סלט גזר פטנט

השבוע הבאתי לכם יותר רעיון מאשר מתכון.

באחד מהערבים, אחרי שהשכבנו את העריצוציק לישון, חיממנו בעלי ואני שאריות לארוחת ערב. אני כבר לא זוכרת מה זה היה, רק שזה היה משהו כבד. הרגשתי שאני רוצה לרענן את הארוחה עם סלט קטן, אז שלפתי גזרים מהמקרר וחתכתי אותם בשיטה הכי מהירה שאני מכירה (שלא כוללת מכשור חשמלי) – בעזרת קולפן הירקות. קילפתי רצועות ארוכות ודקות של גזר, אבל כשהסתכלתי על הקערה – כל מה שראיתי זו ערמה של גזרים רחבים שלא התחשק לי לאכול בכלל.

במקום להתפשר ולאכול סלט שמבאס אותי, לקחתי קבוצות של רצועות גזר, ערמתי אותן אחת על השנייה ופרסתי אותן למקלונים דקים וארוכים. וכך קיבלתי סלט עם מקלוני גזר הרבה יותר עדינים ונעימים מאשר היה מצליח לספק לי כל קולפן ז'וליינים, פומפייה או מעבד מזון.

מאז, בכל פעם שאני מכינה סלט גזר, אני מכינה אותו בשיטה הזאת. אני אוהבת להוסיף לו בצל ירוק ובמקום פקאנים מסוכרים (או רגילים, או שבבי שקדים קלויים, הכל טעים) אני מכינה לו אגוזי מלך מסוכרים פיראטיים. זה לא חובה אבל זה ממש נחמד – קולים על מחבת יבשה אגוזי מלך ומניחים בצד. לאותה מחבת (נקייה ובלי פירורי אגוזים) מוסיפים כף-שתיים של סוכר וממיסים לקרמל. מחזירים את האגוזים למחבת עם הקרמל ומערבבים. מחכים שיתקרר, ושוברים לגושים. קצת חורני, אבל כיף וטעים.