למרות שהייתה מסומנת מההתחלה כאחת המתמודדות החזקות ביותר בתחרות, אתמול (ש') באופן מפתיע במיוחד, פרח רסלאן סיימה את דרכה בתחרות. 11 מתמודדי עבר חזרו כדי להרכיב את נבחרת החלומות של "מאסטר שף" (חצי הגמר הערב, אחרי החדשות, קשת 12) ואחרי לא מעט משימות לא פשוטות, רק ארבעה נותרו בתחרות. הבוקר, הגיעה רסלאן לדבר על ההדחה, יחד עם השופט אבי ביטון שנתן את המרכיבים למשימה שהצליחה להכשיל אותה.

ביטון אמנם לא חדש בכיסא השיפוט, אך זו הפעם הראשונה שהוא משתתף בתוכנית: "האמת שזו עונה מאוד מיוחדת, צילמנו אותה ממש בתחילת המלחמה. את הפרקים הראשונים לפני שהתחיל, הייתה הפסקה של חודש והמשכנו לצלם את זה אל תוך המלחמה, היה מאוד מוזר. מה שהכי משונה בעונה הזאת, זה שהמתמודדים הם קולגות שלי. אלו לא אנשים שהתחילו לבשל, זה שפים שעובדים ומתפרנסים מזה, אני אוכל את הסנדוויצ'ים של רחל".

יש לך רגעים שאתה רוצה ללכת ולהתחרות איתם?
"אני לא רוצה. זה מאוד קשה, בסוף אתה נמדד על משהו אחד קטן. כל מה שעשית, כל הקריירה שלך".

כמה מוזר להתעסק בדברים האלה בכל מה שקורה בחוץ?
"תמיד התבדחנו על זה שהבעיות שלנו בתוך התוכנית זה על הפלפל הקלוי או הקלתית של הבצק, ואז אתה יוצא החוצה ושומע את הדברים. מצד אחד זה היה מאוד מוזר, מצד שני זו הייתה הפוגה לכל הכאוס שמתחולל בחוץ. בסוף, אוכל זה משהו שמרפא אנשים, בקורונה למשל אנשים נכנסו למטבח ובישלו. אחרי שהתחילה השבת השחורה, אנשים נכנסו למטבח והכינו אוכל לחיילים, לחזית, לבסיסים".

אחרי ששאר השופטים נתנו את הטון במשימות הקודמות, הפעם הגיע תורו של ביטון שבחר במרכיבי החובה שהוא תמיד מביא הביתה: תפוחי אדמה, עגבניות וזרעי כוסברה. רסלאן, שהוגרלה לעבוד עם רחל בן אלול, הכינה מנה עיקרית שקיבלה את הניקוד הנמוך ביותר מבין השתיים, וכך מצאה את עצמה מודחת רגע לפני חצי הגמר. "ההדחה נפלה על השידוך של הקבוצה. לא הצלחנו להבין אחת את השנייה. אני אוהבת לעבוד ולדייק בעצמי, אני לא זוכרת שטעמתי את המנה ואני לא יודעת מה יצא בסופו של דבר. אמנם הקינוח היה מצוין, אני חושבת שהוא היה אחת ההצלחות".

מה עובר לך בראש כשאומרים לך שאת מודחת?
"לא ציפיתי לרגע הזה".

איך זה לחבר את הזהות והשורשים הלבנוניים עם הישראליות?
"זה מאוד מוזר. מאוד קשה להסביר לאנשים מה אני מכינה, אבל אני חושבת שזה מגניב ואני אוהבת את מה שאבי אמר על האוכל. אוכל זה שלום ואנחנו תומכי שלום, הלוואי ויום אחד זה יהיה החיבור".

ספרי קצת על השנה הזאת בתור תושבת קריית שמונה?
"הצילומים נפלו בדיוק על הפינוי, אז אני חושבת שראו גם את הלחצים. הייתי גם אמא טרייה לתינוקת, לא יודעת איך עברתי את זה. היה גם עסק שנסגר בשבעה באוקטובר, בייבי קטן שבניתי אותו במשך כמה שנים ועד שהצלחתי לייצב אותו, פתאום חוזרים אחורה. הכל התפרק, הצוות שלי התפרק וחזרתי מלא צעדים אחורה. המזל שלי שהיה לי עוד עסק קטן בתל אביב, שהלכתי והתחלתי להקים אותו".

קיבלת גיבוי או תמיכה מהמדינה?
"על העסק בכלל לא. בתחילת הדרך היו מקדמות, עכשיו זה כבר שמונה חודשים שאנחנו לא מקבלים אגורה. הצלחנו לסגור חלק מההלוואות וההוצאות שהיו לעסק".