כולנו סוג של כבשים מעוצבות בעדר שנוהה בעצם מבלי לדעת למה ומדוע אחר הרועה. בשנה אחת כולנו נועלות מגפי גומי ורוכשות סוודרים עם קפוצ'ון ושרוולי עטלף, ובשנה הבאה מאחסנות את כל אלו בשאט נפש. חורף אחד כולנו מקנחים בפרפה חלבה, ובשנה שאחר כך זה הופך למשהו מוקצה לגמרי מחמת מיאוס, כזה שמגישים רק אצל הדודה מהמושב, זאת שתמיד בפיגור של שבע שנים אחרי כולם. בקיץ האחרון כל מסעדה בעיר הניחה כל פיסת דג מעל מצע קינואה ומתחת לקרפצ'יו סלק, בעוד שבשנה שעברה דווקא כיכבו אורז הבר והפסיפלורה. הכל טרנדים. במיוחד במדינה היסטרית כמו שלנו, שבה כל דבר הופך מיד למכת מדינה, בין אם מדובר סודוקו או פרוזן יוגורט.
לכל טרנד יש את הכללים שלו: דייט זוגי בשנות ה-70 היה מוכרח לכלול איזה ירידה משותפת על בלינצ'ס, וכשההורים אירחו חברים בסלון (לערב שקופיות מהטיול באירופה הקלאסית, אלא מה?) מטבל ("דיפ") עם ירקות וקרקרים היה פריט חובה, לצד פונדו השוקולד, שעכשיו מזדחל בחזרה אל האופנתיות.
אז נכון שיש כמה מזונות שלא נתגעגע אליהם לעולם – ממרח כבד צמחי למשל – אבל לצד הזוועות יש כמה מאכלים שבכל זאת נעים להיזכר בהם מפעם לפעם, ולהציע להם גרסאות משודרגות. נוסטלגיות במידה, אבל כאלה שאפשר לבלוע ואפילו ליהנות מטעמן.
בלינצ'ס- מה שההורים שלכם אכלו בדייט ראשון
בשנות ה-70 לא היה אופנתי מלקחת את הנערה שלצדך אל בית הקפה ולאור נר תקוע בבקבוק קיאנטי, מעל מפה אדומה רקומה ברקמה הונגרית, לחלוק בלינצ'ס מתוק מכוסה בערימה ענקית של קצפת ורוטב שוקולד (או לחלוטין מלוח, במילוי פטריות מקופסה ומאוד מאוד מוקרם).
היום הבלינצ'ס זוכים לרגעים של עדנה רק בחג השבועות, וחבל – בסך הכל מדובר ביציאה די מעולה, מתחת לכל ההקרמות, אז למה לא לשלוף אותם מהבוידעם:
בלינצ'ס בריא לשבת חורפית
(כ-12 בלינצ'סים)
לבלילה:
150 גרם קמח מלא מנופה
כף סוכר דמררה
קמצוץ מלח
3 ביצים טרופות
1 כוס חלב
50 גרם חמאה מומסת
למילוי:
חבילת יוגורט בטעם וניל
חצי כפית קליפת תפוז מגוררת
הכנה
• מערבבים את היוגורט עם קליפת התפוז ופונים להכנת הקרפים.
• מכינים בלילה חלקה מכל החומרים. משהים כשעה.
• מחממים ומשמנים קלות (אפשר עם נייר מגבת) מחבת טפלון (בלי טפלון זה לא יילך).
• יוצקים מן הבלילה בעזרת מצקת שכבה דקה, שתכסה את תחתית המחבת בשכבה אחידה. מטגנים כדקה על להבה בינונית (או עד שהקצוות מזהיבים ומתנתקים) והופכים בזהירות. מטגנים עד שזהוב. לא משמנים את המחבת בין קרפ לקרפ. שני הקרפים הראשונים תמיד יוצאים מצ'וקמקים, קחו בחשבון.
• ממלאים כף מן המלית במרכז כל קרפ ומקפלים לרבע או לרולדה. מגישים עם תותים חצויים.
משה בתיבה- רות סירקים תהיה גאה בכם
דורות של ילדים ישראלים גדלו על המתכון הזה, קלאסיקה מספרה האלמותי של רות סירקיס "ילדים מבשלים". בעצם מדובר במתכון אמריקאי קלאסי, המכונה שם pigs in s blanket – חזירים בשמיכה. אמנם רטרו רציני, אבל בינינו – אין ילד שיעמוד מול זה, וגם לא מבוגר.
זאת הגרסה הקלאסית המוכרת, רק שבמקום נקניקיות קוקטייל יש פה נקניקיות צ'וריסוס איכותיות. לפעמים הדברים פשוט מושלמים כמו שהם, אז למה להרוס?
משה בתיבה
4 מנות
חומרים
חבילת נקניקיות צ'וריסוס שמנמנות
חבילת בצק עלים
מעט חרדל דיז'ון
1 ביצה טרופה
קצת שומשום לציפוי
הכנה
• מפשירים את הבצק ומרדדים לעלה דק. חותכים את הבצק למלבנים ברוחב של חצי נקניקייה ובאורך של נקניקיה.
• מחממים תנור לחום בינוני גבוה (200 צלזיוס).
• מכינים תבנית עם נייר אפייה.
• מושחים כל עלה בצק במעט חרדל ומניחים את הנקניקייה במרכזו. מגלגלים, מניחים בתבנית על נייר האפייה, מושחים בביצה טרופה ומפזרים שומשום.
• מכניסים לתנור ואופים כרבע שעה, עד שהבצק מזהיב. אוכלים חם. הולך נהדר עם קטשופ.
מי שרוצה לשדרג את ההגשה יכול לחתוך את הקצה התחתון באלכסון, כך שהגליל יעמוד על הצלחת, ולהגיש עם כמה עלי בייבי בחומץ בלסמי וכרוב כבוש.
דיפ עם ירקות חתוכים- רגע לפני השירה בציבור
במסיבות של פעם נהגו לעמעם את האורות בסלון, על הפטפון הניחו תקליטים של החיפושיות ושל סנטנה (זה במקרה שנחסכה מכם השירה בציבור) ונשנשו ממזנון קר – ככל מיני גבינות משופדות על קיסמים לצד קרקרים וסלטים שוחים במיונז. את כל זה הורידו עם יין אדום כרמל מזרחי, וכמובן שלא נפקד מקומו של הדיפ – מטבל מבוסס גבינת 9 אחוז מתובל באבקת מרק בטעם בצל, המוגש לצד קרקרים וירקות חתוכים.
דיפ טעים
גביע יוגורט עזים
חופן עלי נענע קצוצים
חופן עלי רוקט קצוצים
מלח ים
שמן זית
חופן של גבינת קשקבל מגוררת
הכנה
מעבדים את הכל במעבד מזון עד לקבלת מרקם אחיד ומגישים עם ירקות חתוכים: גזר, מלפפון, קולרבי, פלפלים בכל הצבעים, שומר, צנוניות, אנדיב וכו'.
סלט וולדורף- מופע שנות השמונים
סלט המורכב מתפוחי עץ חמצמצים, גבעולי סלרי ואגוזים עטופים ברוטב עדין של מיונז. הסלט קיבל את שמו מהמלון הניו יורקי המפורסם הוולדורף אסטוריה בו הוא נולד בסוף המאה ה-19. בארץ הסלט זכה לעדנה בשנות השמונים של המאה העשרים, והפך למאכל כה נפוץ שלא היה אירוע בארץ שהיה שלם בלעדיו.
הרוטב של הוולדורף הוא מיונז. מיונז ביתי הוא העדין והמתאים ביותר לסלט זה.
1חלמון ביצה
2-3 כפות מיץ לימון טרי
מלח, פלפל
½ כפית שטוחה של חרדל (יש כאלו המכינים את המיונז גם בלי החרדל אך עבור הסלט הזה מומלץ לא לותר עליו)
שמן קנולה
הכנה
מקציפים את החלמון היטב. כשהחלמון מוקצף- כשהוא אוורירי וצבעו מבהיר מעט, מתחילים לשפוך פנימה את השמן בזרם דק ואיטי תוך כדי ערבוב. ברגע שהביצה מפסיקה לספוג את השמן – כשנוצרת שלולית קטנה של שמן שלא נטמעת לתוך הביצה- מפסיקים לזרזף את השמן פנימה, מוסיפים את הלימון, החרדל המלח והפלפל ומערבבים היטב.
הסלט
3 תפוחי עץ חמצמצים מזן גרני סמית'
3-4 כפות מיץ לימון טרי
4-5 גבעולי סלרי אמריקאי שטופים היטב
50 -100 גרם אגוזי מלך קצוצים גס
4-5 כפות מיונז ביתי
מלח ופלפל שחור טחון טרי.
הכנה
קולפים ומגלענים את התפוחים, חותכים אותם לאצבעות דקיקות ומוארכות. (סנטימטר על שניים), מעבירים לקערה ומזליפים עליהם את מיץ הלימון שלא ישחירו.
חותכים את הסלרי לאצבעות באותו אורך ורוחב, מעבירים לקערה עם התפוחים ומוסיפים את האגוזים, המיונז המלח והפלפל. מערבבים כך ששכב דקה של מיונז תעטוף את התפוחים האגוזים והסלרי (הם לא אמורים לטבוע במיונז, רק להיות מכוסים בו), טועמים ומתקנים תיבול.
אחת הגרסאות בהן נתקלתי הכילה תוספת של אננס משומר מקופסא והיא הייתה פשוט מעולה.