הצד של פרידה:
למרות כל האהבה והפרגון של כולם אחד לשני, בסוף מישהו צריך ללכת הביתה. המשימות השבוע לא היו פשוטות בכלל: להכנס לבית זר, מבלי לדעת את אופיים של הדיירים, לפתוח מקרר ולהיות מאוכזב שאין לך את המצרכים שהיית רוצה כדי ליצור עוד מנה מנצחת ולעלות לשלב הבא. התחרות הפעם לא הייתה שווה לכולם. לא כל הרצים עמדו על אותו קו זינוק. ולמרות זאת, היו שכשלו, גם כשהוצע להם מטבח מתוקתק. אני באופן אישי מאוד אוהבת את סימה. היא מקסימה. עובדת מהלב. כולה נועם, חיוך, אנרגטית שקטה. ויותר מכל, אני אוהבת את החיבור שלה למטבח. היא חיה אותו.
גם איריס וגילי מדהימות. לגילי יש את הטעם בחיך שאין לכל אחד. אמנם אני לא טועמת, אבל תגובת השופטים והבעת הפנים שלהם אומרת הכל. איריס פתאום נפתחה יותר, אפשר היה לראות את האהבה שלה לאוכל, ובמיוחד את החוש האסתטי שלה. אני בטוחה שיש לה את זה באופן טבעי ולא שרכשה ידע בעיצוב מרוב אכילה במסעדות גורמה. ולא שזה רע. יש לה ממני את כל הקרדיט על עיצוב המנות שלה. יישר כח. בכלל, כבר התחברתי לכל החבורה הנחמדה הזו. אני אוהבת להסתכל עליהם יוצרים מנות ומתרגשים בכל פעם מחדש מהמעמד שהגיעו אליו בזכות עצמם בלבד.
יצירת אמנות משקית קמח
הפעם עמנואל שוב הפתיע עם מנה נהדרת עם דלעת ערמונים, על אף המגוון הדל במוצרים שבחר בסופר, ובזכות כך. ועם אינטואיציה חזקה, יצאה לו מנה שהשופטים היו מופתעים משילוב הטרגון עם דלעת הערמונים. עמנואל חידש לשופטים טעם שלא ידעו קודם, וגם הוא היה מופתע מעצמו. הסיפוק והחיוך שלו העיפו אותו באוויר יותר גבוה מכל טיסה שהוא חווה אי פעם, התרגשתי מאד בשבילו. וכמובן איריס המדהימה, שבפשטות טיגנה מאפה ממולא, שאפשר למצוא בדוכני רחוב במילאנו, שנראו כל כך טוב בתוך שקית קמח, שהפכה אותה כמו תמיד למין יצירת אומנות יפיפייה. שאפו על המיצג המיוחד.
הצד של חגית:
לאיזה בית יפהפה נכנסו איריס ואליהב. בתחילת התוכנית הימרתי שהם יזכו במשימה. אליהב בטח יגיע לגמר, ואיריס מקסימה וגם מוכשרת ויפה. בכלל, הבתים שאליהם נכנסו המתמודדים היו מסודרים ומתוקתקים. מה, ככה זה אצל כולם? רק אצלי יש כל מיני ניירות וחשבונות על שולחן האוכל?
אליסה הכינה מרק טונה. מרק טונה? אכלתם פעם דבר כזה? ממממ... נשמע די מגעיל, לא? לעומתה, המנות של עמנואל וסימה נראו נהדרות. עמנואל, בבקשה תן לי לטעום מהרביולי שלך! וגם העוגה של סימהל'ה נראתה נפלא. למה הפריע למיכל שעמנואל כבר בישל רביולי? לדעתי זה לא צריך לשנות, כי בכל פעם המילוי שלו אחר. במהלך התכנית של יום רביעי אמרתי לעצמי שכדאי לאבי להיות פחות אינדבידואליסט, ויותר להיפתח ולבטוח באחרים. ואכן, בתוכנית הבאה נראה שהוא עבר עוד צעד קדימה.
סימה המקסימה
התרגשתי ממשימת החושך. "החושך הזה עוטף אותי עשרים וארבע שעות ביממה", אמרה הילה המדריכה, והרגשתי בוקס בבטן. היה מקסים לראות את הילה מנחה את המתמודדים, והם היו אלה שהלכו אחריה. היה גם מרגש לשמוע את אליסה אומרת שזו פעם ראשונה בה היא נמצאת במקום שבו נמצא חבר שלה, שנפצע בתאונה. "כשאין לך שום דבר שמגביל אותך, אתה לא מעריך את מה שיש לך", אמרה בבכי, וקלעה בול! משפט כל כך נכון. כשהילה ביקשה מאבי, שחושש לסמוך על אנשים, לאחוז בה, הוא שאל את עצמו: איך אני אתמסר? וזה מיד הזכיר לי את עצמי – לעיתים אני חוששת להתמסר מחשש שאפגע. אבל אז אבי החליט לעצום עיניים, ללכת אחרי הילה ולסמוך עליה. איזו משימה מרגשת!! סימה המקסימה נגעה בליבי עם הרגישות שלה. במקום לחשוב על המנה, היא חשבה על ההרגשה של העיוורים. שמחתי שהיא נשארה. היא נכנסה לי ללב. ועדיין, כמובן שנעצבתי כשאליסה לא עלתה לשלב הבא. אבל היא הייתה אופטימית ואני משוכנעת שהיא תצליח בדרך שבה תבחר.
מהו משפט השבוע?
משפט השבוע של אייל שני היה: "אנשים אמיצים זוכים בכל". הוא אמר אותו לעמנואל, שאילתר ברגע האחרון והצליח בגדול עם המנה שלו. משפט נהדר!
פרידה הכט, בשלנית ומסעדנית
חגית רימון, עו"ד ועורכת אתר אישה
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן