אלברט איפראימוב (42) היה אמור להיות המלך של משימת הקמח, שהובילה אותו בסופו של דבר למשימת הדחה שהוציאה אותו מנבחרת מאסטר שף. גם כשהגענו לראיין אותו במטבח הפרטי שלו בדימונה על ההדחה, הוא לש בצקים, קיפל אותם בצורה יפהפייה והגיש לשולחן כיסונים מתקתקים ששוחים ברוטב בשמל וממולאים בריקוטה. השעה עוד לא הייתה תשע בבוקר והצלחות היו ריקות.
הבעיה הייתה שמשימת הקמח לא הייתה אישית, אלא קבוצתית. אלברט חבר לג'אנה חן ויותם ארונוביץ', שלא הצליחו להפסיק להתווכח אחת עם השני לאורך כל המשימה, מה שהשפיע על התנהלות הקבוצה. יותם הגיע טעון בביקורתיות ומצב רוח לוחמני, וכשאלברט ביקש ממנו להכין קציצות דקות יותר, הוא סירב והדבר עלה להם ביוקר.
"ניסיתי לנהל את המשימה, אבל אני מעדיף להישאר בן אדם במקום להיכנס לעימותים", הסביר אלברט כשנזכר במשימה, "אני לא שופט אף אחד ואני לא פסיכולוג. לשנות אנשים בגילאים האלה זה בלתי אפשרי, אז לא ניסיתי לשנות אותם. אני הגעתי כדי לבשל, לא כדי להיות גננת".
אולי היית צריך להיות יותר אסרטיבי? כשאמרת ליותם להכין קציצות דקות יותר הוא לא הקשיב לך ושילמתם על זה ביוקר.
"כל אחד ניסה להראות שהוא יכול להוביל את המשימה ולנהל מטבח, אבל זאת לא הייתה המטרה. המטרה הייתה לבשל ביחד, אז לא היה לי זמן להתעסק בשטויות".
נמרוד ציוני אמר אחרי ההדחה שלו שהוא לא מבין איך קיבלת את המנה המצטיינת במשימת הגילטי פלז'ר, וכי מבחינת ביצוע המשימה הוא היה צריך לזכות.
"כל אחד חושב שהמנות שלו הכי טובות, זה בסדר. גם אני השתמשתי בטכניקות מיוחדות ותהליכי העבודה שלי היו מורכבים. לפחות אני המצאתי מנה חדשה, ההמבורגר שהוא הכין קיים כבר. אני חושב שהרמה גבוהה ולא סתם כל אחד הגיע לאן שהוא הגיע בנבחרת. אבל אם הוא חושב ככה, אני זורם איתו".
למרות שאלברט הגיע למשימת האנטריקוט והבשר המשומר באנרגיה טובה וגבוהה, המנות שלו לא קצרו שבחים מהשופטים ובסוף הערב הם נאלצו להיפרד. "באותו יום הייתי קצת לא בפוקוס, זה לא משנה איזו משימה הייתה מגיעה", הוא מודה בפנינו, "בשלבים כאלה מתקדמים השופטים בוחנים הכל מהכל, גם את תהליכי הבישול. אם חסר קצת מלח במנה או שהיא טיפה חמוצה יותר זה משפיע, אבל זה לא רק הטעם. אם היה תהליך בישול שלא התחבר טוב למנה הם שמים על זה דגש. הדבר הכי קטן יכול להוביל אותך להדחה, ואני מקבל באהבה את הביקורות שלהם. לא ציפיתי להגיע לשלבים כאלה והדרך הייתה נהדרת".
לא צריך לדאוג יותר מדי לאלברט, כי בשורה התחתונה, הוא יצא מרוצה מההשתתפות בתוכנית. "חוץ מהלידה של הבן, זאת הייתה החוויה הכי טובה בחיים שלי", הוא מספר, "לא ציפיתי לחוות את החוויה הזאת וזה כבר לא משנה באיזה שלב עזבתי".
אין טיפת אכזבה? בכל זאת, אנשים רבים חשבו שתגיע לגמר.
"שום אכזבה. הכרתי אנשים טובים ובישלתי לאנשים שלא ציפיתי לבשל עבורם. גם אם הייתי חוזר בזמן ויודע בדיוק מתי ולמה אודח, לא הייתי משנה דבר, גם לא את הטעויות, רק בשביל לחוות את זה שוב. למדתי שאני עומד תחת לחצים גבוהים ויודע לאלתר בזמן אמת".
איזה רגע לא תשכח בחיים?
"במשימת ההדחה הראשונה שלי הכנתי פסטה מעגבניות, ואייל שני אמר שזה מהרגעים היחידים במאסטר שף שהוא מצטער שלא הוא היה זה שהמציא את המנה. זאת הייתה הרגשה נפלאה שאני לא אשכח".
ההשתתפות במאסטר שף הפכה את אלברט לגיבור מקומי בדימונה, והוא מודה שלא ציפה לאהבה הרבה שהציפה אותו ואת משפחתו בחודשים האחרונים. "אתה נכנס לסלון של כולם דרך הטלוויזיה, אז כל אחד ברחוב חושב שאתה אח שלו", הוא מספר וצוחק, "מחבקים אותי, שואלים מתי אודח או מתי אני אפתח מסעדה בדימונה".
היו תגובות שהפתיעו אותך במיוחד?
"בדיוק חזרתי מטיול קולינרי בגיאורגיה והופתעתי שיש הרבה ילדים שצופים במאסטר שף. המון ילדים באו וביקשו תמונה ודיברו איתי. אני מצטלם עם כולם וזאת הרגשה ממש טובה".
היית מתמודד מאוד אהוב והרבה צופים התאכזבו מההדחה שלך. מה יש לך לומר להם?
"אני מודה לכל הקהל שתמך בי וכתב לי מכתבים מאוד מרגשים. בזכותכם אני מרגיש שניצחתי גם אחרי שהודחתי. אני מציע לכולם להמשיך לראות את התוכנית ולעקוב אחרי באינסטגרם ובפייסבוק. אני יוצא לטיולים קולינריים, ממשיך לבשל ומפרסם הכל".
איפה האהבה למטבח התחילה? גברים קווקזים מתעסקים בבשרים ולא מתקרבים למטבח.
"בתור ילד לא התקרבתי למטבח. בצבא הייתי חייל בודד, אז התחלתי לבשל אורז ודברים פשוטים שיהיה לי לאכול. אחרי שנולד הבן שלי, אשתי הייתה עסוקה בלטפל בו ואני התחלתי להתעסק עם אוכל, בהתחלה בקטנה ואז נכנסתי יותר עמוק למטבח הקווקזי".
יש איזו מנה שאתה מתחרט שלא הספקת להכין בתוכנית?
"היו כמה מאכלים קווקזים שלא הספקתי לעשות והייתי רוצה. יש גם מנה שפיתחתי - כיסונים בצורת פרח במילוי בשר ובצל, ואת הכיסונים שהגשתי לכם רציתי להגיש בגמר, אז יכול להיות שהפסידו אותי שם".
אז אולי זה רגע טוב להיכנס לעולם הקולינריה? איפה נפגש עוד 5 שנים?
"בגדול אני אוהב להתעסק עם בצקים והייתי שמח להפיץ את המאכלים הקווקזים בארץ, שכולם יכירו לפחות שלוש מנות מפורסמות. אולי אפתח מקום משלי, אולי אעביר סדנאות בישול, אבל האמת שהייתי רוצה לעבוד אצל חיים כהן או אייל שני".