סלט חורף

סלט זה קונספט בעייתי. יותר מפעם אחת קרה שהרימו עליי גבה כשהגשתי מנות שהן בעיניי סלט לכל דבר, שכנראה לא יישרו קוו עם הציפייה הרווחת. אצלי סלט מעורר אסוציאציה של משהו קליל ולא מחייב, שאפשר לדגום ממנו ולחזור אליו כמה פעמים במהלך ארוחה. לא משנה מה, הוא שם עבורנו, ומרגיש בנוח עם מעמדו על השולחן.

אז הפעם אנחנו עם סלט שהוא בדיוק זה: נטול מחויבות, ועם זאת בעל נוכחות דרמטית ומזמינה, כיאה לירקות של החורף. אפשר להגיש את הירקות ממש חמים (בחימום שני ולא ישר מהתנור, כך הם מתקרמלים הרבה יותר ומתמצקים) או בטמפרטורת החדר (לא קרים. ירקות צלויים קרים זה דבר עצוב).

חשוב מאוד לבחור את הירקות היטב: ארטישוק ירושלמי גדול נוטה להיות סיבי ולדרוש זמן צלייה ארוך מדי עבור המתכון הזה. כנ"ל לגבי סלקים ולפתות. בבחירת הירקות חשוב גם להתחשב ביופיים הטבעי, ולשמור על הגבעולים וגם על הקליפות. זה מייצר עוד רבדים של טעם, קונטרסט של מרקמים וסוג של ורסטיליות עם יחסית מעט מאוד מרכיבים.

עוד דבר חשוב: הלאבנה היא הבסיס בסלט הזה, היא התשתית. אז הקפידו לבחור לאבנה חמוצה ושמנה, שתיתן ניגוד טוב למתקתקות של השורשים שהתקרמלו בצלייה (הסלקים ממש מפוצצים בסוכרים). הרוקט, הבצל הסגול והצנוניות מחזירים לסלט הזה רעננות של ירקות חיים, והסומאק מפזר לימוניות נעימה על הכל. עכשיו תגידו לי אתם, זה סלט או לא סלט?