עוף עם זיתים

כשהייתי ילדה אמא שלי הייתה מבשלת לאבא שלי ז"ל זיתים מבוקעים. בכל יום שלישי היא הייתה נוסעת לשוק בלוד וקונה קילו זיתים מרים. היא הייתה שמה אותם בגיגית ירוקה עם מים ובכל יום הייתה מחליפה את המים. ביום הבישול היא הייתה מרתיחה את הזיתים על הגז פעמיים, כדי שכל המרירות תצא, ואז מבשלת אותם ברוטב חריף שהיינו מחסלים עם חצי כיכר לחם בלי בושה.

עם השנים זו הפכה להיות תוספת קבועה בכל חתונה או בר מצווה, לצד אורז לבן ותפוחי אדמה, רק שאת הזיתים המרים החליפו זיתים ללא חרצנים - פחות עבודה, מרקם שונה אבל הרוטב אותו רוטב, ככה שעדיין מדובר במעדן.

פעם בהמון זמן, ורק כשלא היו אורחים, אמא הייתה מכינה את המנה הזו עם זיתים מקופסאות שימורים (אפילו שאני תמיד העדפתי את הגרסה הזאת, שאין בה חרצנים). אבל בגלל שהסוד הוא ברוטב, תאמינו לי שזה לא מאוד משנה. את מה שנשאר היא הייתה שומרת בקופסה במקרר, וזה היה משמש אותנו כסלט או אפרטיף.

לפני שאני אתחיל להיזכר בעוד סיפורים ועוד חוויות - קחו את המתכון, תכינו ותחזרו לספר לי כמה טעים זה יצא.