מאחר שמעולם לא הייתי סנובית של מותגים, סופר קופיקס בא לי בול. אין לי בעיה לרכוש את מה שמכונה "מותגי הבית" של שופרסל ומגה ובגדול, מלבד כמה מוצרים שהבנתי שעדיף לא להתעסק איתם (חיתולים, נגיד), תמיד אעדיף את הגרסה הזולה. לפי התור שמשתרך מחוץ לסופר קופיקס החדש, כנראה שאני לא לבד. לכולנו נגמר הכסף, לכולנו נמאס מזה שדופקים אותנו וכולנו כמהים להזדמנות לדפוק קצת חזרה, או סתם לצמצם את המינוס.
אז כמו שאפשר להבין, כשקיבלתי אל שולחני (קיבלתי אל שולחני = העורכת הטיחה לחיקי) מבחר ממוצרי סופר קופיקס, ניגשתי אליהם בפתיחות ובאהדה. התוצאה? לא אחידה, אבל חיובית. את חלקם אקנה בשמחה, כמה מהם זקוקים לשיפור אבל מה שחשוב זה שכל אחד מהם עולה חמישה שקלים בלבד.
השוקולד למריחה של קופיקס היה בין ההפתעות הנעימות שגילינו. הגודל שלו רגיל, מה שהופך את מחירו לאטרקטיבי אפילו יותר. הטעם נמצא אי שם בין שוקולד השחר לנוטלה, כלומר אגוזי ומוצלח, והמרקם סטנדרטי. בהתחשב בכך שאני לא צורכת שוקולד למריחה ואני מניחה שהאנשים שכן הם או ילדים או ילדים מבפנים, כלומר כאלה שאין צורך לפתח אצלם נאמנות למותג כלשהו, אני לא רואה שום סיבה לקנות שוקולד למריחה במחיר גבוה יותר. חמאת הבוטנים לא מגיעה בגודל הרגיל אלא בקופסה מוקטנת, והיא אותו ממרח במבה חונק, מתוק-מלוח ומשמין שאנחנו מכירים ממותגים אחרים. אתם משפחה של שמונה נפשות ורגילים להעמיס את הממרח בסנדוויצ'ים לילדים? אולי במקרה הזה עדיף להמשיך לקנות את האריזה הרגילה. אבל לכל היתר, שנוהגים לזרוק חצי צנצנת מדי כמה חודשים, הדגם המוקטן יכול דווקא להועיל.
עוד באוכל טוב:
- עוגת שוקולד פשוטה שתכינו אלפי פעמים
- ניסינו את שווארמה בנדורה החדשה
- מדליק: פסטה אפויה עם פירורי לחם וירקות
_i.jpg "סופר קופיקס, קטשופ (צילום: יהונתן בן חיים, יחסי ציבור )")
בין המוצרים הפחות מוצלחים נמצא הקטשופ של קופיקס. אני מחשיבה את עצמי כאדם עם סטנדרטים די נמוכים בקטשופ, מה שאומר שאני צורכת גם הלמנס, גם היינץ וגם אסם בהתאם למבצעים. ועדיין, הקטשופ הזה היה מתוק יתר על המידה (אפילו יחסית לקטשופ), והרגיש זול וסינתטי (כאמור, אפילו יחסית לקטשופ) עד כדי כך שהוא הוחלף בדגם הממותג שבמקרר תוך כדי אכילת הטבעולייט. כן, אני אוכלת טבעולייט, כבר דיברנו על סטנדרטים.
הטריאקי ורוטב אלף האיים היו גם הם מוצלחים קצת פחות. מתוקים יתר על המידה, משאירים טעם לוואי ומרגישים מלאכותיים. אלו אמנם שני מזונות שמראש אני לא מחבבת במיוחד, אבל הם היו מוצלחים פחות מהגרסאות הממותגות שגם הן, בגדול, די מעפנות.
ליד הקפה, תוכלו למצוא גלילי ופל במילוי קרם, מה שנהוג לכנות בסופר "גליליות". הגרסה של קופיקס מגיעה בגודל רגיל והיא סבבה לגמרי. היו כאלה שהעירו שהמילוי של הגליליות מרגיש קצת כמו צימקאו, אבל גם הם הודו שלא הייתה להם בעיה ליפול על כל החבילה באותו הרגע. עוגיות ממולאות בקרם אגוזים, כלומר הגרסה הקופיקסית למאכל העממי "קרמוגית", מגיעות גם הן בגודל סטנדרטי וכאן הדעות כבר היו חלוקות – חלק מהטועמים טענו שהעוגיות מתוקות מדי ושיש טעם לוואי מזעזע, חלקם השני, ביניהם אני, חשבנו שיש להם טעם רגיל לגמרי ושהטועמים האחרים פשוט עשו רומנטיזציה לקרמוגית.
עוד מצאנו בסופר קופיקס חטיף אהוב בשם קראנצ'י מילק בר, שאנחנו רגילים לקנות במכולת במחיר כפול, ובשביל לקזז - עגבניות ומלפפונים באיכות סבירה פלוס, במחיר של חמישה שקלים למשהו כמו שש יחידות מכל ירק, שזו, תקנו אותי אם אני טועה, התצרוכת השבועית של הקשיש הממוצע.
אז אולי לא צריך לקנות הכל מסופר קופיקס, אולי הוא גם פחות מתאים למשפחות גדולות, אבל כקנייה של מוצרי בסיס למשפחה קטנה או לרווקים הוא מספק ומעלה. אין ספק שהוא יכול להוזיל ולייעל את חיינו, להפחית את כמויות האוכל שאנחנו זורקים ולהפוך אותנו ליותר מודעים ופחות פראיירים. ועל הדרך גם לשלוח מסר לרשתות השיווק הגדולות שוואללה, נשבר לנו, היו שלום. אז כן, זאת מהפכה, והגיע הזמן באמת.
סופר קופיקס, הרצל 102, תל אביב.