שאולי היה כדאי להשאיר את החריף כמו שהוא. כי הטעם המופלא המתקתק-חמצמץ נוטה להעלם מהחך במהירות רבה יותר מאשר זה שמעורר הטעם החריף את הלשון ובית החזה, ונשאר למזכרת בתודעת הסועד יום ואפילו יומיים.
בחירת המנות העיקריות לא הייתה קלה. ראשונה הגיעה מנת הפאד סיאייו – מנה המורכבת מאטריות אורז רחבות, שמוקפצות בסויה שחורה (בעלת הטעם החזק הרבה יותר מזה של הסויה הרגילה). לצד האטריות שכשכו נתחוני חזה עוף וירקות ירוקים כמו ברוקולי, בקצ'וי ותרד תאילנדי. המנה הייתה נדיבה ומעוררת תאבון. כמו במנה הראשונה, העוף היה עשוי להפליא. הירקות ננגסו בתאווה, האטריות רקדו בדרך לפה, גרמו אושר לסועדת והמנה הוכתרה כהצלחה. דקות ארוכות לאחר שהגיעה העיקרית הראשונה, הגיעה המנה שלי, ששברה את המילה שלי שלא להשוות את טייגר לילי לבית תאילנדי. הפאת פת – בקר בקארי אדום וחלב קוקוס, הייתה פשוט מופלאה וכל כך דומה בטעמה למנה של המוסד המיתולוגי, שאם היו נותנים לי לטעום את שתיהן ולהחליט איזו מנה הוגשה איפה, בוודאי לא הייתי יכולה להכריע. הבקר שחה בחלב הקוקוס הצבעוני, עם במבו שוט וגמבה אדומה, בארומת בזיליקום תאילנדי, לצד קערת אורז לבן. סוף סוף החריפות שכה חיכיתי לה. תחושת שריפה קלה על הלשון ובחלל הפה, סימני זיעה לצד האף ואני הייתי מרוצה. מנת מוסר הים המאודה, שידענו שדורשת הכנה של כ-20 דקות, הגיעה ועמדה בדיוק בציפיות, לא יותר ולא פחות. הדג ברוטב צדפות וצ'ילי מתוק, קושט בכוסברה, היה לבן במידה הנכונה ונחתך בקלות ובלי סיבים. הטעם הרענן ליווה אותו והפך את המנה לטובה. דווקא כאן הסועדת לא יצאה מגדרה אלא ציינה ש"זה בדיוק מה שהיא רצתה", מנה טובה ומספקת.
לפני שהצהרנו על בטן מלאה וחוסר יכולת להכיל עוד, הזמנו תה מסורתי ונשענו אחורה בסיפוק. בחנו את התפריט וגילינו להפתעתנו שהמחירים נמוכים יחסית. אולי זה תפריט ההרצה, אולי זו החלטה עסקית, אבל בכל מקרה התרשמנו. השירות המצוין ליווה אותנו כל הארוחה, ולמעט המתנות קלות, מצב שאפשר היה להבין עקב העומס במקום, הרגשנו מוקפים ומפונקים להפליא.
החלטנו לא ליפול לקלישאת הבננה לוטי והטפיוקה ולוותר על קינוחים, אך המלצרית לא נתנה לנו להיכנע. אחרי ארוחה מלאה נמסיס השוקולד קרץ לאחת, ופרפה המנגו, שהופרד מקינוח אחר הגיע לאחרת. נמסיס השוקולד הכה רחוק מתאילנד היה מושלם ושוקולדי כמו באירופה, והפרפה היה נמס וטעים גם ללא הסטיקי רייס שאיתו הוא מוגש בדרך כלל. באופן עקרוני, כל בקשה שלנו לשנות מעט את המנה - אם להפחית חריפות או לוותר על מרכיב, נענתה בשמחה. רק התה שהשתוקקנו לו, הגיע עם חיסול הקינוחים ורק טעמנו אותו לפני שהתגלגלנו החוצה.
כבר בדלת ערכנו סיכומים: האוכל מופלא, טעים ואותנטי. אבל אחת מאיתנו ציינה שהטעם שלו כבר חלף מפיה. השירות קשוב ומוקפד, למעט חריקות קלות בזמנים. המקום גדול ועם אקוסטיקה שמאפשרת שיחה, מרווחים ראויים בין השולחנות מפרידים בין הסועדים, העיצוב חמים וכל חווית האכילה מזמנת ציפייה לפעם הבאה. זו אינה מסעדה שמגיעים אליה במקרה, לבושים בגדים קלים וללא הזמנה. המסעדה נותנת כבוד לאוכל התאילנדי הן בהכנה והן באירוח, ואם תמשיך כך, היא צפויה להישאר בשטח זמן רב.
גם אתם אכלתם שם? ספרו לנו מה חשבתם בתגובות