לא מזמן קראתי קראתי סקר קולינרי שבדק איזה חומר גלם שפים מובילים לא יכולים לסבול. למרבה ההפתעה, חלק נכבד מהם הביע סלידה משמיר, אותו עשב תיבול ירוק ועז ריח, שמוסיף טעם מובחן ומיוחד לכל תבשיל וסלט. אני שייכת לאלה שאוהבים שמיר. וגם כוסברה, אותו ירק שמחלק את העולם לשונאיו ואוהדיו. יש לי חיבה עזה לירוקים ועשבי תיבול ומעטים אלו מהם שלא נעימים לי בחך או באף. אני מניחה שגם את זה, כמו תכונות אחרות, לקחתי מאמא שלי, יחד עם הנטייה לנסות כל מאכל מוכר או לא שעבר לידי.
אמי היקרה הייתה משתמשת בשמיר לעתים קרובות כך שאף בן משפחה לא יכול היה לגלות אליו סלידה אם רצה לטעום ממעשי ידיה. החל במרקים וירקות כבושים וחמוצים, דרך סלטים וכלה בגבינות. אני זוכרת איך היא הייתה מוסיפה שמיר מיובש לשני חלקיו המהבילים ומכוסי החמאה הנמסה של תפוח אדמה שיצא מהתנור, לצד מלח אטלנטי, פירורים ריחניים של שמיר היו מנקדים את התפוד ומוסיפים לו ארומה וטעם ללא תחרות. אני זוכרת שפעם היא אמרה לי שהתיבול המושלם של תפוח אדמה הוא שמיר, אמרה והוסיפה שמיר קצוץ לסלט תפוחי האדמה שהוגש לשולחן.
החיבה שלי לשמיר באה לידי ביטוי בעיקר במרקים וסלטים וכשהכנתי לזוגי שיחיה את הסלט הזה, שמחתי לגלות שגם הוא מחובבי השמיר, גם אחרי שחתיכות ממנו זרחו משיניו כשחייך, אחרי שחיסל בהנאה מרובה את התערובת המתובלת של תפוחי אדמה עם נבטים ואבוקדו.
המרכיבים:
6 תפוחי אדמה גדולים וקלופים
2 אבוקדו בגודל בינוני, קלופים וחתוכים
1/2 קופסת נבטים (גדולים, סיניים)
בצל סגול, קלוף וחתוך
שמן זית
מיץ לימון
מלח אטלנטי
פלפל גרוס
חופן של שמיר קצוץ
את תפוחי האדמה, האבוקדו והבצל אפשר לחתוך לפי הטעם, מי שאוהב סלט קטן יותר יכול לחתוך את הירקות קטן יותר, אבל לא קצוץ, אחרת תפוח האדמה מאבד מהקסם שלו.
אופן ההכנה:
1. מבשלים את תפוחי האדמה השלמים עד שהם מתרככים קלות (לא לפירה, חצי דרך), מוציאים מהמים ומצננים. כשהם פושרים, חותכים לחתיכות בינוניות בגודלן ומעבירים לקערה.
2. מוסיפים אבוקדו חתוך, נבטים ובצל סגול.
3. מערבבים בעדינות (אני אוהבת לערבב עם הידיים וכך להקפיד ששום דבר לא נמרח, אבל אפשר גם בעזרת כף עץ), מוסיפים את התיבול (שמן, מלח, פלפל, מיץ לימון ושמיר) ומערבבים בעדינות עד שכל המרכיבים מחוברים יחד. מגישים פושר.
הכנתם? ספרו לנו איך יצא!