כריך בפיג'מה

יש שקוראים לו "לחם מטוגן". המהדרין מכנים אותו "פרנץ' טוסט". אבל בבית שלנו, הוא זכה לכינוי "לחם בפיג'מה". אני לא זוכרת איך השם התגלגל לשם, אבל זה מסתדר טוב כשחושבים על זה. הלחם עטוף במעטה מחמם ונעים ואצלנו הוא מופיע על השולחן תמיד בארוחת ערב. אז לחם בפיג'מה הוא אחת מארוחות הערב החביבות על הבנות.

אבל, שתקום האמא שלא שברה את הראש שוב ושוב לקראת ארוחת הערב עם השאלה "איך אפשר לגוון?". (אבות שאחראים על ארוחות ערב – גם אתם). זו אחת השאלות שאני שומעת הכי הרבה. מה עוד אפשר להכין? חביתה כבר הכנו אתמול. טוסט שלשום. אז שוב לחם בפיג'מה? אהוב ככל שיהיה, גם הוא צריך רענון מדי פעם. כך נולד הכריך בפיג'מה. בין מגוון הווריאציות שנולדו מן המתכון המקורי, זו האהובה עלי ביותר. בין שתי פרוסות מתחבאת גבינה צהובה שנמסה בזמן הטיגון ונמתחת כמו שצריך עם הביס. אצלנו אוהבים להוסיף לביצה תיבול נשכני ומוזר-משהו של צ'ילי גרוס או שום, אבל גם מלח ופלפל בלבד יעשו את העבודה. אפשר להשתמש בפרוסות לחם, מהן קורצים עיגולים, או בפרוסות של לחמנייה.