לא בטוח ש"בתיאבון" יעזור כאן: קרבות הראש בראש ב"מאסטר שף" לא עוצרים לרגע (פרק חדש הערב, אחרי החדשות, ערוץ 12) - ודווקא דו-קרב השוקולד העלה נקודה חשובה. רגע לפני שהשופטים קיבלו את המנות, חיים כהן הזכיר שפעם הכינו מנות עיקריות בציר שוקולד, דבר שהטריד את אהרוני. "לא, לא, לא צריך", אמר כמי שלא רוצה שיזכירו לו טעם שהתאמץ כל כך לשכוח.
הערה זו של השף העלתה בנו מחשבות, חלקן נוסטלגיות ומנחמות אבל חלקן מטרידות, על טעמים ומאכלים שהיו כאן (או שעדיין בסביבה פה ושם), נעלמו - וטוב שכך. מאכלים עתירי גבינה מוקרמים, מנות מוכנות שחוממו בתנור ובמיקרו ומשקאות פירותיים - שאת הפרי בהם החליפה אבקה. חלק מהמנות עדיין מקובלות בבתים רבים, ויש מי שיהיו מוכנים להתעמת על כך שהן טעימות שיש. מוזמנים להחליט בעצמכם:
כבד אווז ברוטב שוקולד
התגובה של אהרוני הייתה נחרצת, אבל ראוי להתעכב דווקא על ההערה של השף חיים כהן. "אני מזכיר לכם שפעם עשו", התחיל בנחרצות ואז הפך מסויג יותר, "נדמה לי, כבד אווז ברוטב שוקולד". הכותב ממש לא מתיימר להיות מומחה קולינרי מהמעלה הראשונה, או החמישית לצורך הדיון, אבל אין ספק שהחיבור שבין כבד האווז והשוקולד עלול להיות תמוה. אין ספק שיש גם גרסות טעימות, זאת בהנחה שאתם אוהבים מתוק, והרבה. חוסר האיזון בטעמים, לצד התעללות פיטום האווזים, מספיקים כדי לאחל שהמנה המטורללת הזו תישאר כזיכרון מתוק (מדי).
מאכלים מוקרמים
שנות ה-80 הביאו אלינו את כריות הכתפיים ואת "כאילו כזה" לסלנג הישראלי - אבל הלהיט (עוד מילת אייטיז) האמיתי של התקופה היה להפוך כל מנה אפשרית למוקרמת. ככה קיבלנו מרקים, תפוחי אדמה ובלינצ'ס - כולם עשירים בגבינה מוקרמת ועשירה. אם נשתמש בהגדרה מילונית (או "גוגלית"), נגלה כי אוכל מוקרם הינו כזה "שנאפה עד שהשכבה העליונה שלו, לרוב גבינה, הוזהבה". לא צריך להכביר במילים, אין ספק שההגדרה עומדת בפני עצמה, ולמרות שמכורי הגבינה עלולים שלא לאהוב את הקביעה, אל לנו להצטער שהאוכל המוקרם הרכין ראשו עם חלוף הזמן והתקדמות העולם הקולינרי.
המבורגר במיקרו
עצוב ככל שיהיה, זו הייתה ארוחת צהריים טיפוסית בבתים רבים במהלך שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000. הוראות ההפעלה היו פשוטות: להוציא מהפריזר את הקופסה, להכניס את הקציצה המונחת בלחמניית המבורגר ורוטב שאמור לדמות קטשופ למיקרו לשתי דקות, וזהו יש המבורגר, או לפחות חוויה של המבורגר. ואין אפילו סיבה לנסות להגן עליה, החוויה הזו לא פשוטה בכלל. יש דברים שצריך להשאיר למקצוענים, ובמקרה הזה גם רשתות המזון המהיר עושות את העבודה עשרות מונים טוב יותר מאשר הפתרון מהמקפיא. שווה לשמור קופסה אחת, למזכרת כמובן, לא מעבר.
זיפ
עזבו אתכם מריבר, מיצי שינקין או אפילו השייק החדש של שייק שאק שנחת בישראל בחודש שעבר - פעם היינו שותים רק זיפ. בדומה להמבורגר במיקרו, גם כאן היו הוראות הפעלה שקשה להאמין שאחרי ביצוע קפדני שלהם הכנסנו מרצון לגופנו את המשקה. אבקה, שטרם הותר לפרסום מה שהכילה, יצרה את אחד המיצים "הטעימים". היה בו חומרי טעם וריח, ומגוון רחב של טעמים: תפוזים, אשכוליות, פטל - וניתן היה למצוא אותו גם במנות הקרב של חיילי צה"ל. "איזה זיפ שותים היום?", שאלה הפרסומת הידועה - והתשובה, למרות הנוסטלגיה והזיכרונות, שום זיפ.
פיצה מקפיצה
שלא תחשבו שאנחנו טהורים, גם לנו יש דברים שתמיד באו בטוב, וכזו היא הפיצה מקפיצה. כשחוזרים מבית ספר, בארוחת הערב ואפילו כשסתם רוצים לנשנש משהו, היא תמיד הייתה שם. כשאמרנו שיהיו ברשימה מאכלים שיעוררו ויכוח ואולי אפילו זעם טהור, בדיוק על זה דיברנו. יש משהו מנחם, ודי מגרה, בנינוח הגבינתי של הפיצה מקפיצה. ועדיין, היו שם המון דברים לא מוסברים, כשבראש ובראשונה אותה שקית ניילון ששימשה כחוצץ. יהיו מי שיתמכו בהיעלמותה לעומת כאלו שיתנגדו, אבל הטעם שלה לא יישכח.
גזר ואפונה על לחם מטוגן
56 שנה עברו מאז יצאה לאור סדרת ספרי "אמנות הבישול הביתי", שבו לימדו לבשל במדינת ישראל הצעירה. אחת המנות שמשכו את העין בספרים היא ללא ספק "גזר ואפונה על לחם מטוגן", ולא בטוח שמהסיבות הנכונות. בעבר הגדירו את המנה כסוג של פרנץ' טוסט, כמובן אם הלחם היה נטבל במים במקום בחלב ומטוגן כמו שניצל. הדבר ששבר אותנו סופית היה ללא ספק תבשיל הגזר המגורר והאפונה שהונח מעל ללחם המטוגן. למנה ערך נוסטלגי והיסטורי, וזה הדבר החיובי שתוציאו מאיתנו עליה.
ועוד הערה קטנה: הגיע הזמן להיפרד מהמשה בתיבה ומהתפוח המסוכר
עוד מנת נשנוש שיש מי שרואה בה מעדן של ממש, בעיקר ילדים. לכן, חשוב לציין שאין מדובר בגרסות איכותיות מבצק עלים ומבשר איכותי - אלא על הגרסה המוכנה והחיוורת שעל טיב הנקניקייה בה אין טעם (וסליחה על משחק המילים) לבזבז מקום. בעולם בו מגוון האפשרויות גדל בקצב מסחרר, הגיע הזמן לשחרר לשלום את המאפה בעל השם המשונה, ולתת לתיבה לצלול אל תהום הנשייה.
וכמו המשה בתיבה, כך גם בנוגע לתפוח המסוכר, הממתק שאין אדם שלא התרגש ממנו כילד ומימן רופאי שיניים לאורך הדורות. הקונספט פשוט: תפוח משופד, מצופה בקרמל אדום. טעים בהתחלה, אך עד מהרה ממצה את עצמו. יש כל כך הרבה פינוקים מתוקים, אפשר להיפרד לשלום מהתפוח המסוכר, ואפילו לא להרגיש רגשות אשם.
