"מחנה האימונים לא היה פשוט". איציק
את האהבה שלי למטבח רכשתי בבית ילדותי. הייתי סו-שף של אמא שלי ועד היום היא מהווה עבורי השראה. גדלתי בירושלים בבית חרדי, אנחנו ארבעה בנים וארבע בנות והבית מתנהל כמו כל בית חרדי נורמטיבי - ללא טלוויזיה ועם לימודי תורה רוב היום.
כל אחיי חרדים והקשר בינינו חם והם ואימא שלי מאוד מפרגנים לי. גם אבא שלי, שהוא ראש ישיבה וחייו מלאים בתורה, בירך אותי בטקס "הבדלה" במוצאי שבת שאצליח בתכנית, בה לא צפה וכנראה גם לא יצפה.
האודישן היה הפעם הראשונה בה התוודיתי
הפעם הראשונה בה אמרתי בקול רם שאני אוהב ואוכל גם מאכלים לא כשרים הייתה באודישן. האמת שמאוד היססתי, כי בכל זאת אבא שלי רב גדול ולמה שאצער אותו. אבל החלטתי שאני כבר בן 40, וכמה אפשר להסתיר? אני אוהב את הוריי אהבת נפש והם יודעים זאת. אמא שלי מאוד אהבה את האודישן, והפטירה "אבל למה להגיד קבל עם ועדה שאתה אוכל לא כשר ושהיית חרדי?” הסברתי לאמי שאני דווקא גאה בעברי החרדי ואינני מסתיר אותו, אלא להפך. 21 שנים מחיי הייתי חרדי ורק בגיל 25 הורדתי את הכיפה וזה תמיד יהיה חלק ממני.
במחנה האימונים כבר הבנתי שהתחרות לא הולכת להיות פשוטה. משימת הדגל זכורה לי במיוחד, משום שנתנו לנו שעה להכין את המנה, ודקה להחליט מה אתה הולך להכין. בראש עלו לי תמונות של הילדות: ליל שבת, אמי מכניסה קערת זכוכית מלאה בקרם כתום מכוסה בקצף חלבונים מתוק, השולחן עם הרבה אורחים, וכולם מריעים. ואני, הילד, יושב ומחכה שיגיע תורי ללקק את המנה המדהימה הזו: מוניאטוס. זו המנה שהחלטתי לעשות. קיבלתי אנרגיות מטורפות ושעטתי לעבר הנבחרת.
>> בואו לנסות את מנת הדגל של איציק הראל
השופטים, והשופטים האמיתיים
חזרתי הביתה ממחנה האימונים לאחר יומיים מתישים אך מלאי סיפוק, הנאה ואוכל טעים. הגעתי קרוע מעייפות והילדים המתוקים שלי הכינו לי שלטים על הדלת. היה מרגש. המשפחה שלי מאד תומכת - שירה ונוגה מתרגשות מאד מכל הקרנת פרק של "מאסטר שף" ואשתי ענת מפרגנת מאוד. שבע שנים היא טוענת את האוכל שלי, ובכלל, המשפחה שלי הם השופטים האמיתיים שלי.
ואם בשופטים עסקינן, הם בעיני הצ'ופר של התוכנית. מתי יוצא לי לעבוד וללמוד עם שפים כה גדולים? פעמים רבות הייתי עובר ליד המסעדה של אייל שני בירושלים, אוקינוס ז”ל. בחוץ היו תלויים סירי נחושת ומתחתיה עגבניות. אמנם רק הסתכלתי, כי המחירים היו מופקעים לתפרן כמוני באותה תקופה, אבל הייתי מציץ מהחלון ורואה את אייל שני מיוסר כאומן ויוצר ובורא יש מאין, וליבי משתוקק להצטרף אליו במטבח. הביקורות של אייל עמוקות, אני מבין על מה הוא מדבר ואני יכול לחוש את זה בפה.
את מיכל לא הכרתי אבל את אמא שלה, הלא היא שרי אנסקי, אני מכיר גם מכיר. אמנם לא אישית, אבל דרך ספריה והטור שלה במעריב והתפוח לא נופל רחוק מהעץ. מיכל מבינה על מה היא מדברת, ההערות שלה טובות ובונות. מתברר שלא חייבים להיות שף כדי לשפוט: צריך לגדול בבית הנכון ולהיחשף לחוויה, לחושים ולתרבויות.
האם הייתי עושה דברים אחרת?
בכל פעם שאני מסיים לבשל אני שואל את עצמי האם הייתי עושה דברים אחרת. בדרך כלל התשובה היא חיובית - תמיד אפשר להצליח יותר, להיות יצירתי יותר ולשאוף לשלמות. אך באותה נשימה אני גם מבין שיכול להיות שהמנה שהכנתי הייתה פשוט נכונה באותם רגעים, ולפעמים זה מספיק.
>> לעמוד הרשמי של איציק הראל
מאסטר שף, חמישי ושבת בשעה 21:00
>> בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק הרשמי של מאסטר שף
>> כל התכניות של מאסטר שף לצפייה ישיר
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן