בכמה מילים: נכון כששוטפים המון כלים, והמקום במתקן הייבוש נגמר, אנחנו פורסים מגבת על השיש ומניחים עליה את השטופים העודפים? ונכון כשהכל יבש ואנחנו באים לפרוק את הכלים לארונות, אנחנו מגלים למרבה הפלצות שכל מה שהונח על המגבת מסריח, אבל מה זה מסריח, מצחין ממש, ושולחים אותו לשטיפה מחדש? אז המשטח של דיש וויש בא להחליף את המגבת הזאת – רק שבניגוד לסתם מגבת, מדובר במשטח די עבה, וגם יפה כזה, עם קוביות, שמבטיח גדולות ונצורות. 55-60 שקל.
כבר נזהיר ש: אם אתם אנשים שהסדר, הניקיון והריח חשוב להם, אתם כנראה לא מניחים כלים להסריח על השיש, אלא מנגבים אותם מיד ושמים בארון, או לכל היותר משאירים אותם על המגבת רק עד שהם מתייבשים, כך שהם לא מספיקים לאמץ את כל הסרחונות שיש לה להציע. ואז אתם לא צריכים משטח כזה.
מעשה שהיה כך היה: אל המשטח של דיש וויש ניגשנו עם פקפוק גדול בלב. הרי לא ייתכן שיצליח במקום שבו נפלו אינספור מגבות שזה עתה יצאו מהכביסה, כולן ריחניות וטובות לב, רק בגלל שהוא עולה פי 6. אז ניסינו.
את הכלים השטופים הנחנו על המשטח כשהם זולגים כמויות אימים של מים, כי אנחנו לא רוצים לעשות הנחות, וכך הותרנו אותם 24 שעות, שיספיקו להסריח טוב טוב, עד העצמות. הם לא הסריחו. ניסינו שוב, אולי בסיבוב השני הוא יישבר. לא נשבר. למעשה, באופן פלאי משטח הייבוש לא קיבל שום ריח, ממש כלום, וגם הכלים נותרו חסרי כל סממן מחשיד. אחרי הניסיון השלישי הבנו שכנראה הם באמת יודעים שם, בדיש וויש, משהו שאנחנו לא. לא מסריח ולא נעליים.
ולסיכום: קשה להגיד משהו רע על משטח הייבוש הזה. הוא מקיים את כל מה שהוא מבטיח, הוא לא תופס מקום, והיחס שהוא דורש מכם מסתכם בכביסה פעם במאה שנה. שווה.