כשאסתר ביטון עולה לסט בשביל הצילומים לכתבה הזאת, היא מתוקתקת מכף רגל עד ראש. חליפה ורודה, שיער אסוף בצורה מדויקת, נעלי עקב גבוהות ואיפור מושקע. הכל הולך מעולה, עד הרגע שהצלם מבקש ממנה בנונשלנטיות לפזר את השיער, ואני מודה שלשנייה עלה בי חשש. בראש שלי, שכנראה שופט מהר מידי (כמו רוב האנשים בעולם), אין שום סיכוי שהיא תסכים להרוס את הלוק שעבדו עליו במשך כמה שעות טובות. מהר מאוד אני מתבדה, כשהיא בלי היסוס מורידה את הגומיה, אפילו לא טורחת להציץ במראה וממשיכה להצטלם כאילו כלום.
מתמודדת "מאסטר שף", שזוכה באופן רשמי גם לתואר פיינליסטית (הגמר הגדול בשבת, אחרי החדשות, קשת 12), כבר רגילה להפתיע אנשים. בלי לשים לב היא הפכה במהלך העונה הזאת לסוג של סמל לפתגם הידוע: "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו". קל לשפוט את העטיפה הזאת, ראינו דמויות כאלה בעבר וזה ידוע וברור שאנחנו בני האדם, אוהבים במיוחד לשים אנשים תחת תוויות וסטיגמות שיסדרו לנו קצת את הראש, אבל בדיוק מהסיבה הזאת ביטון נכנסה לכל כך הרבה אנשים ללב - היא שוברת אותן.
כבר באודישן, כשהופיעה לראשונה על המסך, שיתפה במשפט שהיא נתקלת בו הכי הרבה: "אנשים אומרים לי: 'וואו, איך את שונה ממה שאת נראית'. אם יראו את כמות התגובות שאנשים ובעיקר נשים רשמו לי, כמו: 'אני מתנצלת, בהתחלה שפטתי אותך ועכשיו את השראה בשבילי'. אני קוראת אותן ולא מאמינה שהעיניים שלי רואות את זה. זה מטורף. באתי בשביל החוויה והחלום שלי, אבל התגובות האלה מפליאות ומרגשות אותי יותר מהמטרה שבשבילה הגעתי לתוכנית. מרוב שחששתי מזה, הכנתי את עצמי לתגובות וטוקבקים שהם ההפך. פתאום אנשים כותבים לי שאני דוגמה והשראה בשבילם. התגובות שאני מקבלת ברחוב זה פשוט מטורף, לא דמיינתי באף חלום שאני אגיע למקום הזה".
למה את חושבת שאנשים מגיעים עם הנחות וסטיגמות מראש לגבייך?
"החיצוניות שלי די מטעה. אדם שהוא מטופח, וכן, אני כזאת, אם זה השיער, הציפורניים, הסטייל והאיפור, אז אנשים חושבים שכנראה בפנים זה ריק מתוכן. אני חושבת שזה שיש מודעות למראה או מישהו אוהב להיות מטופח זה לאו דווקא בא על חשבון הפנימיות. להפך, החיצוניות פותחת דלתות אבל מה שמכניס אותנו פנימה ומקדם אותנו זה הפנימיות ומי שאנחנו. תמיד אמרתי לעצמי שדווקא בגלל שזה חשוב לי ונותן לאנשים איזה שהיא סטיגמה ראשונית לגבי, הרגשתי צורך יותר גדול להיות כמה שיותר מעודנת בתגובות ובדברים שאני אומרת, להכניס את הידע שלי. להיות רמה אחת מעל בכל מה שקשור בתוכן שלי, כי אני צריכה להוכיח".
בואי נדבר תכלס, זה לא מעצבן שמראש אנשים שופטים אותך?
"זה מעצבן מאוד, אבל כולנו כאלה. אין בן אדם שלא שופט, גם אם אנחנו מנסים שלא, הרבה פעמים בלי להרגיש אנחנו שופטים את הסביבה שלנו. במראית עין, במבט ראשוני, במשפט או במעשה שמישהו עשה כי זה טבע האדם. אנחנו כן צריכים להשתדל שלא ואני יודעת שאני באה מהמקום הזה, אני מאוד משתדלת שלא לעשות את זה. אי אפשר לדעת מה נמצא מתחת למעטה העליון וזה באמת לא מייצג. התהליך שעברתי בתוכנית והדרך בה אנשים ראו אותי ואחר כך למדו להכיר אותי, זה כן לימד אותם לא לשפוט ונתן פתח לשינוי מחשבתי".
דמיינת שתהפכי להיות סמל לזה שאסור לשפוט אדם על פי העטיפה החיצונית?
"לא, מיליון פעם לא. הכנתי את עצמי לזה שאני אצטרך כל היום רק לשבת ולקרוא טוקבקים. היה בי המון חשש. זה היה הפחד הכי גדול שלי בלבוא לתוכנית, ובמקום מסוים פתאום להיות סמל הפוך לזה, זה מטורף. לא דמיינתי בשום סיטואציה שאני אהפוך להיות האדם הזה שמנפץ את הסטיגמה. זה ברמה שמהתוכנית הראשונה זה פשוט קרה והתחלתי לקבל את ההודעות האלה".
אפרופו התעסקות במראה חיצוני, את האמת עכשיו, איך את מסתדרת עם הציפורניים בבישול?
"אני לא יכולה בלי, לא נוח לי. אני שנים ככה, אני רגילה, כבר עשור אני איתם. אני לא משתמשת בהם גם, אני עובדת עם הכריות של האצבעות אבל כשכן, זה אפילו עוזר לי בהרבה דברים".
ומה את אומרת לכל הטוקבקים שמבקרים ואומרים שזה לא סטרילי?
"אני חושבת שזו התייפייפות, כי 90 אחוז מהבנות היום יש להן ציפורניים. בין אם הן קצרות או ארוכות, הן צוברות חיידקים, אלא אם כן גוזרים עד הבשר. אני לא מכירה בחורות שגוזרות ציפורניים ככה, כי צריך לעשות את זה כל בוקר. צריך לשמור על היגיינה לא משנה באיזה אורך הציפורן, לנקות אותן, להבריש אותן ברווח בין הציפורן לבשר. לי אישית בלי קשר לאוכל, זה משהו שמאוד חשוב. בכל אורך ציפורן צריכה להיות נקייה".
כמה יוצא לך להתעסק במראה החיצוני?
"בסופו של דבר באופן חד משמעי המראה שלנו מייצג אותנו, הוא יכול לפתוח לנו המון דלתות. המראה שלי חשוב לי מילדות, בחיים לא יראו אותי יוצאת לא מסודרת, עם שיער לא מסודר, או לא לבושה כמו שאני אוהבת. זה נותן לי ביטחון אם אני לא במיטבי. אני לא חושבת שאני צריכה להתנצל על זה או להסביר, זה גם מגיע לי מהבית. אבא שלי בן 74 ולפני בית הכנסת הוא במשך שעתיים מסדר את השיער והלבוש שלו, הולך עם חליפות. אדם שמרגיש עם עצמו טוב, זה מה שהוא ישדר, וכשאני יוצאת מטופחת ומסודרת אני מרגישה טוב. זה לא אומר שזה יכול לבוא על חשבון דברים אחרים. אני עדיין צריכה להיות חדה ולהוכיח את עצמי ברמה האישית אבל זה כן יכול לפתוח הרבה דלתות".
"לא רוצה להישמע שחצנית, אבל זו לא הכמות - זו האיכות"
כמו שהיא מעידה על עצמה, נראה שמראה חיצוני זה אכן משהו שמאוד חשוב לביטון ובמהלך העונה גילינו שגם מראה של אחרים תופס את תשומת ליבה. במשימה בה התארח השף דיוויד פרנקל, היא ממש לא חסכה במחמאות עליו, אך מתברר שהוא אפילו לא הטעם שלה: "קודם כל הוא נמוך ממני. הבן זוג שלי צריך להיות לפחות בגובה שלי, אם לא יותר. עד שהגעתי לצבא, הגובה זה היה משהו שהיה לי מאוד קשה איתו. הייתי הולכת כפופה וזה משהו שמלווה אותי עד היום, כל הזמן אומרים לי תזדקפי, אני עובדת על זה. היום אני שמה עקבים, אני מאוד אוהבת את הגובה שלי אבל לאורך כל השנים התביישתי בזה, כי הייתי מלאה ובנים ביסודי הם מאוד נמוכים עד שהם תופסים גובה, אז הרגשתי גדולה. היום אני מתגאה בגובה שכל כך התביישתי בו ומי שכואב לו שיתמודד. לגבי דיוויד, אני חושבת שהוא חתיך. האם זה הסגנון שלי? לא. אבל פרגנתי".
באודישן אייל שני זרק לך שאת בטוח מחוזרת מאוד. הוא צדק?
"כן. אני לא רוצה להישמע שחצנית, אבל אמרתי כבר הרבה פעמים: זו לא הכמות, אלא האיכות. יכולים להיות לי הרבה מחזרים, אבל כל עוד אין את האחד שאני רואה בו את הצד השני והחצי השני שלי, מבחינתי זה לא באמת משנה כמה יש".
ומי זה האחד הזה? הגבר האידיאלי מבחינתך?
"הייתי נשואה ארבע שנים והתגרשתי. מעבר לזה, נכנסתי לתוכנית ממש יומיים לפני שסיימתי זוגיות. זה לא העיקר להיות בזוגיות, אם זה היה ככה כנראה שהיום הייתי כבר נשואה עם ילדים. המטרה זה להיות בזוגיות שהיא נכונה לי, שמשלימה אותי, שהבן זוג שלי יהיה החבר הכי טוב שלי. אני אגיע הביתה והוא יראה אותי בלי שאני אבוא ואדבר, הוא ידע שעובר עליי משהו. שידע להעריך את מה שאני עושה בשבילו והוא יעשה בשבילי. גם הכבוד צריך להיות שם, זה משהו שבא איתי מהבית, זה מאוד חשוב לנו. יש דברים שלא נקנים לא במתנות ולא בחופשות, אלא נבנים ברמה האישית, במחוות הכי קטנות. לצערי האינטליגנציה הרגשית הזאת לא נמצאת בכל בן אדם, או בכל זוגיות שהייתי בה. אמון למשל, זה דבר מאוד חשוב לי ואם מישהו גורם לי לערעור כל שהוא, אז כל מה שהיה יכול ללכת לפח באותו רגע".
מפתיע שהיית נשואה והתגרשת, לא דיברת על זה.
"כן. זה קרה לפני חמש שנים, אז כל הסביבה שלי היום מכירה אותי כרווקה, אבל הייתי נשואה".
כמה זמן הייתם נשואים?
"ארבע שנים".
ולמה זה נגמר?
"הוא בחור מקסים, אין לי מילה רעה לומר עליו. הוא אדם טוב ומיוחד, אבל הייתי מאוד צעירה והיום אני רואה את החיים אחרת. מכל דבר שעוברים בחיים אפשר ללמוד על עצמך הרבה ואני חושבת שראינו דברים בצורה שונה ובאנו ממקום מאוד שונה. בסופו של דבר, כשמגיעים למצב שיש המון ויכוחים ומריבות על אותם דברים כל הזמן, יש פערים שנוצרים, ואם החברות היא לא חזקה מאוד ורואים דברים כמובן מאליו, קשה לגשר על הפער. בסוף, דברים נסגרו בצורה מאוד מכובדת, אם אני אראה אותו היום נדבר ונצחק, זה נגמר בטוב".
את רואה את עצמך מתמסדת שוב בעתיד הקרוב?
"זה הדבר שאני הכי רוצה בעולם, משפחה וילדים. אני אדם מאוד משפחתי, לא משנה כמה אני אצא ואבלה, בסופו של יום זה רק ממלא את החסר. מה שחסר זה המשפחה וזוגיות, זה הדבר האמיתי, כל היתר זה תפאורה".
את מרגישה קושי למצוא זוגיות מאז הפעם האחרונה?
"הזוגיות האחרונה שלי הסתיימה קצת בקושי שמלווה אותי. כשזוגיות מגיעה למצב של חוסר אמון או בגידה לצורך העניין, יותר קשה בהמשך לסמוך. אני כן מאמינה שלכל בן אדם מגיעה הזדמנות נקייה ולא להשליך על אחרים רק כי עברת משהו. כמו שאני מצפה לקבל הזדמנות אמיתית מאותו אדם שאני אכיר, אז אני כן עובדת על עצמי כדי לא לקחת את המטען הזה. אבל באיזה שהוא מקום זה יושב עליי. לכל אורך הזמן של "מאסטר שף" לא כיוונתי לשם, כי זה מילא לי את המקום הזה, אבל עכשיו אני אשתדל לפנות לזה יותר מקום".
עכשיו בטח כמות ההצעות גם עלתה באופן משמעותי.
"כן, אבל אני שוב אגיד, זו הכמות ולא האיכות. אני חושבת שהכל בזמנו והשם יכוון לנו את הדרך. ככל שלוחצים על דבר ורודפים אחריו, זה בורח ממך. כן צריך לעשות למען זה, זוגיות לא באה מעצמה וצריך לפנות לה מקום, אבל גם לא יותר מידי ללחוץ על זה".
"מבחינה מנטלית, זה היה הפרק הכי קשה שהיה לי. ישר סיפרתי להורים"
ביטון מעידה על עצמה כי היא טיפוס משפחתי מאוד, ובמהלך התוכנית היא שיתפה לא מעט גם על המשפחה שלה. בהתחלה היה בה חשש מסוים להודות שהיא רוצה להתעסק עם אוכל בגלל הפחד מהתגובה של ההורים שלה, אך את האודישן הראשון היא סיימה בדמעות של התרגשות: "לקבל ביקורת כזאת מארבעה שופטים שאת אוכלת במסעדות שלהם, רואה אותם בטלוויזיה והם מהליגה הגבוהה. הם אוכלים את האוכל שלך, המשפחה שלך יושבת שם ורואה את זה ופתאום יש חותמת - הם אומרים את זה. זה מרגש מכל כך הרבה בחינות. זו חוויה מעצימה ומרגשת וזה נגע לי ברמות שלא שלטתי בזה. ואני לא אדם שבוכה ביום יום שלי, זה פשוט התפרץ ממני".
הם נתנו לך את האישור הזה שהיית צריכה.
"זה אישור שהנה אני יודעת ויש לי את זה. זה אף פעם לא היה לי מובן מאליו שאני אתקדם בתוכנית ואגיע למקום הזה. כן האמנתי בעצמי וביכולות שלי, אבל כל פעם שאני מקבלת תגובה כזאת, או ביקורת מהשופטים זה מחזק אותי".
במשימת הזוגות ניצבת מול דילמה שנוגדת את האמונה מהבית, לבשל בשר וחלב יחד.
"מבחינה מנטלית, זה היה אחד הפרקים הכי קשים שהיו לי. הגעתי הביתה וישר סיפרתי להורים שלי על זה. אני אמנם לא באה מרקע חרדי או מאה שערים, אבל כן גדלתי בבית מסורתי. יש לנו שני כיורים, לא מבשלים בשר וחלב. זה מאוד חשוב להורים שלי ומאוד חשוב לי, הצד המשפחתי הוא משהו שזורם לי בדם. עם זאת, אני כן נמצאת במשימה עם עוד בן אדם ואני לא יכולה להשתלט או להטיל וטו, כי בסופו של דבר, צריך למצוא את עמק השווה בינינו. הדרך שלי להתמודד הייתה לא לטעום מזה, להתעלם מזה ושזה יהיה עליו. בסופו של דבר הייתי צריכה לתת לו את המקום שלו, הוא לא גדל על הערכים שלי וזה לא אומר שהוא פחות טוב ממני או לא בסדר, לכל אחד יש את הדרך שלו".
בחוץ זה קיבל המון ביקורות. חלקן תמכו, חלקן פחות.
"רובם תמכו. בסופו של דבר יצאה מנה שהיא גם וגם, אבל אנשים ידעו לראות את ההשתדלות שאני עשיתי. ידעתי מראש שזו לא תוכנית ששומרת כשרות, ידעתי שאני בבחירה האישית שלי לעולם לא אעשה את זה ולא אוציא מנה של בשר וחלב. אין מה לעשות, יש מצבים בחיים שצריך לדעת להיות אתה ולשמור על החיים שלך, אבל גם לראות את הערך של האדם השני שנמצא לידך, כי החיים הם לא שחור ולבן".
איך המשפחה קיבלה את זה שאת מגיעה לתוכנית?
"בהתחלה הם לא היו כל כך בעד. אחת הסיבות שבמהלך כל השנים לא הגעתי לתוכנית הייתה בעיקר המשפחה. כי הם לא הבינו למה אני צריכה את זה ואת החשיפה, ההורים שלי מאוד חששו ממה שאנשים יגידו ויראו את השיער ושאני אפגע מזה. היה לה מאוד קשה עם זה. הם גם לא הבינו למה אני צריכה את זה, את הרכבת הרים הזאת. המשפחה שלי תמיד ירגישו צורך לשמור ולגונן עליי, שזה מאוד לגיטימי. אני מכירה אותם, אני יודעת כמה אני חשובה להם והם רוצים לשמור עליי. עכשיו, פתאום אמא שלי אומרת: 'למה לא שלחתי אותך קודם?', ברמה שהם הולכים היום כמו טווס עם הראש מורם, ובכל מקום לא מפסיקים לפרגן להם".
הדרך אל הגמר
מי שכבר במנה הראשונה שלה הכינה מנה של כריות תפוח אדמה מטוגנות, עם קרם תפוחי אדמה, כמהין וקוויאר שחור, כנראה שעתידה להגיע אל הגמר וכך היה. לביטון ברור לחלוטין שציפו ממנה ליפול למשבצת של האוכל העדתי, המרוקאי הקלאסי והפשוט, לכן היא בחרה ברגע הראשון ללכת הפוך על הפוך. "באתי במטרה לכוון כמה שיותר גבוה. הרצון והשאיפה שלי הם תמיד לנצח ולאורך כל העונה, היה ניתן לראות את רמת הביקורתיות שיש לי לעצמי וכמה אני מצפה להיות בטופ לא להיות המנה האחת לפני הכי טובה, אלא המצטיינת. כשהיו לי ביקורות לא טובות, התאכזבתי מעצמי. ידעתי שיצפו ממני להכין את המנה העדתית ובאתי להראות משהו שונה".
כבר במשימת הפתיחה של הנבחרת, ראו חיכוך על המסך שהיה לך עם המתמודדת ליאור שנידמן. מה קרה שם?
"זו משימה שהמהות שלה הייתה התקשורת בין חברי הנבחרת. מן הסתם היה לנו איזה שהוא פער שכבר קדם לי, שהיה צריך לעשות שתי מנות, אחת מלוחה ואחת מתוקה. עוד לא התחלתי להכין את המנה, חוץ מלקצוץ את הפרגית ולטגן, עוד לא תיבלתי, כלום. היא נכנסה ואמרתי לה בצורה מאוד מדויקת מה יש לעשות, ואז אני רואה אותה על המסך בשאנטי שלה והיא טועמת ואומרת: 'איכס, זה לא טעים לי'. יש פה פרגית על מחבת, לא מתובלת, מה לא טעים? מה את מנסה להראות כאן? עשית בדיוק ההפך מהמשימה. לא באת לגבות אותי, רק להראות שמה שהיה לפנייך היה כלום ושום דבר, אז כן זה ביאס אותי".
הרבה אנשים ראו את זה בבית והיא קיבלה ביקורות קשות.
"המון. אני בטוחה שהיא לא עשתה את זה ממקום רע של לבוא ולהסתלבט, אבל להרבה אנשים זה היה נראה ככה. אנשים מאוד אהבו אותי וברגע שהם ראו את הסיטואציה וחשבו שמישהו בא להוריד אותי, קיבלתי המון תגובות. הכל טוב, אני לקחתי את זה ברוח הכי ספורטיבית שיש, אבל אני כן חושבת שבמקומה, לא הייתי הולכת וממשיכה להסתלבט על זה, כי זה יצר עוד אנטגוניזם אצל אנשים. במקומה, אחרי שזה עלה הייתי מוציאה פוסט כל שהוא של: 'דברים יצאו מפרופורציה, אין לי שום דבר נגד אף אחד, אני אוהבת את אסתר'. אחרי כמה ימים שהיא ראתה שזה מתלהט היא פנתה אליי ואמרה לי שאם נפגעתי חשוב לה שאדע שזו לא הייתה הכוונה שלה. ליבנו את הדברים".
בחצי גמר נבחרת להתמודד מול איתי, שהוא גם מתמודד מאוד חזק. היה לך חשש?
"כל התוכנית מלווה חששות. איתי הוא מתמודד כישרוני ברמות, יש לו רעיונות מעולים ורואים את זה לאורך כל התוכנית. אני מעריכה אותו גם ברמה האישית וגם המקצועית, אז גם אם להפסיד לאיתי, זה כבוד לא פחות מכל אחד אחר. לכל אורך התוכנית יכולתי ללכת הביתה לא כי המנה שלי לא טובה, אלא כי היא קצת פחות טובה ממישהו אחר".
פנינו לגמר. מה את מתכננת לנו שם?
"מלא הפתעות, אני כמובן לא אגלה".
לא מעט אנשים רואים בך פייבוריטית לניצחון.
"זה נורא מרגש אותי שכל כך הרבה אנשים רושמים ומגיבים לי שאני פייבוריטית. זה לא מובן מאליו בשום צורה, זה מאוד מרגש ומרים לי אבל עם זאת גם מאוד מלחיץ אותי, כי רמת הציפייה ממני גבוהה ואני עומדת עם מתמודדים מאוד חזקים. עם כמה שאני מאמינה בעצמי, פנינו למלחמה".
איך הולך להיראות מבחינתך היום שאחרי?
"הייתי אומרת שנגיע לגשר ונחצה אותו, אבל אני לא יכולה לומר שאני לא חושבת על זה. יש עכשיו המון באז סביבנו ובמקום מסוים, היום שאחרי זה פתאום ממאה לאפס. יש פתאום שקט וכל הדבר הזה יכול להסתיים. זה קצת מפחיד כשחושבים איך להתמודד עם זה, אבל אני מאוד מקווה לשמר את זה".
"מאסטר שף" עשתה לך חשק להתחיל לעבוד באוכל?
"חד משמעית זה פתח לי את הרצון הזה. הרבה זמן פחדתי להגיד לעצמי שאני רוצה להתעסק באוכל. זה מאוד מעניין אותי, יש לי הרבה מה ללמוד ולאן להתפתח כי רק התחלתי, הדרך ארוכה. להגיד שמחר בבוקר אני אפתח מסעדה? יש לי עוד הרבה מה ללמוד, ועוד הרבה מים צריכים לעבור בנהר כדי שאני אהיה במעמד הזה. אבל זה תחום מאוד מגוון ויש בו הרבה כיוונים כאלה ואחרים, לא רק אוכל. יש עוד דברים שמעניינים אותי, הרבה הצעות שמגיעות ואני שוקלת כרגע".
איזה כיוונים מעניינים אותך חוץ מאוכל?
"המראה שלי מייצר הרבה שיח בכל מיני תכנים כאלה ואחרים. אם זה טיפוח, או סטיילינג, אז אני מקבלת כל מיני הצעות וזה כן מעניין אותי. אני לא חושבת שזה סותר, עדיין אפשר להתעסק באוכל כי זה כן דבר מרכזי ומכוון אותי, אבל אני חושבת שאם יש מטרה ממוקדת ועסוקים בעשייה זה טוב יותר".
צלם: עופר חן | סטיילינג: בר פרידמן | איפור: אנאל דרמון