אני לא יודעת למה, אבל הבטטה גונבת את ההצגה מהירקות הכתומים במסעדות ובארוחות משפחתיות. פירה בטטה, בטטה צלויה, רביולי במילוי בטטה, לביבות בטטה. והדלורית? כלום! למה אף אחד לא מתייחס אליה? הנה, אני קמה לזעוק את זעקת הדלורית. אמנם אכלתי דלוריות צלויות אצל אמא שלי בארוחות, ואפילו מצאתי מתכון נהדר שעושה עימה חסד אפילו גדול ממה שהסויה ושמן הזית לבד עושים איתה, אבל את נפלאותיה גיליתי ממש בשנה האחרונה ובשנים האחרונות היא מככבת אצלי במטבח – מוצקה, ארוכה, כתומה וחטובה.
איך זה קרה? קודם כל, מחירי הבטטה. אחר כך גיליתי שדלורית היא לא פחמימה, ולא שאני סופרת קלוריות אבל תמיד משמח לדעת שלכל ירק משמין יותר, יש חלופה טעימה ופחות מאיימת, ולבסוף, היא קלה להכנה ולחיתוך וסופגת טעמים נפלא.
בארוחת הערב שהתקנתי עם אחותי, בביקור המשותף שלה ושל דודה אילה אצלנו בנוף כנרת, הדלורית גנבה את ההצגה. מכל מה שהיה על השולחן - הפרגיות המשובחות שאחותי הקפיצה, תפוחי האדמה בסגנון מדורה, סלט הירקות העשיר והחלה הטריה, דווקא היא סחטה הכי הרבה קריאות הנאה.
אז למרות שזה נשמע קצת כמו פרסומת חינם, אני לא קשורה לארגון מגדלי הדלורית. פשוט התאהבתי בה וכמו כל דבר שמלהיב אותי, אני שמחה לחלוק. לפני שתרוצו לחטוף דלורית מהמדף, תדעו שאפשר להשתמש בה במרקים (אפילו במקום דלעת, או בנוסף), כמילוי לפסטה, בתור פירה (רק לא לבשל יותר מדי) וככה צלויה בלי הרבה השקעה.
דלורית אפויה
המרכיבים:
דלורית ארוכה חתוכה לארבע (לאורך), או לחתיכות גדולות (שישבו על רשת הצלייה של התנור)
2 שיני שום
מלח גס
3 כפות שמן זית
כמון
פלפל גרוס
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-200 מעלות.
2. כותשים את השום והמלח במכתש ועלי, מוסיפים כמון, פלפל גרוס ושמן זית ומערבבים לתערובת תיבול.
3. מורחים את רבעי הדלורית (מהצד הנקי כמובן, משאירים את הקליפה), ומניחים אותה על רשת הצלייה של התנור (מומלץ לשים מתחת תבנית או נייר כסף). צולים כ-45 דקות ואם היא עדיין לא מאוד רכה מפנים, משאירים לעוד כמה דקות בתנור. אפשר לאכול עם כף את הבפנוכו הרך, או לפרוס בזהירות לפרוסות.
הכנתם? ספרו לנו איך יצא!