פריטטה עם בצל, ארטישוק וגבינה בולגרית

ציפורי היא עיר עתיקה (וכשאני אומרת עתיקה אני מתכוונת לתקופת המקרא), שנמצאת במרכז הגליל התחתון ומציעה למבקרים בה עצי זית בני 2,500 שנה. בתור מי שצורכת שמן זית כמו מים, נראה לי משונה שמעולם לא ביקרתי בבית בד כדי לראות איך הפלא הזה מתרחש, ולכן פניתי לריש לקיש, בית הבד המשפחתי שבציפורי, כדי להתעמק בדברים מקרוב.

למי שאוהב שמן זית, מדובר בחוויה מדהימה: מדובר בבית שכולו אקולוגי, שבעבר שימש בכלל כלול תרנגולות, עם רהיטים שעשויים עצי זית עתיקים ומדפים מלאים בבקבוקים כהים ובפחיות שמני זית מכל מיני סוגים. אם אתם עדיין לא מספיק מקנאים, דעו לכם שיש שם גם אח. לצדה ישבתי עם איילה נוי-מאיר, שהייתה המדריכה האישית שלי, וטעמתי שמני זית מכל הבא ליד. מסתבר שמיכה, אבי המשפחה, עסק בחקלאות מתועשת, כזו שגם עושה שימוש בחומרי הדברה, למורת רוחם של הילדים בעלי הערכים האקולוגיים הנשגבים. אלא שאז הגיעו שני חבר'ה צעירים והציעו לו להיכנס לעסקי שמן הזית – הכל אורגני ואקולוגי – ומיכה, כמו אבא טוב, החליט לעשות את מה שטוב לילדים ואמר כן. אחרי שנתיים הוא הקים את בית הבד המשפחתי, ומאז הכל היסטוריה.

כדי לצאת מהביקור בציפורי עם טיפ פרקטי, עימתי את איילה עם שאלה שמטרידה אותי כבר זמן מה, והיא האם מותר לטגן בשמן זית. התשובה, למי שמתעניין, היא שלגמרי כן. עד לפני כ-10 שנים זה באמת היה בעייתי, הסבירה איילה, מכיוון שהיה קשה למצוא שמן איכותי, אבל היום ידוע ששמן זית כתית מעולה הוא המומלץ ביותר לבישול ולטיגון עמוק, ואפילו לאפייה. וטיפ אחרון של איילה לפני פיזור: חשוב לשמור שמן זית במכילים כהים, מפח או מזכוכית, ואף פעם לא בבקבוקי פלסטיק.

עם כל הידע הזה, כשטעמים שונים וטובים של שמן זית מסתובבים לי בחך, חזרתי למטבח והכנתי פריטטה עם ירקות וגבינות. במה טיגנתי אותה? נו באמת.