עכשיו אני אומרת שלום. שלמה עם עצמי ועם הדרך שעשיתי בתכנית. לא פעם אני חושבת על המונח פרידה, והלא מי כמוני יודעת איך פרידה באה משום מקום, איך היא מרגישה אצלי בתוך הלב, ואיך אני מסבירה את פני אליה, לא תמיד מרצון, אבל עם המון נסיון.
פרידה היא אף פעם לא דבר קל, אם זה מאמא, מאח או מהנישואין והבית שבניתי. אבל הפרידה מעולם לא שאלה לדעתי. היא באה בקול סערה גדולה, ואני תמיד ביקשתי למצוא את הדרך שנכונה לי אחרי שהיא תלך. ואולי זה הסוד.
זה תמיד קשה, כמו בפעם הראשונה, זה תמיד צובט בלב, כאילו שיכולתי שלבחור אחרת, אבל בסוף אני יודעת שלא חשובה לי התוצאה - חשובה הדרך.
זו הדרך שעשיתי בצעדים קטנים, מהוססים לרגע, בטוחים לשני רגעים. הגעתי ל"מאסטר שף" משום מקום, מבלי להאמין שדווקא אני, מתוך אלפי אנשים שניגשו לתחרות, אצליח להיכנס, לעבור אודישן אחד ועוד אחד ולהיות אחת מבין שנים עשר מובחרים. והם מדהימים אחד אחת.
זה האושר הגדול שממלא אותי כשאני חושבת על הדרך, על הלימוד מתוך הלחץ והמתח וכן, גם על הדמעות. עצם ההמצאות באוהלה של קולינריה לשמה, שמצויים בה ארבעה שופטים מקצועיים, גאונים, לא מתפשרים, אך גם רגישים ומכילים, וכל אחד בדרכו לקח אותי למחוזותיו. אני רוצה לומר להם תודה: אייל, יונתן, מיכל, וחיים. את כל המילים שלכם והרגעים לאורך התכנית אנצור בליבי. אלה רגעים שאני יודעת שהם חומר בנייה ואבן יסוד להמשך עבורי.
>>צפו בכל הקטעים מהתכנית האחרונה של מאסטר שף
בכל המשימות השתדלתי להיות אני, ולהביא לתוכן את רגשותיי ואת הידע שלי בבישול. אני צוחקת כשאני חושבת איך דווקא המשימות הרגשיות בתכנית הן אלה שהיו קשות עבורי. עברתי אותן בהצלחה ולמדתי שקושי הוא כור היתוך. הוא מזכך את האמביציה ואת הרצון שלי לעלות גבוה.
אהבתי לעבוד עם איב המקסים במשימת הקונדטוריה, שנגעה בעולם שקרוב לליבי. עניין הדיוק והשקילה שחייבים להתקיים בקונדטוריה מדברים אלי במיוחד - וזה מעבר לעובדה שאני פריקית של מתוקים. אמנם הייתי לחוצה מעט, אבל רקדתי בלב.
ריקוד הוא ביטוי של מנגינה, ומנגינה היא שפה שבה אני מדברת מגיל צעיר מאד - מנגנת, כותבת מלחינה ויוצרת. גם שם, כמו במטבח, אני מוציאה את הרגשות, מדברת בשפת הלב. עשיתי בעבר ואעשה בעתיד, הן במוזיקה והן במטבח, שם התשוקה, שם המאוויים, שם היצירה.
אז אני הולכת היום שמחה באמת. "מאסטר שף" היתה החלום שלי למן היום הראשון בו עלתה למרקע. אין כח ממלא ועוצמתי יותר מלהרגיש שהגשמתי לעצמי חלום.
אני רוצה לומר תודה. תודה על ההזדמנות שניתנה לי, תודה לאלוהים שהנחה אותי כל העת, תודה לצוות היקר של מאסטר שף ותודה לצופים היקרים שהיו איתי בכל הרגעים, היפים והכואבים.
אגנוב רק עוד חצי תודה קטנטונת לעצמי, לרות, על שהאמנתי בעצמי, שרציתי הכי בעולם ושהגשמתי. אני חושבת שממחר לא אפחד לחלום. כמה קלישאתי ככה אמיתי: לפעמים חלומות מתגשמים.
שלכם באהבה, רות
צילום: דניאל בר און
>>רוצים להישאר מעודכנים? עקבו אחרי מאסטר-שף בפייסבוק
"מאסטר שף" - ראשון ושלישי, 21:00
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן