אורז דלורית

לפני הכל, האורז הזה הוא אופציה מעולה למנת שאריות. כמה פעמים נשאר לנו אורז מאתמול או משלשום, ובמקרה הטוב אנחנו סתם מחממים אותו במיקרו כתוספת פחות מוצלחת משהייתה ביומה הראשון? אז כאן נפיח בו חיים חדשים ומרעננים עם כמה תוספות פשוטות וזמינות לכל, והופ - יש לנו ארוחה מלאה שנראה כאילו טרחנו עליה שעות ארוכות (אפילו כלים אין יותר מדי, סיר האורז בין כה היה מיועד לשטיפה, אז לא נחשב).

יש משהו מאוד מספק בניצול טוב (וטעים) של שאריות - הנה חסכנו זמן וחומר והגשנו משהו עם חיים משלו שלא היה מתקיים אחרת.

ובעניין הדלורית, מדובר בירק מהמם שלא זוכה למספיק עדנה במטבחים שלנו, וחבל. יש לו עונה ארוכה, מחיר נוח, והכי חשוב - הוא בין המתוקים והבשרניים במשפחת הדלועיים הגדולה. הדלורית הרבה יותר דחוסה ועמילנית מהדלעת הטריפוליטאית הנפוצה, כך שהיא מתאימה יותר לצלייה או לשימוש בפירה (במקום בטטה נניח), ואפילו כמילוי מעולה לפסטה.

הבעיה היחידה עם דלורית היא השם שלה. איך אנחנו אוהבים לקלקל שמות, אה? איך הגענו מ-Butternut Squash (דלעת אגוז החמאה) לדלורית? עם מי אפשר להיפגש ולדון קצת בעברותים קולינריים? אנחנו חושב שאנחנו די מפסידים במערכה הזאת. שמעתי פעם שהמילה דלורית הומצאה דווקא כדי לעודד את המכירות של הירק, שהחלו לגדל באופן מסחרי בשנות השמונים וחשבו שכדאי לשווק אותו כמוצר דל קלוריות. נו טוב, העיקר שתכינו את האורז הזה.