בהתבטאות לא דיפלומטית במיוחד קרא ראש ממשלת ניו זילנד לשכניו האוסטרלים להפסיק לנכס לעצמם את סמלי ניו זילנד, והדגיש כי זה "מגוחך ולא הולם" שהאוסטרלים טוענים שהם המציאו את הפבלובה - אותה עוגת מרנג, ממולאת בקצפת וזולגת רוטב ופירות טרופיים או פירות יער, שכאשר היא עשויה כהלכה אין לה מתחרים. הקינוח האולטימטיבי. שחיתות בהתגלמותה.
כדי להבין על מה המהומה, ולפני שנכריע ב"מלחמות הפבלובה", המעיבות כבר שנים על שלוותם של תושבי האוקיינוס השקט, מומלץ לסור לרחוב שינקין בתל אביב, להיכל לביבות הבטטה "אורנה ואלה", שם מוגשת ברציפות כבר 15 שנים פבלובה משובחת, מדויקת ומאוזנת, ככל הנראה הטובה בארץ קודשנו.
"ברגע הנכון לכך", אומרת אלה שיין, מבעלות המוסד, "זה פשוט נפלא לצלול לתוך הר הקצפת, לעבור את קליפת המרנג לעבר הפנים המרשמלואי, וללכת לאיבוד בתוך המתיקות שנמסה ברכות בפה ושמתאזנת בחמצמצותה המענגת של הפסיפלורה וברוטב התות, פירות היער או המנגו - בשלב הזה כבר לא ממש משנה איזו פנטזיית פירות מתגשמת".
סיפורו של הקינוח המושחת מתחיל דווקא בפרבר עני של סנט פטרסבורג, שם נולדה ב-1881 אנה פבלובה, בת לכובסת ולאב שזהותו אינה ברורה. לאחר צפייה בבלט "היפהפייה הנרדמת" בתיאטרון "מרינסקי", החליטה הילדה בת ה-8 כי ברצונה להיות רקדנית. בחלוף 15 שנות לימודים וייסורים הייתה פבלובה לפרימה בלרינה של הבלט הקיסרי ולאחת הרקדניות המפורסמות בעולם.
ב-1911 הקימה פבלובה להקת בלט והחלה לסייר איתה בעולם, מבלי לשער כיצד ישפיע הסיור על ההיסטוריה הקולינרית. קית' מוני, הביוגרף של פבלובה, כתב כי בעת ביקורה בוולינגטון, ניו זילנד, בשנת 1926, יצר לכבודה שף בית המלון את מנת הפבלובה הראשונה. ניו זילנדים גאים אומרים כי הקינוח האוורירי הומצא בהשראת חצאית הטוטו הלבנה של הרקדנית, שנראתה מרחפת באוויר כאילו היו לה כנפיים.
הוסיפו פירות כיד המלך | צילום:
istockphoto
האוסטרלים, לעומת זאת, טוענים בלהט כי הקינוח נוצר לראשונה ב-1935 על-ידי השף ברט זקס, כשעבד במלון אספלנדה בעיר פרת'. באוסטרליה מאמינים שפבלובה מושלמת מחייבת שימוש בפסיפלורה חמצמצה, ושיקפצו הניו זילנדים, הטוענים שאין פבלובה אמיתית ללא חמצמצות הקיווי, הפרי הלאומי של האי הקטן.
שהאוסטרלים יספרו קלוריות
לאחרונה נכנסה לעובי הקורה פרופ' הלן ליץ', אנתרופולוגית של מזון מאוניברסיטת אוטגו בניו זילנד. בתום ציד מתכונים ארוך, שבמהלכו מצאה בניו זילנד מרשמים לפבלובה מ-1929 ומ-1933, פרסמה ליץ' מאמר אקדמי תחת השם "עוגת הפבלובה: על האבולוציה של מנה לאומית", ובו קבעה באופן נחרץ כי הקינוח הוגש בניו זילנד כמה שנים טובות לפני שהומצא-לכאורה באוסטרליה.
זה לא מפריע לאוסטרלים להמשיך ולראות בפבלובה קינוח לאומי, ולשאר טבחי העולם להכין פבלובות באין-ספור גרסאות, כמנה אישית או כעוגה גדולה, השונות אחת מרעותה במרקם המרנג, בהרכב המלית (סופרי קלוריות מחליפים את השמנת המתוקה בתערובת גבינות), ברוטב (תות, פטל, מנגו, שוקולד לבן ועוד), בסוגי הפירות (פסיפלורה, קיווי, פירות יער, מנגו, תאנים), וכמובן - בעיצוב המנה ובפרזנטציה.
