את קוסטה אוסדצ'י (31) לא ציפינו לפגוש בשלב הזה. בכל פעם שמתמודד מאסטר שף מוריד את הסינר, אנחנו יושבים איתו לשיחה אינטימית במטבח הבית הפרטי שלו, שם הוא מספר לנו על החוויה בתוכנית והדברים שקרו בה מנקודת מבט מפוכחת שעוזרת בצורה מסוימת גם לסגור מעגל. אצל קוסטה הסיטואציה הייתה אחרת לחלוטין.
מיד כשהסתיימה משימת זיכרונות הילדות ואחרי שקיבל את ביקורות השופטים על מנת הבורשט שהכין, קוסטה נאלץ לצאת לבית החולים - אבל הפעם בנסיבות משמחות. אשתו נכנסה לחדר הלידה והוא בחר להצטרף אליה וללוות אותה בלידת בנם הבכור. לילד אגב, שהיום כבר בן שבעה חודשים, קוראים לירוי.
"החוויה הייתה מצוינת, חבל שנאלצתי להפסיק אותה", אמר, אבל הוסיף שמבחינתו לא הייתה כל אופציה אחרת. "מצד אחד שאלתי את עצמי איך אני יכול לוותר על זה עכשיו, אבל מצד שני הבנתי שיש לי ילד בדרך, אז איזו תוכנית ואיזה נעליים. עזבתי בשיא הלחץ והצילומים ופתאום היה לי שקט, היינו רק אשתי הילד שלי ואני".
איך חיי המשפחה החדשים שלך?
"חיכיתי הרבה זמן לילד הזה וכל דקה היא מדהימה, למרות שבחודש הראשון קיבלתי זפטה. היה קשה להתרגל, לא יצאתי מהבית והייתי כל הזמן עם אשתי והילד. החיים השתנו מקצה לקצה. מצד שני, אני לא רואה צורך להתלונן. אז לא נוח ולא ישנים, אבל זה שווה כל שנייה".
הגעת לשמינייה האחרונה של מאסטר שף. לאן אתה חושב שהיית מגיע אם היית נשאר?
"לגמר. לא האמנתי, ידעתי".
אני מדבר עם מי שהיה אמור להיות המאסטר שף הבא?
"יכול להיות. ידעתי שאני מתקדם למקום טוב ובשלבים כאלה אתה כבר מתחיל לראות את עצמך בגמר. יכול להיות שבשלב אחרי זה הייתי מודח ואז הייתי מתבאס עוד יותר כי העיפו אותי, אבל עכשיו אני יכול לצאת כמו קינג, בשיא התהילה. עדיף לחשוב ככה".
טעם קצת חמוץ.
"מאוכזב אני לא יכול להיות כי זאת הייתה חוויה מטורפת ומגניבה. כן, יש תחושת החמצה מסוימת, אבל אני מקבל הכל באהבה ומחבק את כל הדבר הזה. כך זה כנראה היה אמור לקרות".
מה הייתה המטרה שלך כשהגעת לתוכנית? אתה חושב שהשגת אותה?
"לא הגעתי במטרה להיות המאסטר שף הבא, אני חושב שרציתי צריך להוכיח לעצמי שאני שווה יותר מסתם לייקים של חברים באינסטגרם. אני איש שמתעסק בשיווק וחי את הרשתות החברתיות, אז זאת מקפצה לא רעה לתחביב שיכול להפוך למשהו טיפה גדול יותר".
קוסטה גדל ברוסיה באזור שקרוב לסין ונהנה בילדותו מעושר קולינרי. צדפות וצפרדעים היו מצרכי בסיס וקוויאר היה בשפע. ב-1998 המשפחה עלתה לישראל והתיישבה בשדרות. קוסטה ואח שלו נשלחו ללמוד בפנימיות, שם הוא אכל בעיקר אוכל תעשייתי. כשסיים את לימודיו בפנימייה גילה מחדש את עולם הקולינריה והתאהב. “האהבה שלי לאוכל התחילה כשהכרתי את אשתי", הוא מודה, "הייתי סטודנט ועבדתי באבטחה אז לא היה לי כסף, אבל מאוד רציתי לפנק, אז התחלתי להמציא כל מיני מנות בבית".
ואיך לימדת את עצמך לבשל?
"קראתי ספרים, ראיתי תוכניות בישול ונכנסתי למטבח במטרה לבטא את האהבה שלי. אחרי זה הגיע עידן היוטיוב, אז נכנסתי לזה ממש והתחלתי להשתפר. בישול זאת התרפיה שלי, הבריחה שלי מהמציאות".
למרות הסביצ'ה המושלם שהכנת לנו, זה עדיין לא המקצוע שלך.
"אני פרילנסר, יש לי חברה קטנה שמעניקה שירותי שיווק וניהול. בנוסף אני עוסק בנדל"ן ועובד בליישב את הנגב, בדיוק כמו שזה נשמע. אני מנהל קבוצת חברות שמתעסקת בהתיישבות כפרית בדרום, אנחנו מביאים משפחות לגור במקומות מאותגרים כמו עוטף זה והערבה. אני מאוד אוהב את העבודה שלי, למרות שהיא לא תמיד מחזירה אהבה לחשבון הבנק".
עוד חמש שנים אני אפגוש אותך בעולם הקולינרי?
"השאיפה שלי היא להמשיך לעשות את מה שאני עושה היום ולהוסיף לעצמי איזה מיזם שקשור באוכל. כולם מכירים את WeWork, אז אני רוצה לפתוח חלל שיכול לשרת אנשי מקצוע מהעולם הקולינרי. מי שרוצה להריץ תפריט ולבדוק אותו יוכל לעשות את זה במסעדה הזאת. זה דורש המון עבודה וכרגע אין לי כסף להשקיע בזה, אבל אני עוד אמצא את המשקיע".
קוסטה נשמע בטוח בעצמו וביכולות הקולינריות שלו, אבל הצצה קטנה לאודישן הראשון שלו מול השופטים מגלה שהיה רגע בו כמעט ולא נכנס לנבחרת. מיכל אנסקי מצאה עצמה מתווכחת עם שאר השופטים בנוגע לעתידו וברגע האחרון שלפה עבורו את הסינר המוזהב שהכניס אותו אוטומטית לנבחרת. "אני חושב שזה השפיע עלי בתחרות, זה נתן לי בעיטה והרגשתי אחריות לא קלה. הייתי חייב להוכיח למיכל שזה הגיע לי".
עכשיו כבר אפשר להגיד שהצלחת. היו חרטות בדרך?
"כל החיים שלי עשיתי בשביל אחרים ופתאום עשיתי משהו שהוא נטו בשבילי, רק שלי. התוכנית אתגרה אותי ונתנה לי המון סיפוק. אין לי שום חרטות כי עשיתי הכל באהבה. האמת שלא בישלתי בתוכנית את מה שהתכוונתי לבשל, אצלי בבית אתה תראה סביצ'ה וסשימי ליד המבורגרים בכלל. איכשהו קרה שהמשימות בתוכנית החזירו אותי למקום הבטוח שלי, ולמרות שלא התכוונתי לבשל כל כך הרבה מהבית, יצא שעשיתי המון כבוד למטבח הרוסי. במשימת הפתילייה הכנתי מנה שעוברת במשפחה שלי כמה דורות והיא זכתה במנה המצטיינת, הייתי מאוד גאה".
מה הדבר הכי חשוב שלמדת ואתה לוקח איתך מהתוכנית?
"קודם כל את הניסיון והידע. נכנסתי לעולם עם חומרים שלא ידעתי שקיימים. אני לא בן אדם חוקר, אז היו דברים פשוטים שלא ידעתי איך קוראים להם. אני יודע לחתוך, אני לא יודע מה זה ג'וליאנים וגם עזוב אותי איך הצרפתים קראו לזה לפני 500 שנה".
את מי מהשופטים היית רוצה לארח אצלך?
"הידע שצברתי לא הגיע משפים, הוא הגיע מהאינסטגרם ומבלוגים אז אין לי זיקה מיוחדת לאף אחד מהם, לא הייתי במסעדות שלהם ואני לא עוקב אחריהם באדיקות. אני יודע שהם גדולים ונחשבים, אבל גם אם היית שואל איזה שף מהעולם הייתי מזמין, לא הייתי אומר לך שאני מטורף על מישהו ספציפי. אם כבר נכנסתי לנבחרת בזכות מיכל אנסקי, אז ברור שאני חייב לה".
מה היה הרגע הכי קשה עבורך בתחרות?
"המשימה הטבעונית הייתה קשוחה. הכניסו אותי לעולם שאני לא מכיר, אני קורא לזה תחליפי אוכל כי גבינה שלא עשויה מחלב היא לא גבינה ובשר שלא עשוי מבשר הוא לא באמת בשר. בסוף עשיתי פירה, פיזרתי עליו כמה קטנות ובזה נגמר הסיפור. גם הייתה משימה שהגשתי לשופטים ארוחה ברברית והם אמרו שהיא נראית כמו מנה מ"אלביס", אמנם צחקתי באותו רגע, אבל זה נשאר איתי מאז".
בין השורות אני מצליח לקרוא שאתה ממש אנטי טבעונים.
"יש לי הרבה מה להגיד על אנשים שלא אוכלים פרות אבל יש המון טבעונים במדינה, אז אני אשמור על זכות השתיקה. אני רק אגיד שהטבע עושה את שלו ולא צריך להילחם בזה".
אמירה כזאת תגרור אחריה תגובות לא נעימות.
"זה לא נוגע בי או מזיז לי, וזאת גם לא הפעם הראשונה שאני מקבל תגובות רעות. מישהו כתב לי בפייסבוק מעמוד מזויף שאני רק אורח במדינה הזאת וש'גויים כמוני צריך להעיף מפה'. מצד שני, לאחרונה מישהו תייג אותי בעמוד מעריצים שפתחו לי וזה לא מובן מאליו. אני משתדל להגיב לכולם, אני לא סנוב למרות שיש כאלה שמציקים, אבל בסדר, זה העם שלנו".
