הצד של פרידה
אין כל ספק שההדחה הכי קשה שעברנו עד כה היתה של זהר. כל גופי הצטמרר כשחיים כהן אמר לו שהוא הולך הביתה. הדמעות זלגו והעצב ניכר על כולם. מה שהכי מרגש היה שיונתן רושפלד הציע לו להמשיך את המסע הקולינרי איתו במסעדה. איזה כיף לו. גם אני הייתי מוכנה לעבוד לצידו של יונתן. בכלל, המנה המורכבת שהמתמודדים היו צריכים להתמודד איתה לא יכלה לשקף לדעתי את כישורי הבישול שלהם. ניפוח בלוני הסוכר דרשו יותר ידע פיזיקלי וטכני מאשר ידע בקולינריה. העובדה שזהר עשה את הקרם הכי טוב, היתה צריכה להשאיר אותו. חבל שהוא לא ימשיך איתנו. גם ג'ניפר נפרדה מאיתנו, אבל היא צעירה, כל החיים לפניה, היא עוד תגיע רחוק.
במקום תחרותיות, הכשלה, שמחה לאיד וכו', שאנחנו רגילים לראות ברוב תכניות הריאליטי, התשוקה והאהבה לבישול שהם המכנה המשותף לכולם יצרו חברויות ועזרה הדדית בין המתמודדים. כנראה שזה מה שעושה את התוכנית הזו לפופולארית ומרגשת מאוד.
המנות שיונתן רושפלד הציג היו מגרות במיוחד ויותר מזה, הן היו יפות למראה. כמה חבל, שגם הפעם הסתפקנו במהלך הצפייה בלחם דגנים קל עם חומוס, לבנה וירקות. ארוחה אנמית במיוחד ביחס למנות שבתוכנית, אבל טעימה מאוד.
הצד של חגית
משימת הזוגות הייתה גאונית בעיניי. היה מעניין לראות את השילובים הזוגיים, למשל אבי עם איריס או זהר ואליסה. הכי פחות כימיה הייתה בין אבי לאיריס: איריס מקסימה, אבל אבי נראה טיפוס יותר אינדבידואליסט. הזדהיתי עם אבי, שאמר שהוא אוהב לעבוד לבד - אבל אם הוא רוצה קריירה בבישול, הוא חייב ללמוד לעבוד בצוות.
נהניתי לראות את הזוגות בעבודה משותפת. הלוואי שבחיים היחסים הזוגיים היו כל כך טובים, עם שיתוף פעולה ופרגון הדדי. התוכנית הזאת מוציאה מהמתמודדים תכונות טובות. זהר ואליסה נראו לי שילוב מדהים בהתחלה. גילי, ששמתי עליה את תבנית "המרובעת", שוב הפתיעה אותי כשסיפרה שמעולם לא הייתה לה זוגיות שנמשכה יותר מחודש. למה? שאלתי את עצמי. היא מלאת שמחת חיים, חכמה, נאה. גילי נפתחת בתוכנית כשושנה, ויש לי הרגשה שבקרוב, אם היא רק תרצה, תהיה לה זוגיות טובה.
במשימת הטעימות קצת עצבן אותי שלקח לרושפלד שעה לענות נכון או לא נכון, ואליהב מאוד הצחיק אותי במה שאמר במהלך טעימת קציצות הדג. צחקתי גם כשבקרב זיהוי המרכיבים בין עמנואל לבין אליסה הציע עמנואל לעשות "זוג או פרד" כדי לקבוע מי יתחיל. קצת ילדותי לא? "אין ליידיס פירסט?" שאלה אליסה, אבל עמנואל סירב לוותר. לפי זה רואים שהוא נחוש לנצח. לסיכום, שוב התלהבתי מהבימוי, העריכה והמוסיקה, ומגיע לאנשים המוכשרים הללו צל"ש.
ביצה כחולה זה טעים?
לא התלהבתי מהביצים הצבעוניות שהובאו לאולפן ביראת כבוד. כשהשף יורם ניצן שבר את הביצה הכחולה קצת נגעלתי. אני לא אוהבת מאכלים עם צבעי מאכל לא טבעיים, ובטח שלא בצבע כחול. אבל כל מי שטעם מהמנה התמוגג ואמר שזה הדבר הכי טעים שאכל בחייו אז כנראה שכאן ניתן לומר: "אל תביט בביצה אלא במה שיש בה". היה מרתק גם לראות את התהליך המורכב של ההכנה. כמה סבלנות ותשומת לב לפרטים. ואיך הרגשתי כשזהר הלך הביתה? כמובן שהצטערתי על כך, והזלתי דמעה של התרגשות.
פרידה הכט, בשלנית ומסעדנית
חגית רימון, עו"ד ועורכת אתר אישה
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן