הכי טעים בקולנוע
כשהארי פגש את סאלי (1989)
שני ידידים בדיינר אמריקאי - כך מתחילה אחת מהסצינות הכי קאלטיות בתולדות הקומדיה הרומנטית. הארי וסאלי משוחחים על זיוף אורגזמות ומנשנשים סנדוויץ. אחרי שהארי מצהיר כי אין מצב שמישהי זייפה איתו, מחליטה סאלי (מג ראיין) לזייף אורגזמה לעיניי ואוזניי כל היושבים בצורה כל כך משכנעת שבסופו של דבר שכנתה למסעדה אומרת למלצרית I'll have what she's having ("אני אקח מה שהיא לקחה"). "המעדנייה של כץ", בה צולמה הסצינה, נחשבת לאחד המקומות הפופולריים לביקור בניו יורק ומתמחה בסנדוויצ'ים שמכילים נקניקים שונים. אם תעברו במקום תגלו שלט ענקי מעל לשולחן בו התרחשה הסצנה המפורסמת שמציעה לכם לקחת את מה שהיא לקחה.
ספרות זולה (1994)
המילקשייק של מיה וואלס (אומה תורמן) מביא את כל הבנים לחצר. גם מיה ו-ווינסט ווגה (ג'ון טרבולטה) יושבים בדיינר, אבל בצעד שמפתיע את ווגה, מחליטה מיה להזמין דווקא ''Martin & Lewis" - מילקשייק וניל ללא אלכוהול שנקרא על שמם של דין מרטין וג'רי לואיס. ווגה חייב לדעת איזה מילשייק שווה את המחיר המופקע של 5 דולר. גזר הדין: המילקשייק מצוין אבל לא ממש שווה את הכסף. ואם תהיתם כמה שווה המילקשייק המפורסם היום, אז לפי מדד האינפלציה חמשת הדולרים של 1994 הם בערך 8 דולר כיום.
9 וחצי שבועות של שכרון חושים (1986)
בסצינה שאורכת מעל ל-3 דקות (ומרגישה כמו 3 ימים) מאכיל ג'ון גריי (מיקי רורק) את אליזבת (קים בייסינגר) תוך כדי שהוא מבקש ממנה לעצום את עיניה. מאכיל? התכוונו מאביס. מה אין שם: תותים, פלפל חריף, ג'לי, חלב שנוזל לכל עבר ולקינוח - דבש שניגר מכל פינה בגופה של בייסינגר היפה. "9 וחצי שבועות" נחשב לסרט חריג בנוף הקולנועי של אותה תקופה בגלל העיסוק שלו בתכנים מיניים ושפע סצינות אהבים בעידן שבו אי אפשר היה למצוא הכל אונליין. הסרט הפך את מיקי רורק לסמל מין והוביל לקריירה ענפה בסרטים סמי אירוטיים של אותו עשור. בייסינגר, לעומת זאת, שדרגה עצמה מעוד פנים יפות לשחקנית רצינית ומעזה. אבל יותר מכול ייזכר הסרט בזכות האופן בו שילב שניים מהנושאים שתמיד יישארו רלוונטים: סקס ואוכל, בסצינה שהיא ספק סקסית ספק מעוררת רצון להקיא.
טמפופו (1985)
"טמפופו" הוא הסרט הכי מגרה שחובבי אוכל אסייתי, ויפני בפרט, יכולים לחשוב עליו. הסרט הוא כולו מסע אל עבר מנת הראמן המושלמת. המרק הטעים הזה מקבל יחס של מלכים ב"טמפופו", מלאכת מחשבת מושקעת בו כמו שרק יפנים יודעים. הסרט כולל תיאורים וצילומים שמאוד לא מומלץ לראות כשרעבים וקרוב לוודאי ישלחו אתכם לתפריט הטייק אווי הקרוב. אבל מכל הסצינות, דווקא הזכורה ביותר לא בדיוק מעוררת תיאבון. בסצינה חולקות שתיים מהדמויות חלמון ביצה על ידי העברה שלו מפה לפה בצעד שמגדיר מחדש את האינטימיות. היפנים עשו את הגרסה שלהם ל- "9 וחצי שבועות של שכרון חושים" עוד לפני שהסרט בכלל יצא למסכים, וכמו כל דבר לקחו אותו לאקסטרים. העברת החלמון האירוטית הזאת תגרום לכם להרגיש משהו, רק לא בטוח מה.
היפהפייה והיחפן (1955)
סרט האנימציה של וולט דיסני הפך לקלאסיקה וכולל בתוכו את הסצנה הכי חמודה ברשימה שאף הצליחה להאפיל על העלילה של הסרט כולו (תחשבו שנייה: מה אתם זוכרים מהסיפור מלבד קערת הספגטי המפורסמת?). היחפן לוקח את הקוקר ספנייל היפהפיה לארוחת ערב במסעדה איטלקית. כאשר בעלי המסעדה רואים את בת זוגו המרשימה הם מחליטים לערוך לכלבים ארוחה רומנטית לאור נרות. באמצעות הנביחות בוחר היחפן בספגטי, החלטה שמסתברת כגאונית כי לקראת סוף הארוחה, כשכל אחד מהם אוחז בקצה השני של פיסת הפסטה האחרונה, מסיימים שני הכלבים את האוכל בנשיקה לצלילי מוזיקה מרגשת. רומנטיקה כמו שרק דיסני יודעים לעשות.
רטטוי (2007)
גם אוכל מצויר יכול לעורר לא מעט תיאבון. בסרט של פיקסאר אנו מכירים את רמי - העכברוש היחידי שהיינו מוכנים שיבשל לנו ארוחת ערב. רמי מנסה לפלס את דרכו לצמרת עולם הקולינריה הצרפתי ומוצא את מקומו במסעדה מפורסמת שאיבדה כוכב מישלן ושף ראשי. שמו של הסרט נלקח מהמנה בה מתמחה העכברוש השאפתן, מנה שעד ליציאת הסרט הייתה שמורה לאיכרים עניים. בזכות הסרט זכתה מנה הירקות העממית לעדנה מחודשת. רמי מצליח להביא את הרטטוי שלו לדרגת אמנות ואף אחד במסעדה לא מוכן לעזוב לפני שטועם ממנה, כולל מבקר המסעדות הסנוב. עם כל המגוון הקולינרי שיש לפריז להציע, דווקא הרטטוי גרם לנו להזיל קצת ריר.
ממזרים חסרי כבוד (2009)
השטרודל שמזמין "צייד היהודים" (כריסטוף וולץ) לשושנה (מלאני לורן) נראה די מפתה בסצנה שמתארת בפורטרט את הגשת המנה הגרמנית (כולל קצפת!) ואכילתה על ידי השניים. אבל איך אפשר ליהנות משטרודל, טעים ככל שיהיה, כאשר האיש שרצח את כל המשפחה שלך, וידוע כפושע נאצי אכזרי, מתחקר אותך? שושנה עונה לשאלות של הקצין בפנים חתומות ולנו די ברור שהשטרודל תקוע לה עמוק בגרון. האופן בו מזמין הקצין את המנה לשושנה במסעדה היוקרתית מראה את קור הרוח והנונשלנטיות של הדמות שמתענג על הטעם של הקינוח לא פחות מאשר מתענג על חוסר הנוחות של שושנה המסכנה.
הלהקה (1978)
כמה בלאגן יכול גביע לבן אחד לעשות? הנציגות הישראלית ברשימה מביאה את אחד המאכלים הכי ישראלים שיש אבל בפורמט לא אכיל במיוחד. גביע הלבן ששופכת מיקי (לירון ניר גד) על במאי הלהקה, פול אביב (טוביה צפיר), ברגע של כעס, יוצר את הדרמה העיקרית של הסרט. מיקי מועפת מהלהקה בעקבות אותה התפרצות זעם, הלהקה מתעצבנת, מפורקת וחוזרת ובסופו של דבר גם מיקי מקבלת סוף טוב. אנחנו חושבים שיש להסתכל על הסצנה, שזכתה לאין סוף חיקויים ומחוות, בפרופורציה. אביב צריך להודות שלבן הוא המאכל הכי זמין שהצליחה מיקי למצוא. לא ברור איך הסרט היה נגמר אם בקרבתה של מיקי היו נמצאים גביע מלא שוקולד "השחר" או קופסת שימורי לוף.
הכי טעים בטלוויזיה
הסופרנוס (1999-2007)
לא פחות ממה ש"הסופרנוס" הייתה סדרת מופת, היא הייתה סדרה מעוררת תאבון. המטבח האיטלקי נחשב לאחד המטבחים הפופולריים ביותר והאוכל ב"הסופרנוס" מוכיח לנו בדיוק למה. המנות שמוגשות ב"הסופרנוס" הן ציר מרכזי בעלילה כמו אקדחים או ה"באדה בינג". הקנולי של ארטי, הזיטי של כרמלה וסתם פיצה שטוני אוסף בדרך הביתה כדי לנסות ליצור בונדינג עם אנטוני ג'וניור - כולם עשו לנו חשק לעוד. המטעמים האיטלקיים אפילו זכו לספר בישול "The Sopranos Family Cookbook" למי שנמאס לו לבהות בקנאה במסך הקטן ומוכן לעבוד קשה. המאפיה האיטלקית מעולם לא נראתה מפתה כל כך.
סיינפלד - Soup Nazi (עונה 7, פרק 3)
הפרק על ה"סופ נאצי" לנצח ייזכר כאחד מהפרקים האהובים ביותר בתולדות הסדרה ומראה לנו כמה אנחנו מוכנים להקריב בשביל מרק. האופן בו נוהג ה"סופ נאצי" עם לקוחותיו מוכיח: כשיש לך את המנה הכי מדוברת בניו יורק, אנשים יתחננו לשלם לך עבורה, לא משנה כמה רע תתנהג אליהם. האיש שאחראי על המרקים מתעמר בחבורה: ג'ורג נשלח לסוף התור כי העז לבקש גם לחם, איילין מסולקת לשנה כי ניסתה לפתוח בסמול טוק וג'רי מעדיף את המרק על הבחורה החדשה איתה התחיל לצאת. רווקות חמודות יש בשפע בניו יורק, אבל בשביל המרק הזה צריך לעמוד בתור ולקוות לטוב. אנחנו עדיין מחכים לפרסום המתכונים הסודיים שנחשפו על ידי איילין, כדי לטעום בעצמנו את הפלא.
חברים - The One with All the Cheesecakes (עונה 7, פרק 11)
במהלך עשר עונות צלחה החברות של רוס, ג'ואי, רייצ'ל, מוניקה, צ'נדלר ופיבי הרבה מהמורות, יותר מדי אם תשאלו אותנו, אבל גם החברות החזקה ביותר לא עמדה במבחן עוגת הגבינה. צ'נדלר מוצא מחוץ לדלת עוגת גבינה שבכלל יועדה לשכנים, הוא נותן לרייצ'ל לטעום ומצליח להדביק אותה בקדחת עוגת הגבינה. מפה ושם, אמות המוסר של השניים מתערערות בעקבות מרדף אחרי העוגה המיוחלת. בסיום הפרק הלקח "מה ששנוא עליך אל תעשו לחבריך" נלמד והשניים נאלצים לאכול את העוגה מהרצפה בחדר המדרגות. פרס אמי למי שהצליח לשכנע אותנו שג'ניפר אניסטון מסוגלת לסיים עוגה שלמה ביומיים.
מערכת היחסים שמקיימת האנה (לינה דנהאם) עם אוכל היא ממערכות היחסים היותר ריאליסטיות ביותר שנראו בסדרה, ואולי גם בעולם הטלוויזיה. האנה אוכלת. היא אוכלת כשהיא עצובה, היא אוכלת כשהיא שמחה, היא אוכלת כשהיא תקועה בבית של ההורים שלה או כשהוואן נייט סטנד שלה השאיר אותה לבד בדירה הענקית שלו, הרי מה עוד יש לעשות? בפרק הראשון של הסדרה, אנחנו מוצאים אותה ברגע האנה טיפוסי: נהנית מקאפקייפ בזמן שהיא באמבטיה. כי שאת בת 20 ומשהו, בלי עבודה, חבר או שקל על התחת את צריכה להתנחם במשהו. העובדה שמארני חולקת עם האנה את האמבטיה בזמן שהיא מגלחת את הרגליים, אולי קצת הורסת את הסיטואציה, או את האמינות של הסצינה אבל אנחנו סולחים ללינה. לא כל יום מישהי מגשימה את פנטזיית הבטלנות המושלמת שלנו.
הכי טעים בספרות
עוד לפני הסרט בכיכובם של ז'ולייט בינוש וג'וני דאפ היה הספר. "שוקולד" מתאר את מסעה של אם צעירה שמגיעה לעיירה קטנה בצרפת ופותחת שם חנות מתוקים. התשוקה שמעורר המאכל מצליחה להפחיד את תושבי העיירה השמרנים שבטוחים כי נוכחות השוקולד תערער את אמות המוסר במקום, עוד הוכחה שאין דבר שיכול להטריף אנשים יותר מקקאו עשוי היטב. למרות שהצילומים בסרט מעוררי תאבון באופן לא חוקי, הספר עושה עבודה לא פחות טובה בלהשאיר אתכם עם לשון בחוץ. "אני מוכרת חלומות, נחמות קטנות, פיתויים מתוקים ולא מזיקים" אומרת ויאן רושה, גיבורת הספר. בכך מסכמת לנו האריס את ההתמכרות שלנו לשוקולד, אולי חוץ מהחלק הלא מזיק.
הארי פוטר – ג'יי קיי רולינג
המעריצים של סדרת הספרים צריכים להיות מאוד מאושרים, כל מה שמפריד בינהם לבין האפשרות לטעום את המנות האהובות על הקוסמים הוא כרטיס טיסה לאורלנדו, פלורידה (ואולי עוד כמה דולרים בכיס). בפארק השעשועים שהוקם בהשראת הספרים קיימת לא רק האפשרות לעלות על רכבת הרים, אלא גם להנות ממיץ דלעת, סוכריות ברטי בוטס וצפרדעי שוקולד. המנה המועדפת עלינו היא הבירצפת (Butterbeer), המשקה האהוב על הקוסמים הצעירים שבניגוד לשמו כמעט ולא ניחן בהשפעות אלכוהוליות. ג'יי קיי רולינג, שבעצמה אישרה את המשקה שנמכר בפארקים, אמרה שטעמו "קצת יותר עדין משל סוכריות חמאה".
שייבון יודע שאי אפשר לכתוב ספר על יהודים בלי לתת מקום של כבוד לאוכל. מאייר לנדסמן, גיבור ספרו, הוא לא הגרגרן הטיפוסי. לנדסמן האלכוהוליסט יעדיף בכל רגע נתון עוד כוסית על פני ארוחה אמיתית ורוב הזמן הוא בכלל עסוק או טרוד מדי מכדי לאכול. אבל כמו ששייבון יצר עולם מקביל בו ישראל לא קיימת וכל היהודים גרים באלסקה, כך הוא יצר מטבח שלם עם השפעות יהודיות-מזרחיות במיוחד בשביל הספר. לדוגמה, השאטקלה – סיגר בצק מגולגל ומצופה בסוכר, פריך מבחוץ ורך מבפנים. התיאור של המעדן, שהולך נפלא עם תה, נשמע כל כך אמין שקשה להאמין שהוא לא באמת קיים.
תוך כדי קריאת הספר אי אפשר שלא להתאהב בלנדסמן שמאמין שאפשר לסמוך רק על נשים שאוכלות כמו גברים. לנדסמן הוא אנטי גיבור כמו שרק ספרים טובים במיוחד יודעים להציג – עם הרבה הרס עצמי וחיבה ענקית לקוגל.