אז יש דוריטוס חדש, והוא בטעם מוקפץ. כן כן, האטריות האלה עם רצועות הגזר, לפעמים הנבטים, הכרוב ורוטב הסויה, שלפעמים משודרג לרוטב דגים. בדוריטוס. והטעם הזה, עוד לפני שנעצנו בו קצה שן, הבהיר לנו שוואללה, יש לנו קווים אדומים בחטיפים, ונראה שהם עוברים בדיוק כאן.
בארצות הברית מדובר בעניין שבשגרה. תמצאו שם חטיפי צ'יפס בטעם סלט קיסר, כנפי עוף, משה בתיבה (לא בדיוק משה ולא בדיוק תיבה, יותר Pigs in Blankets) ואפילו בטעם צלי ההודו המסורתי של חג ההודיה (אגב, נתקלנו גם בצ'יפס בטעם קפוצ'ינו, שהוא סוטה מסיבות אחרות לחלוטין). ועל יפן וחטיפיה אנחנו בכלל לא מדברים. אבל בארץ? בארץ היה נדמה שמצליחים לשמור על קו מסוים של שפיות, לפחות כשזה נוגע לחטיפים. עוד משהו בטעם טורטית, עוד משהו בטעם טוויסט, וזה בערך הקצה.
אז עכשיו יש בארץ דוריטוס בטעם מוקפץ, ומרוב שהשילוב הזה הגעיל אותנו מיד הושטנו יד למדף וקנינו שקית. כדי לא להרוג אתכם מסקרנות, נספר כבר שבהחלט מדובר בחטיף מלוח (רוטב סויה?), קצת עוקצני (צ'ילי מתוק?) וטיפה חמצמץ. כמה חזק שלא ניסינו לעצום את העיניים, לא הצלחנו לזהות בו טעם של מוקפץ, אפילו לא בערך. לשם הדוגמה, אם היו אומרים לנו שמדובר בטעם פיקנטי היינו בטוח מאמינים, וגם אם היו אומרים לנו שמדובר בביף בורגיניון, בסטייק פרגית ואפילו בקובה סלק. מוקפץ? נו שוין. אבל רגע, אל תיטעו, אנחנו לא בטוחים שמדובר בדבר רע. לו היינו רוצים מנה של ג'ירף כנראה היינו מזמינים ג'ירף ולא קונים דוריטוס.
בשורה התחתונה, אנחנו מחשיבים עצמנו אוהבי חטיפים גדולים, ובהרבה מהם אנחנו גם מוכנים לנסות באהבה שלל טעמים ככל שיידרש - אבל הפעם, עם המוקפץ הזה, וואללה דוריטוס הגזמתם. יש דברים שעדיף להשאיר לאמריקאים, וזה לגמרי אחד מהם.
מחיר: כ-4 שקלים לשקית.