בתור מי שמכור אי אילו עשורים לכעכי מיני מלוחים, אני מחבב את תוצרתם של מאיר בייגל. הם מלוחים במידה הנכונה, נטען שהם בריאים יחסית ובניגוד לכמה מהמתחרים הם מיוצרים בגבולות 67'. אז ניגשתי לשקית השטוחלה החדשה בעניין המלווה בחשש – מהשטוחים של המתחרים לא נפלתי, למרות החידוש, ולמרות שסביבי נפלו בשבי הבייגלה המעוך עוד ועוד טועמים. לצערי, מאיר חיקה את המוצר עד הסוף – לא רק בצורה, במרקם ובשם, אלא גם בשגיאות. לטעמי הבייגלה דק מדי וטעים פחות מהבייגלה הרגיל (אם כי יותר מהשטוחים המקורי). הוא לא בלתי טעים, אבל חסר לו השפיץ, הקיק, סגירת הפינה שהופכת כל ביס למענג ומספק. אני חוזר לבייגלים הנפוחים שלי, ושאף אחד לא ייגע לי בשקית.
שורה תחתונה: יותר טעים מהשטוחים, אבל עדיין.
מחיר: 9 שקלים לאריזת 300 גרם, מחיר היכרות.
כמו כולנו, גם חטיפים אוהבים להרגיש חלק ממשפחה. קחו למשל את הביסלי על שלל טעמיו – מגוון תיבולים משונים לפסטה המטוגנת, שעם כל מעלותיהם, הקשר בינם לבין הטעם שעל שמו הם נקראים מקרי בהחלט. גם נשנושים, אולי האח הבוגר והמיושב של ביסלי (פחות למסיבות כיתה, יותר לניגובי גבינה), משריץ עוד ילדים – ועכשיו אלה ים תיכוני ומכסיקני. הראשון יותר מלוח, השני יותר חריף, ושניהם מצמיאים, ממכרים ומשאירים תחושת פיכסה דביקה ביד, כמקובל בתחום. הם יתפקדו היטב לניגוב מטבל, סתימת פיות הילדים במושב האחורי של המכונית או הבאת צימאון שיגרום לשתיינים להזמין עוד שליש בירה, אבל בואו נהיה כנים, טעים במיוחד זה לא.
שורה תחתונה: ממלא את תפקידו כחטיף שמנוני.
מחיר: 13 שקלים לאריזת 300 גרם, 4 שקלים ל-60 גרם.
הנסטי החדש הזכיר לנו את פנטה, ואם להיות יותר ספציפיים – את הפנטה שוקטה, שיצאה לשוק לפני אי אלו שנים. כשטעמנו אותה לראשונה התאהבנו מיד, אבל ידענו – מדובר בטעם לצעירים. אין מה לעשות, ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מאבדים את הסובלנות לטעמים עולצים מדי. וכזהו הנסטי האקזוטי: עולץ. אם להיות ענייניים, כל הטועמים חיבבו את המשקה החדש, אבל רק הצעיר שבהם, שזה עתה מלאו לו 20, התלהב ממנו ממש.
שורה תחתונה: צעירים אוהבים את זה.
* * * * *
+ אהבנו: לחם קל של בונז'ור. גם עמוס כל טוב, גם משביע, ובעיקר – לא מגיע פרוס בעובי מעליב. 12 וחצי שקלים לכיכר.
- לא אהבנו: החומוסים החדשים של צבר. המסבחה טעים, אבל אלה עם הטחינה והשקדים ממש לא ריגשו אותנו. 14-16 שקלים.