_autoOrient_w.jpg "\"אני שמחה על הדרך הזאת - רציתי את זה\" (צילום: מתוך \"מאסטר שף 9\", באדיבות ספורט 1)")
כשהיא קרובה לגמר יותר מתמיד, ובידיעה שנשארו רק ארבעה מתמודדים בתחרות על תואר המאסטר שף הבא של ישראל, עדי ויינברג נתקלה במשימה שהיא לא ציפתה לה. למרות שנלחמה עד לרגע האחרון, בתום חצי הגמר המותח ששודר אמש (מוצ"ש) היא הפכה למודחת האחרונה של העונה, והשאירה את המקום בגמר הגדול (שני אחרי החדשות, קשת 12) לאסף דיי, איתיאלה היאט וחופית סרמילי.
לאורך העונה היא הצליחה להמציא את עצמה בכל פעם מחדש, ולמצוא פתרון לכל קושי שצץ, אבל דווקא במאני טיים משהו התפקשש. "לא הייתי מספיק טובה במשימה האחרונה", מודה בכנות עדי רגע אחרי ההדחה הדרמטית, "היו טובים ממני וזה מה יש".
לא מעט הימרו עלייך שתהיי בגמר, מה קרה שם?
"האמת שבמשימה האחרונה שלי, לא הצלחתי להתחבר למנה, לפענח אותה, לא הצלחתי למצוא את הקול שלי בתוך המנה הזאת. אני מאוד אוהבת אוכל ערבי ואת התרבות הערבית, אבל אשכרה לא הצלחתי להתחבר ולחבר את הטעמים שנוף הביאה לטעמים שאני אוהבת ומכירה. הלכתי לאיבוד ולא מצאתי את הדרך, ובאמת נוצרה לי מנה שהיא לא מספיק טובה, לא מספיק טעימה, והיו מנות יותר טעימות".
אז בעצם לפני החלטת השופטים כבר הבנת שהגמר אבוד מבחינתך?
"כן, הבנתי את זה כשהלכתי לאיבוד ולא ידעתי מה אני הולכת לעשות. הרגשתי שאני עושה סוג של מישמש, ובמיוחד כששמעתי את הביקורות של החברים שלי, הבנתי שהלך עליי, שלגמר אני לא מגיעה. זה מאוד חבל ועצוב, אבל אני מרגישה שהפסדתי לבשלנים טובים אז זה הקל את הכישלון שלי. אין מה לעשות הם היו יותר טובים".
זאת לא הפעם הראשונה שהרגשת שאת מסתבכת ובסוף הצלחת ובגדול, לא חשבת שגם הפעם זה יקרה?
"קיוויתי שזה יקרה, קיוויתי שגם פה איכשהו אני אנצל, אבל זה לא קרה. זה המסלול שלי במאסטר שף, שם הוא נגמר וזה בסדר. אני מאוד מאמינה בדרך ובסיפור שלי, בלהרפות מהשליטה, כי זה נכון שיש לי שליטה על החיים אבל גם אין לי שליטה לפעמים. היו לי המון כישלונות בדרך וגם המון הצלחות".
טוב, להגיע לחצי גמר זה לא ממש כישלון.
"אבל זה לא גמר, וזה לא ניצחון. תלוי איך מסתכלים על זה. אני מרגישה החמצה אבל מקבלת את זה".
האמנת שתגיעי כל כך רחוק?
"כבר מההרשמה לתוכנית וגם תוך כדי הבנתי שוואלה אני טובה, יש לי אינסטינקטים טובים, יש לי ויז'ן טוב. אני לא תמיד מצליחה להביא את הויז'ן שלי לידי ביצוע בגלל חוסר ניסיון וחוסר טכניקות, אבל הידיים שלי יודעות לבשל, הלב שלי יודע להתחבר, האינטליגנציה הרגשית והמנטלית שלי מתחברות כשאני מבשלת, ואני חושבת שזה מאוד שיפר את היד שלי. היום אני בשלנית יותר טובה. למדתי על עצמי מה מתאים לי ומה לא".
"זה גובה מחיר לעשות רק מה שאת אוהבת"
אז אומנם חווית מאסטר שף כבר מאחוריה, אבל עדי ממש לא מתכננת לעזוב את המטבח. עכשיו, במיזם של מפגשי נשים אותו היא מנהלת, עדי מצליחה לשלב בין שלוש האהבות וכישרונות הכי גדולים שלה – אוכל, מוזיקה ואנשים.
"אנחנו שבט", מסבירה המודחת הטרייה, "אנחנו צריכות אחת השנייה, ואנחנו מכילות האחת השנייה, נותנות כוח, וכל זה בא לידי בא ביטוי בכמה שעות האלה שאנחנו נפגשות. אני מוציאה גיטרה, שרה והן מצטרפות אלי. רוח התקופה היא של נשים שרוצות להתחזק, לצאת החוצה, להיות מאוחדות יותר ולהשמיע את הקול שלנו, ולא 'בדרך גברית'. המפגשים האלה נותנים את המרחב ואת המקום".
יש סיכוי שנראה אותך מתמקדת עכשיו יותר באוכל, נגיד מסעדה חדשה?
"אני לא מקבעת את עצמי אף פעם, אני עושה מה שאני אוהבת ורוצה – וזה קשה אגב. זה לא תמיד 'ייאי איזה כיף לי אני עושה רק מה שאני אוהבת', זה גובה מחיר".
כמו מה?
"זה יכול לגבות מחיר כלכלי, זה יכול לגבות מחיר של חוסר יציבות, חוסר ביטחון, לא ללכת על בטוח זה קשה. להמציא את עצמי מחדש, ולהיות כנה עם עצמי זה כל הזמן להתפתח, ולגדול זה קשה, יש כאבי גדילה כל הזמן, חרדות. זה גם מאוד מתגמל אבל זה גם מאוד קשה, זו דרך שהיא הרבה יותר סיזיפית בעיניי, אבל אין לי ברירה אני כזו, קיבלתי את הגזרה. הלוואי שהייתי יכולה להיות עורכת דין או משהו בסגנון, מישהי שיודעת שזה מה שהיא עושה וזאת הקריירה שלה, ואלה החיים שלה. זה שקט, וגם יש שם הרבה תשוקה ורוח, אבל אני כל הזמן מחפשת ורוצה להביא את הכישרונות שלי לידי ביטוי, ולבדוק איפה אני יכולה לתת לחברה, לתרבות, לאנשים, זה מה שבעצם מניע אותי".