נתחיל בשורה התחתונה: בחיים לא היינו חושבים לקנות אגווה גארדן (Agwa Garden) הביתה, אבל מרגע שיש לנו אותו במרפסת - אנחנו לא מצליחים לדמיין את החיים בלעדיו.
בכמה מילים: האגווה גארדן הוא מקרר לגידול ירקות ירוקים (ועוד כמה), עם 100 אחוז הצלחה וללא שום עבודת גינון. יש בו שלוש קומות, בכל אחת חמש שורות ובה ארבע "גומות", אתם בוחרים מה תרצו שיגדל בכל שורה ומסדרים בפנים את הקפסולות שאתם מקבלים מהחברה. אחרי השלב הזה התחזוקה שלכם כוללת רק הוספת מים למערכת בערך אחת לשבוע, וקיטוף של התוצרת כשהאפליקציה אומרת לכם שהיא מוכנה (כן, זה הכל מנוהל באפליקציה). סוג של עולם עתידני קסום, שבו אפשר לגדל את כל הפטרוזיליה בעולם בלי להרוג אותה בכלל, ולא משנה כמה חסרי כישרון בוטני אתם.
מחיר: 3,600 שקלים שמתחלקים על פני 3 שנים למקרר עצמו ולסט קפסולות ראשון, ומהחודש השני דמי מנוי חודשיים של 119 שקלים (בעבור דשנים, קפסולות, אחריות ותיקונים). כלומר, ב-3 השנים הראשונות תשלמו על המקרר 219 שקלים בכל חודש, ואחריהן המחיר ירד ל-119 שקלים של המנוי בלבד (אגב, בדיוק כמו מחיר של תמי4, אומרים לנו בחברה).
מעשה שהיה כך היה: כשקיבלנו את המקרר של אגווה הביתה היינו בהלם. המחשבה על אספקה סדירה של ירקות קסמה לנו מאוד, אבל לתדהמתנו גילינו שמדובר ברהיט בגודל מקרר בדירת סטודנטים בערך, כלומר מאוד בלתי קטן, והמרפסת שלנו היא כולה פיפס וחצי ומספיקה לשולחן קטן, 4 כסאות, כמה עציצים וחתול, בערך. מה שכן, כשהמקרר מלא בצמחייה (מה שקורה די מהר) גילינו שהוא הופך ממונומנט ענק לרהיט לכל דבר, ולחתיכת רהיט יפה. אם לקפוץ שוב לסוף, היום אנחנו לא יכולים לדמיין את המרפסת שלנו בלעדיו - ולא רק בגלל התוצרת אלא כי הוא פשוט ממש ממש יפה.
יחד עם האגווה מגיעות קפסולות לשתילה, לפי הירקות שבחרתם מראש. ואולי שתילה היא מילה קצת גדולה - כל מה שתידרשו לעשות זה להניח אותן בחורים המיועדים להן במקרר (ראו בתמונה). מדובר ב-60 קפסולות בכל סיבוב גדילה, ואנחנו בחרנו להקדישן לצנוניות, עלי רשאד, פטרוזיליה, כוסברה, תימין, מיורן, בצל ירוק, עלי סלק, ארוגולה ושני סוגי חסה. עוד נדרשנו בתחילת התהליך למלא במקרר כמה סוגי דשנים שהגיעו איתו - גם כאן, שום דבר מאתגר, והכל בליווי צמוד של האפליקציה שלשמחנו יוצאת מנקודת הנחה שאנחנו לא מבינים כלום בכלום. עוד התבקשנו לחבר את המקרר לחשמל (קטן עלינו!), למלא כמות גדולה למדי של מים בתא הייעודי (משהו כמו 12 ליטר) וזהו. לחכות שהאפליקציה תדבר איתנו.
אנחנו רגילים שמרגע שאנחנו שותלים משהו באדמה - ולא חשוב מה - ועד שאנחנו רואים תוצאה משמעותית עובר פרק זמן ארוך כנצח, אם בכלל. מספר הפעמים שזרענו באדניות זרעים של גזר, למשל, גדול לפחות פי 15 ממספר הפעמים שגדל לנו גזר באדנית. לפעמים הצלחנו להגיע לשלב של איזה רבע גבעול שיצא ומיד קמל, אבל אפילו זה לא תמיד.
אז למי שרגיל כמונו שירקות הם דבר שגדל לאט, אם בכלל, האגווה גארדן יהיה קסם אמיתי. בתוך כמה ימים הם החלו להנץ, כל אחד בקפסולתו, ובתוך משהו כמו חודש כולם היו מוכנים ובשלים לקטיפה. בין לבין קיבלנו הודעות באפליקציה - "הצמחים החלו לצמוח", "בקרוב יהיה אפשר לקטוף את שורה 4" ואפילו "שמנו לב שכמה מעלי הפטרוזיליה שלכם הצהיבו מעט. שינינו את תרכובת הדשנים וזה ישתפר בימים הקרובים". כך גילינו שהאנשים שמאחורי האגווה לא רק דואגים שלצמחים שלנו יהיו בדיוק האור, הטמפרטורה ותנאי הלחות הדרושים שלהם - הם גם יכולים להסתכל עליהם! בהתחלה קצת נבהלנו מהמחשבה, אבל עד מהרה התחושה שמטפלים בנו כמו שצריך ניצחה את המבוכה.
@andya_nadya #agwagarden #radish #homegrown ♬ Agriculture - Ruffa One
כחודש מתחילת הניסוי התחלנו ליהנות מירקות טריים ונהדרים במרפסת. אבל מה זה טריים ונהדרים? הכי טריים שאפשר לדמיין, וגם הכי נהדרים. הצנוניות היו הטעימות ביותר שאכלנו, החסות טעימות פי אלף ממה שקונים בסופר וגם שאר העלים. היחיד שפחות אהבנו היה הרשאד, שעם הזמן הלך ונעשה חריף יותר יותר עד שכבר התקשינו לאכול ממנו. לבד מהצנונית, לכל הצמחים שבחרנו יש יותר ממחזור חיים אחד, כך שגם אחרי שנגזרו המשיכו לצמוח ולהשפיע עלינו מטובם (האפליקציה אומרת שבאיזשהו שלב יהיה צריך לרענן את הקפסולות, עדיין לא הגענו לשם).
אבל האיכות של הירקות היא רק אחד מהיתרונות של המקרר הזה. יתרון נוסף, שהוא לטעמנו כנראה הגדול ביותר, הוא שאין צורך לשטוף שום ירק שנקטף ממנו, ובמקרה של ירקות עליים זה חתיכת יתרון. אפשר להיות בטוחים שאין עליו אדמה (כי הוא לא שתול באדמה), שאף כלב לא השתין עליו, ששום ריסוס לא רוסס ושבאופן כללי לא דבק בו רבב מהג'יפה שאנחנו חיים בתוכה. אז לא לשטוף ירק כמו עגבנייה זה נחמד, אבל לא לשטוף חסות ופטרוזיליה - זה כבר אושר גדול. תעיד על כך כמות הפעמים שרצינו להכין סלט ירוק או אפילו חורשט סבזי, ונמנענו רק כי הותשנו מהמחשבה לשטוף טוב טוב את כל העלים ואז עוד לייבש אותם.
יתרון נוסף ומשמעותי מאוד הוא שגידול ירקות באגווה גארדן הוא קילינג-פרי. רוצה לומר, כמה שלא תתאמצו, הצמחים האלה לא ימותו (ובלבד שתקטפו אותם כשאפליקציה מורה על כך ושתמלאו מים במכל כל אימת שתידרשו לעשות זאת). הם יעלו ויפרחו, ישגשגו ויתעצמו - והכל אצלכם בבית או במרפסת.
לא הכל ורוד: האגווה גארדן הוא המצאה מעולה, מושקעת ושימושית מאין כמוה, אבל גם את חסרונותיו יש לציין: ראשית, הוא יקר (תסתכלו למעלה - השקעה ראשונית של כמה אלפי שקלים ואז עוד 100 ומשהו שקלים בחודש). אם תחשבו את מחירם של כל הירקות שקנייתם תיחסך מכם אולי תגלו שזה משתלם (בטח כשמדובר בירקות באיכות של בכיר החקלאים ולא של סופר), אבל ההוצאה כהוצאה גדולה מאוד. בעיה נוספת ולא קטנה היא ההיצע. אם היינו יכולים לגדל במרפסת את תצרוכת הירקות המשפחתית שלנו ולא נזקקים עוד לירקן זה היה יכול להיות נהדר, אבל באגווה גארדן רבים הירקות שאי אפשר לגדל. מלפפונים ועגבניות, למשל, אי אפשר לגדל שם, והם הלא הבסיס לרוב הסלטים שרובנו אוכלים. גם נענע, למשל, היא לא אופציה גידולית במקרר הזה, ויהיו שיאמרו שבלי נענע אין לירוקים זכות קיום. לעניין זה נאמר שבאגווה מוסיפים כל הזמן עוד ועוד צמחים למאגר (אפילו בחודש ומשהו שאנחנו בעניינים נוסף אחד, מי שיודע מה זה חומעה מתבקש להסביר לנו בתגובות). בכלל, המערכת מתפתחת כל הזמן, נחשפנו לזה בזמן אמת, וההרגשה היא שגם מה שטעון שיפור ישופר הכי מהר והכי טוב שאפשר.
לסיכום: המקרר של אגווה הוא חתיכת נכס - גם לתזונה וגם לאסתטיקה. השאלה הגדולה שנשארת פתוחה היא מי בדיוק קהל היעד שלו. מצד אחד, מדובר בשיטה המושלמת לגדל צמחים בלתי הריגים. מצד שני, מי שאינו צרכן כבד של ירוקים, או לפחות אוהב עשבים (וצנונית!) מושבע, לא ירגיש צורך להחזיק טנק שכזה במרפסת, וגם לא ידע להעריך את תנאי הבקרה המושלמים שהאגווה מספק לצמחים שלו. אנחנו, על כל פנים, מעריכים עד השמיים ובחזרה.