המון התנצלויות, כך התחיל הריאיון עם נטלי מזרחי אמרל. אני התנצלתי שהאנגלית שלי לא מושלמת, היא התנצלה שהיא עדיין לא יודעת עברית, למרות שבשלב הזה היא כבר הייתה בטוחה שתדע. אני מודה שזה מרגיש לי קצת מוזר שהיא רק 4 שנים בארץ וכבר היא מרגישה צורך לדעת עברית באופן שוטף, אבל ככל שאנחנו מדברות יותר, אני מבינה את זה - היא כבר מרגישה ישראלית לגמרי, חוץ מהשפה.
פיינליסטית של "מאסטר שף" שעולה מארץ אחרת, זה לא דבר חדש בכלל. היו לנו כבר את ונסה אביטן, תום פרנץ וגם מסימיליאנו די מטאו. ההכנות לגמר הגדול בעיצומן (שבת, אחרי החדשות, קשת 12), וההתרגשות מהמעמד לוקחת את נטלי דווקא אל הרגע שבו כמעט החליטה לוותר על ההזדמנות להשתתף בתוכנית, כשחשבה לפרוש רגע לפני האודישן.
אמא שלה, שאיתה היא גם הייתה רואה את התוכנית, נפטרה מעט לפני שהיא ניגשה אל האודישן מול השופטים, והרגע הזה טלטל את העולם שלה לגמרי. "זה היה מאוד קשה. כשעשיתי את השלבים הראשונים, היא כל כך התרגשה בשבילי. היא נפטרה והיה לי את הריאיון אבל לא רציתי ללכת לאודישן, חשבתי לפרוש כי הרגשתי שאני לא במצב הרוח המתאים ללכת. עד שדיברתי עם אבא שלי והוא אמר לי: 'אמא הייתה כל כך שמחה בשבילך כשאמרת שהתקבלת. היא קיוותה שתעשי סוף סוף משהו בשביל עצמך'. הוא חשב שהיא תכעס אם היא תגלה שלא הלכתי, ושאני חייבת להשתתף. זו בעצם הסיבה שבגללה בחרתי כן ללכת לתוכנית", היא משתפת.
את חושבת שהיא הייתה גאה בדרך שלך?
"כן, היא הייתה גאה מאוד. היא הייתה נהנית לצפות בעונה, זה היה מצחיק אותה לראות אותי. היא הייתה המעריצה הכי גדולה שלי. היא הייתה עוקבת אחריי לכל מקום, מהילדות שלי, כשהייתי ספורטאית בבית ספר, לכל תחרות היא הייתה הולכת איתי. עומדת שם ומריעה לי כמו המעודדת הכי גדולה שלי. זה היה יכול להיות כיף לצפות בחוויה הזו איתה".
איך היא הייתה מגיבה אם היא הייתה יושבת לצידך באודישן?
"ככל הנראה היא הייתה יוצאת לפגוש את השופטים אם היא הייתה שם. אמא שלי היא כמו טווס. מאוד צבעונית, האישיות שלה מאוד צבעונית וראוותנית. היה לה שבץ לפני תשע שנים, וכשהיא נפטרה זה היה משהו שהיה צפוי שיקרה כבר הרבה זמן. 95 אחוז מהצד הימני שלה היה משותק, אז היא לא הייתה מצליחה להגיע לתוכנית בכל מקרה אבל היא בטח הייתה שם בטלפון, מתקשרת אליי בווידאו כל יום, רוצה לדעת איפה הייתי או מה עשיתי. אם היא כן הייתה בסדר, היא כנראה הייתה יושבת וצורחת בחדר הזה ומביכה אותי כשאני מנסה להשתיק אותה. השופטים בטח היו נוזפים בה כי היא עושה רעש ומפריעה".
היא נשמעת בן אדם כל כך כיפי.
"היא מאוד כיפית, כן. אני ההפך הגמור שלה. אני כמו אבא שלי, אוהבת שהכול מאוד מסודר. לא אגיד שאני לא כיפית, פשוט אני לוקחת דברים ברצינות".
ההיכרות עם גיל בעלה והמעבר בהפתעה לישראל
את רוב החיים שלה נטלי העבירה בהודו, שם גדלה והתחנכה, שם נמצאת גם המשפחה שלה. עד שלימים היא הכירה את הישראלי שיהפוך להיות בעלה ויביא אותה אל הרגע בו היא מתחרה בתוכנית בישול בארץ: "אני וגיל הכרנו לפני הרבה זמן בגואה", היא משתפת וחושפת את סיפור ההיכרות ביניהם: "היה לו עסק שם אז הוא הגיע לצורכי עבודה. אני באותו זמן הייתי שם עם אחותי במלון. פגשנו את גיל וחבר שלו בבריכה ואחותי התחילה לדבר איתם. החלפנו פרופילים בפייסבוק (ככה אנשים היו מתקשרים פעם) וכשהם היו מגיעים לגואה, היינו מבלים יחד. היו לו את החיים שלו באנגליה, לי היו את החיים שלי בהודו, עד שנפגשנו שוב בגואה והפעם הוא היה שונה, אני הייתי שונה, היינו בנקודה בחיים שלנו שבה לא היה לנו שום דבר שקורה, ופשוט הסתדרנו ממש טוב. השאר היסטוריה ומאז לא יכולנו להיפרד. אחר כך טסנו לאנגליה ופגשנו את ההורים שלו שם, אמא שלו אמרה: 'למה שלא תתארסו? קיץ עכשיו, זה נחמד ויש לי חצר אחורית נחמדה'. אמרתי לה: 'להתארס? על מה את מדברת? גיל עדיין לא הכיר את ההורים שלי".
נטלי וגיל התחתנו, הביאו לעולם שני ילדים וחיו על הקו שבין הודו לאנגליה. רגע לפני שפרצה הקורונה, הם החליטו ללכת לבקר חלק מהמשפחה של גיל שגרה בישראל, אך בעקבות המצב התוכניות שלהם השתנו באופן די דרסטי, והם נאלצו להישאר בארץ. עד שהדברים התחילו להסתדר, הילדים כבר נרשמו למסגרות והכירו חברים, והשניים התחילו להשתקע בארץ ואז התקבלה ההחלטה להישאר.
אחת הבחירות הקשות ביותר שהיית צריכה לעשות הייתה לעזוב את הודו ולבוא לישראל. איך התמודדת עם השינוי הזה?
"זה לא היה החלק הכי קשה. אני אדם שמטייל, טיילתי גם בצפון הודו, למדתי שפה חדשה, אכלתי את האוכל שלהם וחקרתי תרבויות חדשות. זה פשוט שפה לא התכוננו לזה. אפילו לא ארזנו את הדירה שלנו ועשינו עליה לישראל. באנו לכאן רק לחופשה. זה היה קשה כי לא עשינו בחירה, פשוט נתקענו פה. בהתחלה כעסתי על גיל, כי היינו יכולים להיות תקועים בכל מקום אחר, אז למה פה? גם הקורונה אוטומטית עשתה חשק להיות קרוב לבית, רציתי את הדירה שלי בגואה. כן הייתה לנו את סבתא של גיל והמשפחה שלו אבל זה עדיין לא היה מוכר. זה היה קשה, הייתי צורחת הרבה בבית. אני לא אשקר".
איך הילדים הרגישו עם השינוי הזה?
"הגדול יותר לקח את זה קשה, אבל הוא בסדר עכשיו, הוא אוהב להיות כאן. הקטן שלי יותר ישראלי מבעלי. הוא חי על לחם עם שמן זית וחומוס, הוא אוהב את הפיתה זעתר, הוא אוהב את האוכל של סבתא. וזה לא רק האוכל, אפילו ההתנהגות ומצב הרוח שלו, זה לגמרי ישראלי".
אז בנקודה הזו את יכולה להגיד שהתאהבת בישראל?
"כן. זה הבית שלי".
כן? את מרגישה שזה הבית?
"כן. אני מרגישה ישראלית בלי להיות ישראלית. אין לי אזרחות, אני לא יהודייה, אני לא מדברת עברית, אבל אני מרגישה שאני די ישראלית. אבא שלי אמר לי את זה. הרבה אנשים אומרים לי: 'זה לא הבית שלך, למה את רוצה לגור כאן? את יכולה לגור בכל מקום אחר'. אני עונה: 'לא', אני בוחרת את המקום הזה. זה מטורף, כי כשהגעתי לכאן בפעם הראשונה, אם היו מראים לי הקלטה שלי אומרת את זה, הייתי חושבת שזה לא אמיתי. לא יודעת איך להסביר, פיתחתי תחושת נוסטלגיה לישראל, כמו שמרגישים למקום שגדלים בו, זה מוזר. יצרתי קשר עם האנשים כאן, האנשים עושים את המקום".
עוד מעט תתחילי לעקוף אנשים בתור.
"לא, את זה אני לא אעשה. כשאני נוהגת, אם מישהו רוצה להשתלב בנתיב ואני עוצרת בשבילם, אנשים מאחורי מתעצבנים. זו חוצפה לא לעצור למישהו או לא לתת לו לעבור. בהודו זה יותר גרוע מישראל ובאנגליה זה ההפך הגמור. ביליתי כל כך הרבה זמן באנגליה עד עכשיו, שהשתניתי. יש לי השפעות מאנגליה, השפעות מהודו, השפעות מישראל, זה חלק מהדנ"א שלי עכשיו".
מה את אוהבת בישראלים?
"את החוש החברתי כאן. אחד הדברים שהכי אהבתי בלהיות כאן היה להיפגש לארוחת שבת, שהמשפחה יושבת ביחד ואוכלת יחד. חיכיתי לדעת עם מי אנחנו נפגשים בשישי הבא, לאן הולכים, מה להכין. לכולם יש בועה קטנה בתוך ישראל, לכל משפחה יש את הבועה הקטנה שלה של החברים מבית הספר, מהצבא. אני חושבת גם שבגלל שיש כל הזמן מתח כאן, אז אנשים היו חייבים להתבגר או להיות קשוחים בגלל המצב. המצב השפיע על האנשים כאן, הוא שינה אותם"
את לפעמים מתגעגעת להודו? חושבת לחזור?
"לא, אני לא רוצה לחזור".
"אני משחקת עם אש, רציתי לעשות משהו שונה מכל אחד אחר"
בניגוד לישראל, אליה לקח לה קצת זמן להתרגל, נראה שבעולם של "מאסטר שף" נטלי מצאה את עצמה מהר מאוד. תוכנית אחרי תוכנית היא הוציאה לשופטים מנות מבריקות ומצאה את עצמה ברוב המוחלט של המשימות על המרפסת. בנוגע לסגנון של האוכל שלה, היא לא הייתה מודאגת כל כך, גם אם זה לא הטעמים המוכרים לחך הישראלי: "לא הייתי מוטרדת. כל יום בתוכנית היה מתנה עבורי, אז זה היה כמו הימור. הייתי הולכת לשם ולוקחת סיכונים מגוחכים שאף אדם נורמלי לא היה לוקח. דחפתי את עצמי ואהבתי את האתגר. זה היה כאילו אני משחקת עם אש, רציתי לעשות משהו שונה מכל אחד אחר, משהו חדש שהשופטים לא יוכלו לקבל מהמתחרים האחרים".
לפעמים משהו לא מוכר יכול להיות בעייתי.
"אני יודעת, אבל זו אני, זה האופי שלי. אי אפשר לקטלג אותי כהודית, אני לא מתאימה לקופסה הזו. אני שילוב של חוויות החיים שלי, מקומות שהייתי בהם, מקומות שחייתי בהם, אנשים שהכרתי לאורך הדרך. אפילו האוכל שלי לא מתאים לקופסה בדיוק מאותה סיבה. לא התאמתי לקהילה שלי בגואה, לא התאמתי בבומביי, איפה שגדלתי. פשוט מעולם לא התאמתי כי אני אוהבת להיות שונה. הייתי שונאת כל סרט פופולרי, רק בגלל שכולם אהבו אותו, השירים הכי פופולריים, הייתי חייבת לשנוא אותם. פשוט לא רציתי לאהוב את מה שכולם אהבו. פעם אהבתי טחינה וסביצ'ה, ועכשיו הגעתי לתל אביב ואני שונאת את זה".
באודישן אמרת שאת מעריצה גדולה של "מאסטר שף". חשבת פעם לנסות להתקבל בהודו?
"מעולם לא. אני אוהבת להיות מאחורי המצלמה. הייתי פעם צלמת, אני אוהבת לתפוס אנשים, נופים, אנשים. אני שונאת לראות את עצמי בתמונות. אז לא, מעולם בחלומותיי הפרועים ביותר לא הייתי נרשמת לתוכנית טלוויזיה".
את ואיתי נהייתם חברים טובים מאוד בתוכנית וגם אחריה. לא מוזר להתחרות מולו בגמר?
"לא. איתי אמר לי בתחילת התוכנית: 'אני מקווה שנוכל לבשל בגמר אחד עם השנייה', הוא מעולם לא אמר אחד נגד השנייה. אני מרגישה שהחברות שלנו הייתה כל כך חזקה וכל כך אותנטית שמעולם לא הסתכלנו על זה כאילו אנחנו מתחרים אחד נגד השני. אסתר למשל, אני פחדתי ממנה בחצי הגמר. אמרתי: 'אוי אלוהים, אל תשימו אותי מולה'. מכולם הרגשתי שהיא הייתה הכי בטוחה בעצמה. כל אחד מאיתנו מביא אוכל כל כך שונה, איך בוחרים? בסוף זו תהיה הבחירה האישית של השופטים".
איך היום שאחרי הגמר יראה עבורך?
"אני רוצה לצאת לחופשה. התכוונתי לצאת לחופשה עם הילדים ובעלי".
מה הרגע הכי חשוב שאת לוקחת מהתוכנית?
"אני מרגישה שגיליתי מחדש את עצמי. זה דחף אותי, כמו לעמוד בכביש ולהיפגע ממשאית, אבל להישאר בחיים אחר כך. ככה אני מרגישה. התוכנית נתנה לי הזדמנות, זה הכריח אותי למצוא את עצמי מחדש, לרצות משהו עבור עצמי שוב. זה מדהים, זו הייתה חוויה משנת חיים".
את הריאיון נטלי התחילה בהתנצלות, שזה כנראה הדבר הכי פחות ישראלי שהיא יכלה לעשות, אבל בנוגע לכל השאר - היא לגמרי אחת משלנו. תוך 4 שנים בלבד בארץ, היא הספיקה לעבור כאן מגפה עולמית, לחוות מלחמה לא פשוטה ועל הדרך להגיע אל הגמר של "מאסטר שף", שזה חתיכת הספק רציני במדד הישראליות.
צלם: עופר חן | סטיילינג: בר פרידמן | איפור: אנאל דרמון