מכירים את האנשים האלה, שחייבים לנסות כל מאכל ומרכיב שנקרא בדרכם? אני כזו, והיה לי ממי ללמוד את זה. אמי היקרה, שבילתה שנים מנעוריה בגרמניה ואנגליה, פיתחה אופקים רחבים בכל תחום ובמיוחד בתחום האוכל. בסוף שנות ה-60, אירופה הציעה כל כך הרבה יותר ממה שאפשר היה לדגום בארץ, שעם שובה, היא הבינה את הפער. מצד שני, היא תרה אחרי מקורות אספקה לחומרי גלם ולדברים הכי טובים, איתם אפשר ליצר מנות טעימות ומגוונות כמו שהיא אוהבת.
אחד הדברים שהיא מאוד אהבה היה גבינות, וכהגדרתה: גבינות מסריחות. כל נסיעה לאירופה הביאה איתה מזוודה בה טמנה שקית עם גבינות מצוינות: קשות, חצי רכות, מסריחות ומסריחות פחות, ותמיד, גבינות מעולות שעבדו יופי עם קרקרים או עם חלה לשבת. מוטי, החבר היקר שלנו, היה מביא לו גבינות מבלגיה באופן קבוע, ובימים שגבינת הבורסאן עוד לא שכנה במקררים של המעדניות בעיר, היינו מקבלים אספקה שוטפת של הגבינה המעט חריפה הזו, שכולנו למדנו לאהוב (היא תמיד הגיעה עם חבילה של שוקולד לאונידס, או עם קופסה של שימורי פואה גרא, בקבוק עם שמן מיוחד או פלפלים ורודים, קטנים ופציחים הידועים בשמם בה-רוז). כך למדנו כולנו בבית, לחבב גבינות עם עובש (געגועים), גבינות מסריחות, חריפות ומכל מיני מינים. את הגבינות שנשארו, אמא הייתה מכניסה לבצק עלים או פילו, מוסיפה לפשטידה או אפילו מכינה מהן עוגיות מלוחות, ממש כמו המתכון הזה לעוגיות קשקבל. כמה טעים, ככה קל.
המרכיבים:
250 גרם גבינת קשקבל, מגוררת דק
200 גרם חמאה רכה
2 כפות שמנת חמוצה
350 גרם (2.5 כוסות) קמח
שקית אבקת אפייה
שומשום לקישוט
אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מערבלים במיקסר (אפשר גם בידיים) את הגבינה עם החמאה עד שהן מתאחדות. מוסיפים שמנת ומערבלים, מוסיפים קמח בהדרגה ומערבלים עד שנוצרת עיסה אחידה על סף בצק.
3. לשים ומרדדים, קורצים עיגולים ומניחים על נייר אפייה בתבנית שטוחה.
4. מפזרים שומשום מעל העוגיות ומכניסים לתנור לכ-20 דקות, או עד שהן משחימות.
הכנתם? ספרו לנו איך יצא!
>> שייק שוקולד מהיר ומהמם
>> והנה כל המתכונים לפסח שאתם צריכים