כמה רגעים לפני שטעמתי את האוכל שלה, כבר הבנתי למה מתכוונים שופטי מאסטר שף כשהם מדברים על "היד של למא", המגע הייחודי הזה שלטענתם מככב בכל מנה מבית הנסיכה הפראית של הנבחרת. הבנתי למה הם מתכוונים כשאותה למא פתחה לי את הדלת בחיוך כובש ושמלה קיצית והכניסה אותי אל דירתה הצנועה שבלב יפו – כי שום דבר לא משקף את דמותה המסקרנת יותר טוב מהחלל שבו היא חיה: בסלון יש ספת עור גדולה שלמרגלותיה כריות אוריינטליות לישיבה על הרצפה. בספרייה הקטנה יש ספרים בעברית ובערבית, על הקירות הלבנים ממוסגרים ציורים קטנים ומיוחדים, באמצע ניצב שולחן ארוך ולצידו שמונה כסאות - חלקם כסאות עץ פשוטים וקלאסיים, חלקם לבנים ומודרניים, ככל הנראה נקנו לא מזמן באיקאה. באוויר עומד ניחוח עראק, ועל אחת השידות יש פסל יפהפה שחברה לנבחרת, איב, פיסל והעניק לה, ולצידו לפטופ גדול שממנו בוקע קולה האלמותי של פיירוז. "הזמרת האהובה עלי, אגדה", זורקת בעלת הבית בשלב מסוים.
האסתטיקה העדינה והחכמה שמשלבת מזרח ומערב באופן אינטגרלי, טבעי ומודרני כל כך – היא היד של למא, הבנתי - ואז הגיע האוכל וחידד את ההבנה הזאת. אבל עוד לפני כן, הגיעו האורחים. יש משהו מקסים וסוריאליסטי במיזם "EatWith" שהוליד את הארוחה הזאת, כשהוא מהווה שבירה של הקיר הרביעי ושל המוסכמה הבסיסית והמבאסת ביותר של תכניות בישול, שלפיה אנחנו יכולים רק לצפות – לא לטעום, אפילו לא להריח. ברי המזל שזכו להגיע לביתה של למא באותו ערב ידעו שהם כאלה – וזה ניכר בהבעתם המשתאה כשהיא פתחה להם את הדלת, הגישה להם כוס עראק והובילה אותם פנימה. "זה לא משהו שחשבנו שיכול לקרות, לבוא לבית של למא, לאכול מהאוכל שלה, מהצלחות שלה, כמו לבוא לחברה הביתה. אני מקווה שהיא תישאר חברה שלנו", צוחקת בהתרגשות מירב קצמן. היא ובן זוגה אבנר התאהבו במארחת דרך המסך: "לאורך כל הדרך חשבנו שהיא מאד מיוחדת, בבחירות שלה ובסגנון שלה, ואהבנו גם את הלוחמנות שלה – גם כשנתנו לה ביקורת היא לא התייאשה, שיפרה והשתפרה לאורך כל הדרך", היא אומרת, ואבנר כבר ממש רוצה לגשת לעניין שלשמו התכנסנו: "הניחוחות פה כבר עושים לי קרקורי בטן, ואני בטוח שזו הולכת להיות חוויה קולינרית מטורפת, של מיקס מערב- מזרח אוריינטלי עם דברים שאולי אני פחות מכיר. אין לי ספק שזה הולך להיות מדהים".
סלט טאבולה בסירות אנדיב | צילום:
שי מאיר, מתוך instagram
קשה לתפוס את מסמר הערב לשיחה - למא מסתובבת במטבח בקדחתנות, מלווה באמה ובחברתה, בוחשת, טועמת ומצלחתת. "אני עובדת על הארוחה הזאת כבר שלושה ימים", היא אומרת בחיוך עצבני. "הפרויקט הזה מאד מרגש אותי, ומוציא ממני דברים חדשים. אני אוהבת לארח אנשים".
בסוף זה קורה - אנחנו מתיישבים אל השולחן, ששלל מנות יפהפיות כבר פזורות לאורכו בנדיבות. רגע אחרי שאנחנו מרימים כוס לחייה, למא מובילה אותנו בסיור מודרך בין הצלחות: "יש לנו פה קובה מטוגנת ממולאת בשר ויוגורט, על רוטב טחינה, עגבניות מבושלות ושום. יש טחול ממולא עשבים על ציר של עצמו, סלט של במיה עם פטריות על מצע של ירקות קלויים וטחונים, עוף בעראק וזרעי כוסברה, וסירות אנדיב ממולאות בסלט טאבולה עם פריקה, חמוציות, לבנה וגבינה ערבית". אנחות העונג לא מאחרות להגיע: "הטחול חלום", ממלמל מישהו, "ולחשוב שבצהריים אכלתי סנדוויץ' עם פסטרמה", נזכר אחר, "אני בכלל צמחונית!", זועקת אחת ובאותה נשימה מתעלפת על הבשר הטחון שמערסלת הקובה. רק כשהצלחות נותרות ריקות לחלוטין, מסתבר שכל זה בכלל היה המנה הראשונה.
קובה על רוטב טחינה ועגבניות | צילום:
שי מאיר, מתוך instagram
סקר שולחני קצר מעלה שכולם בעד הפסקת סיגריה לפני המנה העיקרית - גם אלה שלא מעשנים - ובמיוחד המארחת, שמדד הלחץ שלה סוף סוף יורד קצת. אנחנו מצטופפים במרפסת הקטנה והמטופחת ומתחילים להחמיא לשפית, שמתרגשת באמת. "בעצם הכנתי לכם היום את המאכלים האהובים עלי בעולם, שלחזור הביתה ולאכול אותם אצל אמא שלי זו החגיגה הכי גדולה שלי", היא מספרת בזמן שאמה, נאילה, מחייכת בצד בגאווה. "זה באמת החלום שלי, להתעסק באוכל. אני באמת רוצה לפתוח מסעדה".
>>רוצים לנסות את זה בבית? קבלו את חוברת המתכונים של EatWith ומתמודדי "מאסטר שף"
כשאנחנו חוזרים אל השולחן כבר מונחת לפני כל סועד מנה לבנה, מרהיבה, שאנחנו מתקשים לפענח. "מעיים של טלה, ממולאים באורז, על קרעי פיתה מושרית ביוגורט", מציגה למא את מה שבהמשך תוכתר פה אחד כמנה המנצחת של הערב, שכל האורחים מעידים כי מעולם לא אכלו משהו שדומה לה. היא מצליחה לגנוב את ההצגה אפילו מלשון העגל על קרם חציל שמונחת לצדה, כשהר של עלי גפן וקישואים ממולאים מככב בתפקיד משנה בלתי נשכח.
פודינג של קפה שחור והל | צילום:
שי מאיר, מתוך instagram
"אתם רוצים לאכול את הקינוחים כאן או לעבור לסלון?" היא שואלת בסוף. "נראה לי שפשוט יהיה לנו קשה לקום", אומר מישהו את מה שכולנו יודעים.
פעם קראתי שלנשים יש קיבה נפרדת לקינוחים. זה כנראה לא ממש מדויק אנטומית, אבל מוכיח את עצמו כשאני מצליחה לחסל בשלמותו את פודינג הקפה שחור והל המעוטר בתאנים בשרניות, ואפילו כמעט לסיים את פרוסת עוגת הקוקוס בציפוי טחינה השמיימית - ואני בכלל לא אוהבת קוקוס.
בסוף אנחנו קמים, כי תכף חצות ואין ברירה. למא סתורת שיער, טרוטת עיניים - עייפה, אבל ממש מרוצה. רגע לפני שנגמר, אני נזכרת שהגמר של "מאסטר שף" ממש מעבר לפינה (שלישי, 21:00). "אני אסמס בשבילך", אני מבטיחה, מאוהבת, אחרי שאני מחבקת אותה ביציאה. רק כמה מדרגות לאחר מכן אני נזכרת שב"מאסטר שף" אין סמסים.
עוגת קוקוס בציפוי טחינה
| צילום:
שי מאיר, מתוך instagram
>>התמונות בכתבה צולמו כחלק מפרוייקט משותף עם @insta_global ו-@pic.food בהנהלת דייב שוורץ.
עוד ב"מאסטר שף":
- לצפייה בכל הקטעים מהפרק האחרון
- מיכל אפשטיין: "זה שאני חיה עם בת זוג לא אומר שאני לא אוהבת גברים"
- איב ענן: "אני מאוד מעריך את למא, אין בי שום כעס כלפיה"
"מאסטר שף", ראשון ושלישי ב-21:00
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן