משימת ההדחה ששודרה אמש במאסטר שף הייתה מתכון לאסון עבור נמרוד ציוני (47), שהוריד את הסינר ועזב את הנבחרת בסופה. אשף הבשרים ומלך פירות הים של התוכנית, הגיע לאודישן על תקן הנקניקן המומחה, אבל נקלע בעל כורחו למשימה טבעונית שגרמה לו לאבד את קור הרוח. "כשאני חושב על זה לעומק יצאתי מטומטם", הוא מספר לנו בראיון אינטימי שערכנו ליד המעשנה הביתית שבנה בחצר ביתו שבגבעת ניל"י. "איבדתי את העשתונות בגלל טופו. הייתי כבר על הגריל במשימות הדחה אכזריות, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שאיבדתי פוקוס. העולם הזה רחוק ממני, אבל במקום להתמקד בתוספות הצמחוניות שאני תמיד מכין לצד הבשר, התברברתי במקומות שאני לא מכיר".
הגישה של ציוני הייתה שלילית לאורך כל המשימה, מתחילתה ועד סופה. אחרי שהשופטים העבירו ביקורת חריפה על הנאצ'וס שלו הוא שר למצלמות "זה הקיץ האחרון שלי איתכם", ונראה שכבר באותו רגע הוא הרים ידיים. מאוחר יותר הוא קרא לטופו "טפו", וציין שהוא לא רואה שום סיבה לגעת בחומר הגלם הזה.
האנרגיה הטעונה הזו לא עזרה לו להתרומם, וגם במבט לאחור הוא לא מצליח להביט בביקורתיות על הטעויות שלו. "גרגירי החומוס היו מושרים הרבה זמן וקיבלו מרירות, אז לא יכולתי לעבוד איתם, זה לא באשמתי", סיפר לנו כששאלנו מה השתבש באותה המשימה, "וגם המנה שהובילה אותי למשימת ההדחה הייתה מנה אליפות, אני לא מכין אוכל לא טעים, אין אפשרות שזה יקרה", הוסיף וציין שלא קיבל לחלוטין את ביקורות השופטים.
אז איפה בכל זאת טעית?
"הטעות הכי גדולה שלי היא שניסיתי להיות יצירתי ולהכין דברים מיוחדים כל הזמן. מי שהכין מנות פשוטות ובטוחות זכה במשימה ואני עשיתי דברים שדורשים הרבה זמן ויצירתיות, וזה לא עבד לטובתי".
היית עושה משהו אחרת?
"הייתי מגיע לתחרות פשוט יותר. חיים כהן אמר פעם שאחרי הרבה שנים של בישול מנות מורכבות וצמצומים ורטבים, אתה כבר שבע מזה ורוצה להכין מנה פשוטה שחומר הגלם הוא זה שקובע את הטון, בלי מניפולציות".
"גברים מאוימים ממני"
ציוני, מנהל תשתיות ומתנדב במשטרה, נראה במבט ראשון כמו גבר קשוח ורציני, אבל אחרי כמה דקות של שיחה האמת מתבהרת. מדובר באיש משפחה עם נפש רגישה שנושם וחושב על אוכל מהרגע שהוא קם ועד השנייה שהוא הולך לישון. "יותר מעשרת אלפים שקלים מהתקציב המשפחתי שלנו הולכים על מצרכים, בשרים וחומרי גלם טובים", הוא מגלה, "כמעט ואין פה ארוחות עם חביתה וקוטג', רוב הזמן יש סטייקים ופירות ים. אני לא עובד בשביל לקחת איתי את הכסף לקבר".
לתוכנית, כך הוא מספר, הוא כמעט ולא הגיע. "אני לא מחפש חשיפה, אבל הרבה דחפו אותי ואמרו לי לנסות", הוא נזכר, "אני גם לא מבשל מתכונים, אני מבשל לפי מצב הרוח והרגש שלי. אני יכול להחליט בבוקר שאני מבשל מנה מסוימת, ואז אני אסע לאן שצריך כדי להשיג את המצרכים גם אם השעה עשר בלילה".
שמעתי שגם כמעט הברזת ליום הצילומים הראשון.
"הייתי אמור להגיע באיחור כי הייתי בטיול בספרד, אבל הטיסה התעכבה ב-7 שעות וסימסתי להפקה שעדיף לוותר עלי. כשהגעתי לארץ סימסו לי להגיע, לא משנה מתי. התארגנתי בשירותים של שדה התעופה והגעתי לאולפן אחר הצהריים, כשכולם שם כבר משבע בבוקר. חיברו אותי למיקרופון, נכנסתי למטבח, ראיתי את כל המצלמות עלי ופתאום התרגשתי ממש. אני בן אדם קול, עברתי הרבה דברים בחיים - ירו עלי, מלחמת לבנון, שטחים, חברים נהרגו, ראיתי דברים בחיים. חברים שלי תמיד אומרים שאם קורה משהו אז כדאי שציוני יהיה בסביבה, אבל שם התרגשתי מאוד. פתאום הביאו לי סינר מוזהב, וזה דבר שיושב עליך".
איך זה הרגיש לעשות את הדבר שאתה הכי אוהב, אבל הפעם מול מצלמה?
"במשך השנים אתה מבשל למשפחה ולחברים הקרובים, הם מכירים אותך ומפרגנים, אבל בפריים טיים צופים בך מיליון אנשים, אז אתה רוצה להוכיח את עצמך. מצד אחד הפלטפורמה לא אפשרה לי להכין את כל מה שאני יודע כי אלו דברים שמצריכים הרבה יותר זמן והשקעה, אבל מצד שני רציתי לבשל מנות לא שגרתיות. החוויה בתוכנית לימדה אותי שגם אני יכול להילחץ ולהיכנס לפאניקה, שזה מאוד לא אופייני לי. אני תמיד אומר או שתנהל את הסיטואציה או שתזרום איתה, כי אם אתה לא מסוגל להשפיע עליה נסה לא להתרגש ממנה".
יש רגע שאתה גאה בו במיוחד?
"הייתי מאוד מרוצה מהמבורגר המושחת שהכנתי במשימת הגילטי פלז'ר. המנה הייתה מאוד מורכבת והכנתי הכל בעצמי - הקציצות, הלחמניות, שלושה רטבים במקביל, אבל בסוף אלברט קיבל את המנה המצטיינת ואני לא מבין איך הוא לקח. מבחינת ביצוע המשימה, ואת זה אמרו כל המשתתפים בתוכנית, אני הייתי צריך לזכות".
את מי מהשופטים היית רוצה לארח?
"אם אהרוני היה בא אלי הייתי מסדר לו אירוח כפרי עם מגוון בשרים מעושנים - מעוף, דרך בקר ועד כבש. מרים לו ארוחת טעימות עם רטבים טובים שאני מכין. אני כל הזמן אומר לעצמי שאני אשלח לו הודעה ואזמין אותו במיוחד".
יש לך את השטח המתאים לזה, זה אומר שעוד חמש שנים אני אמצא אותך מתפרנס מארוחות כפריות?
"תמיד שואלים אותי את זה. בעבר אירחתי אצלי ארוחות כאלה, כל פעם עשרה אנשים שיושבים על ארוחת טעימות. פירות ים, בשרים, דברים מהטאבון, נקניקיות אמיתיות שאני מזריק לתוכן צ'דר וזה טעים ברמות על".
נשמע ממש שומני.
"נקניקייה טובה היא שומנית. אם היא לא שומנית היא לא טובה, או שהיא סינתטית ועמוסה בתחליפים. אני מכין אוכל אמיתי, לא שטויות".
ולסיכום, איך היה החיבור עם שאר המתמודדים? התחרות השתלטה או שהפכתם לחברים?
"הם אנשים נחמדים מאוד בסך הכל. אני חושב שהם שאבו ממני ביטחון וכוח, רצו את הקרבה שלי, חוץ מהרגע בו איבדתי את זה כמו ילד קטן במשימת ההדחה. אם אני מגיע למקום עם גברים אז הם מאוד מאוימים ממני, כי אני כנראה יותר מדי גברי בשבילם".