המסע של ארנון נעים (23) ב"מאסטר שף" אמנם היה קצר בהרבה ממה שהוא ציפה, אבל תהיו בטוחים שעוד תשמעו על המתמודד הכי צעיר בתחרות וכי מצפה לו עתיד מזהיר בעולם הקולינריה הישראלי. משימת ההדחה שעמדה בפניו לא הייתה פשוטה - ליצור שלוש מנות אוכל רחוב בשלוש צורות הגשה שונות: נייר, קונוס ושיפוד. משימה לא פשוטה כשלצידך מתמודדים אשפי הבשרים של העונה, נמרוד ציוני ואלברט איפראימוב.
למרות הביקורות המפרגנות שהשופטים חילקו לארנון וההתייחסות הספציפית של מיכל אנסקי ליכולות הבולטות שלו על אף גילו הצעיר, זה לא הפסיק לו בשביל לעבור לשלב הבא. בכי קורע לב לא היה שם, אולי כמה דמעות בודדות שנבלעו בחיוך גדול. "עבדת היום 18 שעות במטבח, אז את הרצון יש", אמר חיים כהן, ואנסקי הוסיפה ש"ככה מרגישים כשצומחים, זה כואב, ואתה צומח".
"גם כשהודחתי קיבלתי את זה באהבה גדולה. נתתי את כל כולי באותו רגע. השקעתי ובישלתי מהנשמה, ורציתי שהשופטים ייהנו מהאוכל כדי שאוכל לעלות למרפסת", סיפר לנו ארנון על התחושות שלו מההדחה אמש (שני), "אני לא מרגיש אכזבה או פספוס, רק גאווה גדולה שגורמת לי לרצות להשתפר ולהגיע רחוק עם היכולות הקולינריות שלי".
לתוכנית הוא בכלל הגיע כי חברים שלו רשמו אותו למיונים בלי ידיעתו, ולדבריו, ההשתתפות היא זאת שהובילה אותו להבין שיש לו את זה כשזה מגיע למטבח. "עד אז בישלתי לעצמי ולחברים", הוא מודה, "קיבלתי מחמאות על האוכל, אבל לא חשבתי שאני ברמה של להיות אחד מחברי הנבחרת. אף שף אמיתי לא טעם את האוכל שלי ומבחינתי לקבל את המחמאות מהשופטים זה כל מה שהייתי צריך".
אתה חושב שהיית יכול לעשות משהו אחרת שהיה גורם לך להישאר בתחרות?
"אני עומד מאחורי כל מנה שהוצאתי ואני מבסוט עליהן ממש. חוץ מהערות בודדות שקיבלתי מהשופטים על מליחות ולימוניות במנה לא הייתי עושה שום דבר אחרת. לא הודחתי כי המנות לא היו טובות, לא חושב שמשהו השתבש בדרך, התחרתי מול חברים שהם כפול מהגיל שלי ובעלי ידע קולינרי טוב ממני. אני בטוח אהיה בגיל שלהם הרבה יותר טוב ממה שאני עכשיו בגיל 23. אני עדיין צעיר ואני צמא ללמוד כמה שרק אפשר על בישול".
האופטימיות שלך ממכרת.
"אני בשלן הרבה יותר טוב ממה שהייתי לפני התוכנית. זכיתי להכיר חברים מוכשרים לחיים שמהם למדתי המון והחוויה ב'מאסטר שף' פתחה לי הרבה דלתות".
אחרי שהסתיימו צילומי העונה לקח ארנון פסק זמן ארוך מהחיים עצמם, ויצא לטיול ארוך שנמשך כבר למעלה מחמישה חודשים. בעוד שאת כל מודחי התוכנית אנחנו מבקרים במטבח הביתי שלהם לטובת הצילומים והראיון, את ארנון אנחנו נאלצים לראיין בשלט רחוק, מתרגל את כישורי הבישול שלו במטבח הוויאטנמי, נכון לעכשיו.
המסע שלו התחיל בהתנדבות בחווה לבעלי חיים בסכנת הכחדה באפריקה, ונמשך במדגסקר ואוגנדה, שם טייל בג'ונגלים הפראיים, ובילה ימים שלמים בחברת גורילות הרים. "אני בונה אוהל בנקודות הכי יפות שאני מוצא", הוא מספר, "לכל מקום הולך איתי פק"ל בישול ואני מבשל לעצמי בשטח. אחרי שמיציתי את הג'ונגל הגשמתי חלום נוסף וביליתי שבוע בספארי בטנזניה, משם לזנזיבר, ואז החלטתי לצאת למסע קולינרי במזרח".
אם מישהו חשב לרגע שהדחה מוקדמת מהתחרות תעורר בארנון ספקות לגבי העתיד המקצועי שלו, הרי שהוא טעה. החוויה בתוכנית רק הגבירה את הרצון שלו לחוות, לטעום, ללמוד ולגדול בתחום, והוא אכן מקיים את מה שהבטיח לעצמו. "התחלתי בבנגקוק, חקרתי את אוכל הרחוב ועשיתי כמה סדנאות בישול", נזכר, "עכשיו אני כבר בויאטנם, תופר את המדינה מדרום לצפון ולומד על האוכל המקומי. אכלתי חלזונות, זכיתי לבשל במטבחים מקומיים ובשבוע הבא אני כבר אהיה בפיליפינים. משם אני אמשיך ליעד הקולינרי האחרון שלי במסע - איטליה".
בקצב הזה אתה בטוח שתחזור לישראל?
"אני רוצה להיות טבח באחת המסעדות של השפים מהתוכנית, זה משהו שאני לא פוחד לנסות ולמדתי את זה מלטייל לבד. יש לי את התשוקה לזה אז אני יודע שזה יקרה".
למי מהשופטים תרים ארוחה מפנקת כשתחזור?
"אני רוצה לבשל לאייל שני. הוא אדם זהב ואני אוהב אותו כל התיאורים, המטאפורות והדימויים שאנשים לא מבינים אני מפנים מילה במילה. הייתי שמח לקחת אותו לנקודה בעמק הלבן ליד הבית שלי, שם אני רוכב על אופניים, לעשות מדורה ולהכין לו פויקה איכותי מחומרי גלם שאספנו בטבע".
זה אולי קצת מוקדם לשאול, אבל אתה כבר יודע מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?
"עוד לא החלטתי, אבל אני לא רוצה לוותר על ההזדמנות לצאת מהמטבח הביתי ולהתפתח בטירוף של המטבח המקצועי. אולי עוד כמה שנים תפגוש אותי בפירנצה בבית ספר לוויטרינה, או בכלל שף במסעדה איטלקית, אבל החלום הוא לפתוח מסעדה בהרי ירושלים".