הוא מלווה אותנו דרך המסך עוד מאז "שום, פלפל ושמן זית" ופאנל השופטים של "מאסטר שף" לא היה קיים בלעדיו. כהן כבר ראה, שמע וגם טעם כמעט הכל ובכל זאת, גם כשתשע עונות מאחוריו והעשירית בעיצומה, הוא עוד מצליח להתרגש ממנות חדשות של מתמודדים, להתרגז מישיבות צוות שגרתיות במסעדה ומודה בכל עת על המשפחה. "גם בתוך עשר השנים האלה וגם אחרי יש אנשים שמפתיעים אותנו, מרגשים עם האוכל, הלב שלך יוצא לזה".
"המתמודדים מרגשים דווקא עם מאכלים שהם קלאסיים", כהן מספר וחושף שהוא לא מחפש דברים שעוד לא ראה אלא כאלה שלא חשב עליהם בעצמו. "זה מרגש שיש מנות שראינו ופגשנו ופתאום יש אינטרפטציה אישית. זה הכיף שלי השנה ב'מאסטר שף' - שהאבולוציה של המתמודדים במטבח היא רק לטובה. זה בעיניי הדרייב לבוא ולעשות עוד עונה כי אין לזה סוף וזה כזה כיף שזה ככה. ישראל אהרוני ראה כמעט כל אוכל שרק אפשר במסעות שלו בעולם, וגם אני, באוכל שאני מכיר טוב. ופתאום בא משהו טיפה אחר, פרשנות שהיא שונה מהקלאסיקה - שהיא נהדרת ומדויקת וזה פשוט מעיף לי את הסכך. זה משמח אותי ואני אומר איזה כיף. לאוכל אין סוף".
אתה בכלל מאמין ש"מאסטר שף" חוגגת עשור?
"כן. אחרי העונה הראשונה שהייתה הצלחה פנומנלית, אמרו לי תכין עכשיו 10 שנים קדימה. אז זה היה נשמע פסיכי אבל ככל שנקפו השנים ראיתי שזה מתממש. אני חושב שזאת סוג של שליחות להיות שופט ב'מאסטר שף', לשרת את הרגעים של האנשים שנמצאים בצומת שיכול לשנות את חייהם. תמיד שואלים אותי אם אני עדיין נהנה, אני לא רק נהנה, אני מאוד אוהב את התוכנית, את האנשים שבאים ואת אלה שלצידי".
והעונה הצטרפה גם מאסטרית חדשה, חברתך מ-"MKR המטבח המנצח", רותי ברודו
"אני חושב שרותי היא דמות מאוד אהובה, הישראלים התאהבו בה. היא מוסיפה המון אותנטיות שקצת חסרה לי ולשאר השופטים עקב הניסיון והשנים בטלוויזיה, אצל כולנו האותנטיות קצת נשחקה ורותי מביאה את זה. זה מקסים ומרענן ואני באופן אישי שמח שהיא לצידי. ב-'MKR' אני והיא גילינו את הכימיה וההערכה הדדית לכל אחד בעשייה שלו וזה כיף לי שזה המשיך ל'מאסטר שף'. לי מאוד נעים. הכניסה של רותי לתוכנית הכניסה אדרנלין אצל כל אחד מהשופטים. בסוף אם אתה מוסיף שופט אתה מוריד זמן מאחר וכולם פתאום נלחמים. זה נחמד מאוד, שוב חוזרים קצת לטירונות".
ומהצד השני - בוא נדבר רגע על הקשר בין אהרוני ואייל שני, נראה שבעונה הנוכחית יש לא מעט ריבים בינהם
"הם נהנים להתווכח. יש הערכה עצומה בינהם ובינינו. אנחנו השופטים כבר יודעים איפה 'השטיקים' של השני, מה שמציל את כל העניין זה ההומור העצמי שלכולנו יש. בסופו של דבר גם אם תופסים אותנו באיזה שטיק - כולנו נצחק. גם אייל כזה וגם ישראל, לאהרוני יש הכי פחות שטיקים, אבל אין ריבים כ'ריבים'. יש ויכוחים שבסוף נגמרים עם צחוק והערכה הדדית".
איך זה מרגיש להיות מוכר בכל בית בישראל?
"אני גם מוכר אבל אני גם מאוד אהוב, אני חווה את זה ברחוב ביג-טיים. בפניות לסרטונים, בקשות לברכות והרחוב באמת כל הזמן נוגע בי. זה לא תמיד פשוט ולא תמיד בזמן אבל אני לא מתעמת או שופט את זה. אני לוקח את הדבר הטוב ואני מודה לעולם ולאלוהים שאני מקבל כזאת אהבה ואם חס וחלילה חלק היו שונאים אותי או לא יודע מה זה היה אסון. אני מקבל אהבה גדולה ומקבל את זה באהבה גדולה".
עם כמה שאתה מוכר, יש משהו שעוד לא יודעים עלייך?
"ברור אבל לא נגלה את זה פה. אני בסוף בן אדם שמאוד אוהב את הפרטיות שלו, אני משתדל את המעט שאני יכול לשמור לעצמי".
אם לא היית שף - לאיזה מקצוע היית מתגלגל?
"הייתי רוצה להיות זמר. ב'הזמר במסכה' זה היה טבח ששר, יש הבדל. לשיר זה משהו קסום בעיניי. אני שר באמבטיה ובאוטו אבל אני לא אהיה זמר כמו שאני טבח".
"היום המושלם עבורי זה לקום בבוקר ביחד עם סיגל"
אני מודה שלראיון הזה לא הייתי מוכנה. עשיתי את שיעורי הבית כמובן אבל לא חשבתי שארגיש כל כך קרובה לשף שגדלתי עליו דרך הטלוויזיה. הדרך בה השף המכובד מדבר על אישתו סיגל היא תקוותה של כל אישה בעיניי, אחד הפחדים הכי גדולים שלו הם הפילוג במדינה והוא זועק על המצב שחייב להשתנות: "אין פה בבונים מצביעים ליכוד ואין פה בוגדים מהשמאל".
מה ההישג הכי גדול שלך?
"המשפחה היא ההצלחה הכי גדולה של החיים שלי. בת הזוג והילדים והדרך שעשינו עד היום ביחד. זאת ההצלחה הכי גדולה שלי וזה יותר קשה מכל קריירה".
מתי בכית בפעם האחרונה?
"היום בבוקר. שמעתי את השיר 'כשאת עצובה' של עמיר בניון וירדו לי דמעות, זה שיר מרגש מאוד. חשבתי על סיגל אשתי שלפעמים היא נלחצת וזה משגע אותי. זה הרגיש כאילו אני כתבתי את השיר הזה בשבילה".
מתי התעצבנת בפעם האחרונה?
"עכשיו. הייתה לי ישיבת צוות במסעדה ושמעתי דברים שעצבנו אותי. החיים שלנו כטבחים וכבעלי עסקים מלאים באמוציות. עצבים הם חלק מהחיים שלנו".
מה גורם לך לצחוק מכל הלב?
"אני צוחק סדרתי. אומרים שנולדתי עם חיוך, אני כל הזמן מחייך, טוב, רוב הזמן. צוחק מסיפורים מצחיקים, מבדיחות, שטויות, אני אוהב לצחוק ומאוד פתוח להומור. אני מסתובב בין המון אנשים כל הזמן ואצלי הדלת פתוחה לכל הומור שרק אפשר".
מה הזיכרון היקר ביותר לליבך?
"מה שקופץ לי לראש זה יום ההולדת ה-50 שעשינו לאשתי סיגל. הכנתי לה ספר בו אספתי חמישים שירי אהבה ואת השיר ה-51, כמו הנר הנוסף על העוגה לשנה הבאה, אני כתבתי. כשהקראתי אותו זה היה רגע מאוד מרגש וחזק. היו דמעות בלי סוף. אנחנו רגשנים ורומנטיים, אוהבים לבכות".
מתי ואיפה היית הכי מאושר?
"אני לא מדרג רגעים כי החיים שלי, חוץ מהפרידה מההורים שלי שהיא מאוד מאוד קשה לי עד היום, טובים מאוד כל הזמן. גם כשקשה, החיים שלי טובים, לאו דווקא כי אני במצב טוב או קשה, הם טובים כי יש לי משפחה מדהימה והמעגל הזה נותן לי הרבה כוח. אם המשפחה בטוב אז הכל טוב".
מה הכי מדאיג אותך במדינה והיית רוצה לשנות?
"הדבר המסוכן והמדאיג ביותר במדינה זה השיח בין האנשים, אותו שיח בפוליטיקה שמחלחל למטה. זה האויב מספר אחד של מדינת ישראל. לא החמאס, לא הג'יהאד, לא איראן ולא פצצות גרעיניות. זה דבר שהכי מדאיג, הכי מפריע, גם לא יוקר המחיה דרך אגב. השיח בין האנשים, הקיטוב הזה, הימין-שמאל, אשכנזים, ספרדים. רואים את האלימות המילולית בכנסת וזה מחלחל למטה והופך להיות אלימות פיזית וזאת הסכנה הגדולה. אם הייתי יכול לתקן את זה זה הדבר הראשון שהייתי עושה. זה יותר ממפלג, זה הדבר הכי מסוכן לקיום שלנו בעיניי. אתה צריך לכבד את הבן אדם שמולך גם אם הוא שונה וגם אם הוא חושב אחרת ולא לקטלג אותו. אין פה בבונים מצביעי ליכוד ואין פה בוגדים מהשמאל. יש פה אנשים שאוהבים דבר שונה אחד מהשני וזה לא צריך להיות אלים ומבזה. הייתי רוצה לתקן את זה".
היית רוצה לעבור מפה?
"בשום אופן לא הייתי רוצה לעבור מפה. כן יש לי חלום לחיות חצי שנה או שנה בפריז, זה חלום של שנים. אני מת על העיר הזאת. חווית האוכל הראשונה שלי בחו"ל היא פריז. שם הוקסמתי, זה נצרב בליבי ותמיד כשאני שם הלב שלי מתרחב".
אם הייתה לך אפשרות לאכול ארוחת ערב עם כל אדם בעולם, חי או מת, במי תבחר?
"עם ההורים שלי, ברור. אין שאלה בכלל. אבל אם אני אוציא אותם מהמשוואה הייתי רוצה לשבת עם שלמה המלך. הוא ידע לדבר עם חיות, אני אוהב חיות ויש לי חיות, זאת יכולה להיות שיחה מעניינת".
איך נראה היום המושלם שלך?
"היום הוא אף פעם לא מושלם. רק הפתיח שלו, כל השאר זו שיגרה. היום המושלם עבורי זה לקום בבוקר ביחד עם סיגל, לנסוע ל'פיצי' בית הקפה הקטן שלנו. לשבת לבד, שעה של זמן בינינו, שלנו. גם אם אנחנו מדברים על עבודה זה לא משנה, זאת היא ואני. כל השאר זה כבר שיגרה, כל אחד הולך לדרכו. אבל השעה הזאת שאנחנו ביחד בבוקר לקפה זה מושלם".
אם הייתה לך אפשרות לגלות משהו על העתיד, מה היית רוצה לדעת?
"זאת שאלה שצריך לבחון אותה. מצד אחד למה אני צריך לדעת? למה שאני לא אקום ואופתע ואקבל משהו חדש? את העבר אנחנו יודעים, אם נדע כבר את העתיד אז מה אנחנו עושים פה? מה יגרה אותנו מחר או מחרתיים? מצד שני הייתי רוצה לדעת שעם ישראל יחייה פה לנצח, שיהיה בסדר עם העם שלנו".