נדמה שעלינו על קללת העונה השמינית של מאסטר שף. כל העשירייה האחרונה של התוכנית הורידה את הסינר ברגע שהיה אמור להיות בכיס הקטן שלהם: אלברט הלך הביתה אחרי משימת הבצק, ג'אנה התפספסה במשימת הדגים ופרח, שמגיעה מתחום המדע המדויק, נשלחה אל מחוץ לפריים טיים בעקבות משימת השחזור, שמתבססת על מתכון מדויק. "ממש חיכיתי למשימה הזאת", סיפרה לנו פרח בראיון אחרי ההדחה במטבח הביתי שלה בקרית שמונה. "אני אוהבת שמביאים משהו מורכב. הייתה לי תחושה שאני אעבור אותה בקלות, אבל הביטחון שלי הפך להיות חיסרון".
כמו מדענית טובה, פרח רצתה להתמקד במשימה בלי הפרעות. היא ניסתה לשמור על ריכוז ולבצע את המשימה בדיוק המירבי, מה שגרם לה לפספס מספר אלמנטים. ביקורות השופטים לא היו קשוחות מדי - כיפת העוגה הייתה מרשימה והטעמים היו נהדרים, אבל בשלבים האלה הבחירה היא לפעמים בלתי אפשרית, ולמרות שהייתה אחת המתמודדות הטובות ביותר של העונה היא נאלצה להיפרד מחברי הנבחרת, מרחק נגיעה מהגמר.
מה בדיוק השתבש שם?
"בזבזתי זמן על חישובים ולא נשאר לי מספיק זמן להכין מרכיב משמעותי במנה, את השוקולד מקופלת. נשאר לי מעט זמן אז ויתרתי עליו, פחדתי שלא אספיק וזאת הייתה הטעות שלי. היה לי פתרון יצירתי, להכין שוקולד מטומפרר, אבל זה סטה מהמתכון המקורי שהביאו לנו אז החלטתי לוותר".
את חושבת שהיית יכולה לעשות משהו אחרת?
"תמיד יש בי רצון לשפר את מה שעשיתי. אני תמיד ניגשת למועד ב' כי אני מרגישה שאני יכולה לעשות יותר טוב. אם הייתי יכולה לא הייתי מוותרת על השוקולד והולכת על הפתרון שמצאתי, יוצאת מהמסגרת ולא נצמדת למתכון".
הגעת לחמישייה האחרונה. זה לא מספיק לך?
"אני רוצה להיות ראשונה, מבחינתי זה או להיות ווינרית או לא להיכנס בכלל. הרגשתי שיש עלי לחצים, הקהילה שלי החזיקה לי אצבעות, זה החזיר את הסיפור שלהם לקדמת הבמה אחרי עשרים שנה. רציתי להביא גאווה לאמא שלי, היא הקדישה את כל החיים שלה בשביל המשפחה. רציתי להביא לה ניצחון".
כמו חברי נבחרת רבים שהודחו לפניה, גם פרח מצהירה בחצי התנצלות שביום משימת ההדחה הרגישה לא טוב והייתה חסרת פוקוס, אלא שבניגוד לשאר חברי הנבחרת, נדמה שאצל פרח זה היה רציני יותר. "ליום צילומים האחרון הגעתי חולה, אבל לא הבנתי כמה זה היה חמור", היא נזכרת, "אחרי ההדחה חזרתי הביתה, התמוטטתי ואושפזתי ביום למחרת. התאפקתי כל התקופה הזאת לא להיות חולה כי לא רציתי שזה יעצור אותי, אבל ביום האחרון כבר התחילו סימני מחלה".
את מבואסת?
"לקחתי את זה מאוד קשה. אני מרגישה שהייתי בין הטובים. אם נסתכל על המנות שלי במשך כל התוכנית אני רואה מנות מצטיינות, כמעט מצטיינות או טובות מאוד. לא היו לי ביקורת שליליות מהשופטים וגם הציפייה משאר המתמודדים הייתה שאני אגיע לגמר. התחלתי להתכונן ולחשוב על מנות חדשניות לגמר ופתאום הלכתי הביתה. הרגשתי כזאת ריקנות, הסתכלתי על המחברת שבה ציירתי את המנות לגמר וזה היה כואב".
כבר בתור ילדה אהבה פרח את המטבח והייתה משחקת בדמיונה ב"תוכנית בישול" בכיכובה, השפית רסלאן. היא הייתה לוקחת את המנות של אמא שלה, מסדרת אותן מחדש בצלחת, מתכננת את הביס המושלם ומגישה את המנות למשפחה דרך חלון הסלון. "הייתי מחכה שאמא שלי תצא מהבית כדי שאוכל לקחת את ספר הבישול שלה ולעשות ניסויים במטבח", היא נזכרת, "הייתי שורפת סירים וזורקת כדי שהיא לא תשים לב".
זה אומר שאמא שלך הייתה זו ששולטת במטבח.
"עד היום היא עושה מעל ומעבר. המשפחה שלנו מפורקת, חלק בלבנון, חלק כאן בארץ והאוכל זה הכוח שלה. היא רוצה שכל המשפחה תתאסף אצלה מסביב לשולחן. אני נשארתי לגור בבית עד גיל מאוחר, ולא הייתה לי במה להיכנס למטבח ולהפשיל שרוולים כדי לבשל".
אחרי שהתחתנה והביאה את בתה לעולם החליטו בן זוגה והיא לנסות את מזלם בגרמניה, כשהמטרה היא לייצר גשר יבשתי בין המשפחה בישראל לזו שבלבנון. אחרי תקופה קצרה החליטו לחזור לישראל לבית משלהם בגליל. "נכנסתי עמוק יותר לבישול אחרי שחזרנו", היא מעידה.
אבל יש הבדל בין לבשל למשפחה לבין להיות מאסטר שף.
"כשאני מבשלת אני עושה את זה בתשוקה ומנסה לחדש ולהביא משהו יוצא דופן. אני לא חוזרת למטבח של אמא כי את זה אני אוכלת אצלה. אני סקרנית ורוצה לנסות טעמים חדשים, מנסה לשחזר רגעים שחוויתי במסעדות טובות".
מה היתרון הכי חזק שלך לדעתך?
"הרקע במדעים מאפשר לי להבין איך חומרים מתנהגים, אז הסיכויים שאכשל בבניית מתכון נמוכים, כי אני צופה את התוצאה הסופית. לפעמים אני מחסירה חומרים מסוימים ומוסיפה אחרים רק כדי לבדוק איך הם יתנהגו במנה. אני חושבת כמו מתכונאית, אין לי ספרי בישול ואני לא מסתמכת על מתכונים של אחרים. אני בונה הכל בראש".
זה מה שנתן לך יתרון על שאר חברי הנבחרת?
"החיבור לחומרי הגלם זו נקודת הכוח שלי. גדלתי על סטנדרטים גבוהים, אנחנו לא קונים מוצרים מהסופר אלא מכינים את חומרי הגלם שלנו. את הזעתר קטפנו מהשדה במועד המדויק והפכנו אותו לתבלין, את השומשום ייבשו על הגגות, את הגבינות הכנו בעצמנו, את הבורגול הכנו אחד אחד. אף אחד מהמתמודדים לא יודע איך מכינים גבינה מאפס".
יש איזה מוצר מיוחד שאת עובדת עליו?
"בזמן האחרון אני מנסה להכין את הגבינה המושלמת לכנאפה, אני מנסה לתת לה גמישות מסוימת, אבל גם שהיא תימס בפה. אני חושבת שהגבינה במסעדות לא מספיק טובה, אין לה את המרקם הנכון, אז אני עובדת על פיתוח גבינה משלי. זאת משימה לא פשוטה. אדם בלי הרקע הנכון לא ידע להכין דבר כזה בבית".
אז את מדענית של אוכל. זה אומר שהחוויה בתוכנית לא חידשה לך כלום?
"דווקא בתוכנית הייתי צריכה ללמוד את הבסיס ולחזק את הטכניקות שלי. לדוגמה, חיפשתי את הבסיס המושלם לפאי. אם נחפש בגוגל נמצא אלף ואחת מתכונים, אבל מה מהם הוא הכי טוב? אז חקרתי ולמדתי על טכניקות. הבישול שלי מתוחכם, אני עובדת לפי נוסחאות ומדייקת את הכמויות".
מה בעצם הדבר הכי חשוב שאת לוקחת מהתוכנית?
"את הביטחון העצמי שלי. אני לא מפחדת יותר מאוכל ולא מפחדת לעשות דברים חדשים. עכשיו אני מאמינה ביכולות ובפוטנציאל שלי, אבל עד אז לא ידעתי לממש אותו. הרבה פעמים הייתי מורידה מעצמי, מצטנעת או אומרת שאני לא מספיק יצירתית".
מה הרגע הכי טוב שהיה לך בתוכנית?
"דווקא מה שאני עוברת היום, זה הכי כיף בעולם. אני מסתכלת על כמות התגובות ועל החיבוק החם שאני מקבלת וזה לא מובן מאליו. בהתחלה לא רציתי להיכנס לתוכנית כי פחדתי שיתמקדו ברקע שלי או שלא יאהבו אותי בגלל שאני לבנונית, אבל עכשיו אני נדהמת מהפרגון. לא ציפיתי שלנוכחות שלי תהיה כזאת השפעה. אנשים כתבו לי שאני מעוררת השראה ושאני סמל לשלום, זה מחמם את הלב".
היו גם תגובות פחות נעימות?
"בודדות. אני יכולה לספור על כף יד אחת כמה פעמים כתבו לי 'תחזרי ללבנון', אבל גם מי שכתב משהו כזה, התנפלו עליו והגנו עליי. זה נותן לי תקווה".
למי מהשופטים הכי התחברת?
"חיים כהן, אבל כבר מזמן. אני זוכרת שהגעתי לישראל וראיתי את אחת העונות של מאסטר שף והרגשתי שיש לי משהו במשותף איתו. אי אפשר להסביר מה בדיוק קורה שם, אבל הכימיה ביננו עובדת. אם הוא יבוא לארוחה אצלי אני אכין בשבילו עולם ומלואו, המון דברים מיוחדים שאי אפשר למצוא בארץ. אין הרבה לבנונים בישראל, אז זה נדיר למצוא מישהו שמכיר את המטבח האותנטי ואת כל הסודות שלו".