קשה היה לזקק את המחשבה מה דעתי על הפרק של אתמול. היו בו כל כך הרבה התרחשויות - החל במשימת הזוגות של אוכל הרחוב, דרך הפציעה של שלי שהובהלה למיון וכלה בתפנית החדשה בסוף הפרק: ההודעה של אלינור שהחליטה לתלות את הסינר ולפרוש בשיא.
עם אמת לא קונים במכולת
המילה היחידה שהדהדה לי בראש אחרי הצפייה היא "אמת". אמת היא מילה שימושית, כמו "שלום" בשירה המופלא של מיכל ינאי. בכל מקום אנחנו מצפים אחד מהשני להיות אמיתיים. אנחנו פוסלים אנשים כי הם "לא מספיק אמיתיים עם עצמם" ומדיחים אנשים בתכניות ריאליטי, כי אנחנו מזהים את חוסר האמת שלהם. מאידך, כשאני שואלת אנשים באודישן למה מגיע להם להיכנס לתכנית דוקו או ריאליטי, הם ישר עונים: "כי אני אמיתי". להיות אמיתי הפך להיות כרטיס כניסה למקומות מסוימים. האמת הפכה להיות נחשקת כל כך, עד שאדם בא ומוכר זאת באודישן כקלף מספיק חזק מבלי שיהיו לו בהכרח עוד כישרונות.
תלתה את הסינר בזמן, וקיבלה נקודות זכות | תמונת AVI:
mako
ולמה כל המחשבות האלה עלו לי תוך כדי צפייה בפרק? קודם כל הייתי כל כך רעבה שלראות מאסטר שף ולדמיין סמוסות, בשעה שכל מה שיש לי לאכול זה פופקורן חצי שרוף מהמיקרו, זה ממש לעשות חרקירי על ידי מיצי הקיבה שלי שכמעט אכלו אותי, מה שגרם לי להיות בקריז ולהסתכל על הפרק שבעתיים. ושנית, כי יש משהו בתכנית הזו שמתעסקת באוכל ובני אדם. אין פה הדחות מכוערות ואין במשחק הזה רגעים מביכים או מבישים, שהמתמודדים ירצו למות אחרי שיראו את עצמם. זה מזקק את הרגעים האנושיים שאותם יגדירו הציניים כ"שמאלץ", ולעומתם יאמרו השאר שזו תכנית מאוד אנושית. וכך גם היה עם פרישתה של אלינור מהתכנית.
לפרוש מתכניות ריאליטי זה כבר לא שיא. אף אחד כבר לא נופל מהרגליים ברגע כזה. יש תכניות שאפילו עשו ממהלך כזה תרגיל יח"צני. אבל בחזרה לאלינור - הפרישה שלה הייתה כל כך פשוטה, בלי יותר מדי דרמות, בלי התעסקות בזה חצי פרק ואפילו בלי יותר מדי דמעות (שזה נדיר במאסטר שף), שזה בכלל ריגש אותי. היא הבינה בפרקים האחרונים שהיא צולחת את המשימות בקושי ובמקום להמשיך ולקרטע היא ידעה לעשות את הקאט בזמן, רגע לפני שזה יתדרדר יותר. למרות שהיא התחילה כמתמודדת די חמודה שיודעת לבשל, בפרקים האחרונים התחלתי פחות לחבב אותה ולא כי יש סיבה, אלא כי כשיש חוסר אמת אנחנו בתור הצופים ישר מתחילים להכפיש, עד שיעשה צדק. והעובדה שאלינור תלתה את הסינר בזמן נתן לה נקודות זכות אצלי.
ויקי ואיתי. על מדרגות הרבנות? | תמונת AVI:
mako
נשים, למה אתן שתלטניות?
ואם כבר אמת, הסתכלתם על המתמודדים כשהם חולקו לזוגות? היה מרתק לראות מהצד איך אנשים מתנהגים כשהם צריכים לעבוד בצוות. היו כאלו כמו פאולין ההורסת ובני הטייס שיכלו לרקוד טנגו תוך כדי בישול מרוב שפעלו בשיתוף מלא, והיו כאלו שלראות אותם היה שיעור ביחסים. בכלל, אני ממליצה לאנשים שיש להם בעיות במערכות יחסים לצפות בתכנית ולהפנים. אני האחרונה שאצא נגד נשים, אבל למה אנחנו חייבות להיות שתלטניות? זה בעייתי, לא חכם ובטח לא מצטלם טוב. וממה זה נובע? סתם מחוסר מודעות עצמית. מיה הטבעונית לא סתם הקבילה את הגירושים וחוסר הזוגיות להתנהגות השתלטנית שלה מול שלי. זו הזדמנות בשבילה, בשבילי ובשביל הצופים להסתכל מהצד ולראות כמה זה נראה רע. גם אם הכוונות שלה היו טובות, ההתנהגות שלה הוציאה אותה רע ולשלי זה עשה שירות טוב. בשורה התחתונה, המנות לא עברו את מבחן השופטים. ומילא מיה שלפחות הודתה בבעיה שלה, ראיתם את ויקי? היא פשוט רמסה את איתי. היה לה פרטנר מצוין שהוא אחד המתמודדים החזקים, אבל למרות זאת, היא לא הקשיבה לו והתעקשה על המנה שלה. וניחא ההתעקשות, זה היה נסלח אם הייתה יוצאת לה מנה טעימה, אבל ככה להציג מופלטה בפריים טיים? זה כאילו הגישה דיקט של דודו מהום סנטר. התביישתי בשם אמא שלי וכל העדה.
כשזה עובד, זה עובד. אתי ושי | תמונת AVI:
mako
את השיעור הזה לא ילמדו אתכם בקורס מגדר ויחסים באוניברסיטה, אבל אפשר ללמוד אותו מהתכנית: תראו איך ג'קי התנהגה עם תום ואיך אתי התנהגה עם שי. זוהי חכמה. החכמה שלנו כנשים חזקות היא לא מי תהיה קולנית ודורסנית יותר, אלא איך לגרום לגברים לעשות את מבוקשנו בזמן שאנחנו מלטפות אותם. זוהי החכמה הנשית החדשה ותאמינו לי, אני מדברת מניסיון.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן