את מאפה תפוחי האדמה הזה, או פריטטה, אם תרצו, ילדים יכולים להכין לגמרי לבד (טוב, רק קצת עזרה עם כל מה שחם). מפנטזים על בראנץ' שהילדים מגישים למיטה, או סתם על ארוחת ערב שלא אתם הכנתם? תתחילו עם זה
לא מזמן החלטנו לרענן קצת את חלוקת האחריות בבית. גמדות הבית עוזרות במטלות לפי יכולתן מהיום שבו הדבר התאפשר – להחזיר דברים למקום, לקפל תחתונים ולזווג גרביים, לטאטא, לערוך שולחן... כל אחת לפי יכולתה ובהתאם לגילה. נכון שלעיתים ביצוע המשימה על ידי אפונה בת שנתיים הופך מטלה פשוטה כמו עריכת שולחן לסדרה שכוללת החזרה למגירה של כל הסכו"ם שיש בבית, עריכה זריזה עם כמות צלחות שתספיק לכל בני הבית וסידור מחדש של כל ארון כלי הפלסטיק, אבל ההרגשה שלה שהיא נחוצה, משתתפת ועוזרת, שגוררת אחריה גם רצון להמשיך ולעזור, שווה את הבלאגן היחסי שנגרם. היא גם מספקת לפחות עשר דקות של תעסוקה.
מכיוון שגמדת הבית הראשית וגמדת המשנה כבר גדולות ואחראיות, החלטנו יחד שהן יכולות לקחת אחריות על תפקידים קבועים. הגמדה הראשית, שתחגוג בקרוב 9 שנים להיווסדה, ביקשה לקחת על עצמה את ארוחת הערב של יום רביעי. היא מחליטה מה נאכל, עוברת על המתכון ובודקת מה צריך, אם חסרים מצרכים היא קופצת למכולת להשלים את החסר ומכינה הכל בעצמה. אני נמצאת בסביבה למקרה שהיא תצטרך עזרה. גיליתי שגם בדברים שבהם חשבתי שהיא תבקש עזרה – היא מסתדרת נהדר בלעדי. היא אפילו מאלתרת על המתכון המקורי, משנה ומתאימה לטעמה האישי, מחליפה תבלין כזה או אחר אם במקרה נגמר. לכן, חשבתי שמגיעה לה הבמה ואני מפנה אליה את הזרקור. קבלו את גמדת הבית הראשית והמתכון שלה לפריטטה אפויה!
1 מחממים תנור לחום של 180 מעלות. משמנים תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ (או מלבנית בגודל 18X22 ס"מ) בחמאה או בשמן זית.
2 חותכים את הבצל לפרוסות דקות ואת תפוחי האדמה לקוביות קטנות. מחממים במחבת שמן זית וחמאה. מטגנים את הבצל ותפוחי האדמה על אש בינונית עד שתפוחי האדמה מתחילים להזהיב. מוסיפים את השום ומטגנים עוד דקה אחת. מעבירים לתבנית המשומנת בשכבה אחידה.
3 טורפים בקערה ביצים, חלב ותבלינים. יוצקים את התערובת על תפוחי האדמה ומטלטלים מעט את התבנית, לפיזור אחיד.
4 אופים 40-45 דקות, עד שפני הפריטטה זהובים יפה.
גיוונים: אפשר להוסיף פלפל אדום חתוך לריבועים קטנים בשלב הטיגון, או אפונה (אחרי שמכבים את האש). אפשר להוסיף מעט גבינה צהובה מגוררת ולפזר מעט גם למעלה.
המאסטרית בפעולה | צילום:
אסתי רותם, mako אוכל
אסתי ידידיה היא בעלת סטודיו תופינים לשוקולד וקינוחים מיניאטוריים, מתכונאית ומנחת סדנאות.
אם את רוצה לפתח אותן תני להן שיעור בצימחי תבלין ובתבלינים. למשל לתפוח אדמה מתאים מאוד תבלין אגוז מוסקט מגורד טרי, רק מעט, 5 או 6 גירודים. מוסיף מאוד לטעם. גם לתפוחי אדמה פירה הוא מתאים מאוד ומוסיף המון.
לא יכולה לשתות חלב בגלל הלקטוזה תנו גם תחליפים. יש חלב סויה או שמנת צימחית של סויה לא צריך רק חלב תמיד. 15% מהאוכלוסיה בעולם לא יכולים לשתות חלב. זה כוח קניה עצום. אז אנא התחשבו בהם ורישמו תחליפים לחלב.
וואו סתמו כולה קראה לה גמדה , זה שהיא קראה לה גמדה לא אומר שהיא גמדה , זה כינוי . כינוי . למען השם .
טוב שלא פתחתם פה גם איזה דיבייט או בית משפט .
איזה הגזמות . כל אחד יחנך את הילדים שלא כמו שהוא רוצה ולאף אחד אין שום זכות להעיר לו על זה .
דרך אגב , אני בדיוק באה להכין את המתכון , מקווה שיצא טעים ;)
עכשיו היא בגיל 13 עברה אותי בגובה ככה שגמדה זה כבר לא מתאים אך בעקבות סרט על שלגיה וגמדים היא קיבלה כינוי המשך והפכה לגמדה ענקית. ילד שגודל במשפחה אוהבת לא יעלב מכזה כינוי הרי הוא יודע שאוהבים אותו ולא מעליבים.
באיזהשהו יום זה יבוא לכן ב''הפוכה ''...
עם כל האהבה , שללא ספק קיימת ונמצאת . זה נוגע לילדים בנקודה של חוסר - אונים וביום שזה יתפרץ זה יהיה חבל ומיותר לכל הצדדים . נקודה .
כנראה שגדלתם בסביבה לא מאוד תומכת אם כינוי חיבה של אמא לילדים שלה מעורר אצלכם כאלה תגובות.
נסחפתם. אתם לא מכירים את הכותבת או את המשפחה שלה. באיזו יוהרה אתם מרשים לעצמכם לבקר, וחנך ולנתח את מה שקורה בבית שלה?
אני מצטער בשבילכם אם בילדותכם קראו לכם בשמות או נתנו לכם להרגיש חוסר אונים (כמו שאנינה כתבה), אבל זה לא משליך על כולם.
אני רואה דרך השורות והתמונות ילדה בוגרת, בטוחה ועצמאית.
לאסתי - כל הכבוד. נראה שאת עושה עבודה נהדרת.
לפני הכל - אני מודה לך על שאת דואגת דאגה כנה ואמתית לבנות שלי.
הייתי שמחה לו היית מזדהה בשמך, כך שאוכל לפנות אלייך באותה ישירות שבה את יכולה ומרשה לעצך לפנות אלי.
שלושת הבנות שלי מככבות בטורים ובכתבות שאני כותבת בשמונה השנים האחרונות. מכל מיני בחינות נוח יותר ומתאים יותר לכולנו להשתמש בכינויים ולא בשמות. הגדולה החלה את דרכה העיתונאית כ"גמדת הבית", כינוי שנלקח מהספר הארי פוטר, דבר שמסב לה אושר גדול. ממנו נגזר הכינוי "גמדת המשנה" עבור האמצעית. השלישית זוכה לשני כינויים "גמדת המיני" וגם "האפונה", כינוי שהולך אתה עוד מהבטן.
כל הכינויים הם כינויי חיבה והבנות יודעות את זה. אני לא יודעת אילו אסוציאציות קיימות בתודעה שלך, אבל עד כמה שידוע לי גמדים הם יצורים דמיוניים הקיימים רק באגדות. הם חמודים וטובי לב וכולם אוהבים אותם. אין בכך בכדי להעיד על תכונה כלשהי במציאות, פיזית או אחרת. הבנות בטוחות בעצמן וגאות בעצמן ולכן הכינויים לא מפריעים להן. להיפך, הן צוחקות ונהנות ומספרות על כך בגאווה לחבריהן. לאחרונה אחת מהן אפילו אמרה לי "אמא, נכון שאני אהיה הגמדה שלך גם כשאהיה גדולה?"...
למרות כל זאת, לקחתי לתשומת לבי את ההערה שלך ושאלתי אותן מה דעתן. סיפרתי להן שמישהי כתבה שזה עלול להעליב אותן. הן צחקו. גמדת הבית שאלה "איך קוראים לה?" ואני עניתי שאני לא יודעת, אבל שכינית את עצמך "אנינה". "כינוי הוא רק כינוי, אמא. אני לא הופכת לגמד רק כי את קוראת לי ככה בכתבות שלך, כמו שהיא לא הופכת לאנינה רק בגלל שהיא קוראת ככה לעצמה". מסתבר שילדים, לעומתנו המבוגרים, מבינים היטב שמילים לא הופכות למציאות.
אני מודה לך שוב על הדאגה, אנינה יקרה, אני מעריכה את הרצון שלך לעזור,
אבל אנחנו בסדר גמור. אני מקווה שתמשיכי ליהנות מהכתבות והמתכונים גם בהמשך.
אסתי
אסתי היקרה שלום ובוקר - טוב . דבר ראשון אני שמחה לקרוא תשובה רצינית , כנה ולא מתלהמת כראוי לאמא שלוקחת את עצמה ברצינות . דבר שני אני לא מזדהה בשמי הפרטי מפני שאני בן - אדם פרטי , ואין לי ענין להחשף מבחינה ציבורית , אלא רק להתייחס לדברייך ברצינות .
מתוך עבודה , רבת שנים עם ילדים , ומתוך היותי בת להורים שמעולם , ברוך - השם , לא כינו אותי בשמות חיבה כמו , גמדת - הבית , גמדת משנה וכד' , אלא אך ורק בשמות חיבה כגון , יפה שלי , אהובה שלי , נשמת - חיי וכד' , בכל פעם שאני נתקלת בכינויים שמבוגרים והורים קוראים לילדיהם שיש בהם , לעניות דעתי , קונוטציה שלילית או לכל הפחות לא מעצימה , אני נחרדת למדי , מפני שלפי דעתי למילים יש כח , למילים ובטח שלכינויי חיבה יש השפעה מתמשכת וארוכת טווח לדימוי שילד יוצר ומאמץ לעצמו , ברור שהשם וכינויי החיבה שאנו זוכים להם מהורינו ומהסביבה שבה אנו חיים , הם חלק ממעגל שלם של התייחסות , ובמקרה שלך ללא ספק התייחסות חמה ואוהבת ובטח משתפת ומכיון שכך ,ועל אחת כמה וכמה , בכל פעם שני קוראת את המתכונים והרשומות שלך , אני אומרת לעצמי , למה בכלל להשתמש בכינויים האלו ? , זה מזעזע אותי ; ומתוך העבודה שלי עם ילדים אני יודעת איזו השפעה עמוקה יש למילים , לטונציה ובטח לשמות ולכינויי החיבה שאנו מעניקים להם ! .
אני מאחלת לך שתדעי רק טוב עם בנותייך וכל בני משפחתך . אני מאחלת לך שבגיל ההתבגרות שלהן ובהמשך , כינויי החיבה האלו , לא יהיו לך לרועץ ובכלל שיהיה לכם רק טוב .
המתכונים , דרך - אגב , שאת מעניקה לנו בהחלט מצוינים .
כל טוב לך ושבת - שלום ! .
כל ילד (ומבוגר ) יודע ומרגיש מה באמת עומד מאחורי המילים , השמות , הכינויים שמפנים כלפיו . גם אם אומר עשר פעמים ביום יפה שלי, נשמה ... וזה יהיה מהשפה ולחוץ- ( ואני לא אומרת חלילה שזה המקרה שלך ) , שום ילד לא יהיה מועצם מזה . יש צורך לקחת ולראות את כל מכלול ההתנהלות והאינטראקציה בין ההורה לילד , רק זה מה שיקבע את ההשפעה המתמשכת , הדימוי העצמי ובניית האישיות .
אז די להזדעזע מדברים חיצוניים שמוצאים מההקשר המלא.
אוכל
המאסטרית בפעולה | צילום:
אסתי רותם, mako אוכל
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
