מיני פנקייקס אפויים

הכל התחיל כשחזרתי מהסופר עם קופסת אוכמניות קפואות. מי היה מאמין שדווקא אוכמניות קפואות יהיו הדבר הזה שהוא לא מסוגל להפסיק לנשנש. כל דקה בערך ניגש למקרר, פתח את המקפיא, לקח חופן אוכמניות, הלך, חזר, שוב פתח את המקפיא וחוזר חלילה. הידיים שלו כבר היו סגולות, חולצת בית הספר הלבנה  סגולה, הדלת של המקפיא סגולה וגם הידית של המקרר ומגבת המטבח ובערך כל מקום שהוא ביקר בו, כולל הכיור במקלחת וגם המראה שבה הוא בדק עד כמה סגולה הלשון שלו. בסוף התעצבנתי, ואת הקופסה הבאה שקניתי פשוט החבאתי.

בשבת בבוקר, כששאלתי מה בא להם לשים על הפנקייקס, כמובן שהוא רצה אוכמניות, אבל שיהיו בתוך הפנקייק ולא סתם מעל. אבל אז הקטנה התעצבנה כי לא בא לה פנקייק סגול והיא דווקא רוצה פנקייק עם שוקולד, ואז מה אם אמא לא מרשה שוקולד, אבא בדיוק לחש לה באוזן שבשבת מותר.

בשלב הזה כבר התעצבנתי ממש. לקחתי את הבלילה של הפנקייקס והכנסתי אותה לתבניות שקעים. כל אחד מהם קיבל תבנית אחת, שבתוכה הוא מוזמן להכניס מה שבא לו. ואני? הלכתי לקפל כביסה בשקט, לפחות לכמה דקות קצרות.