אין מה להגיד, באמת. שושנה ורוזה מקבלות אצלי יחס של נסיכות. אני קוצר להן עשב ונותן להן עוד ועוד שאריות, שהיו יכולות להאכיל גדוד שלם של חיילים באזורים מוכי קרבות. אני משרה להן את כל הלחמים והפוקצ'ות שיוצאים לי מהטאבון, ואפילו מוזג להן מי גשם. ובכל זאת שושנה, רוזה וכל חברותיהן היקרות פצחו בשביתה איטלקית עם בוא הקור, והן מסרבות, פשוט מסרבות, להוציא מאחוריהן הפלומתיים ביצים לארוחות הבוקר ולעוגות.
אפילו התירס והעדשים השחורות שאני נותן להן לא עוזרים כדי להקל על המיתון הביצתי הזה. ובדיוק כמו השוק הדובי שבחוץ, כך גם בתוך הלול: התרנגולות שלי הפסיקו להניב ביצי זהב חלודות. בצר לי פניתי למומחים בתחום.
כולם נתנו לי עצות טובות, שלא עבדו כהוא זה על התרנגולות העקשניות שלי. בסוף שמעתי על אחד, מרדכי בולגרף, שמטפח זני תרנגולות במושב היוגב בעמק יזרעאל. נסעתי אליו כדי לנסות לקבל פתרונות שיעבדו סוף-סוף. קיבל את פניי איש מבוגר במגפיים גבוהים ובמאור פנים. במבטא אירופי בולט הוא סיפר לי שעלה לארץ ב-1946 ושעסק כל חייו בעמק בגידול תרנגולות ופרות. עוד סיפר שמגיל 10 עד 16 הוא טיפח יוני דואר בהולנד ועשה בזה חיל אדיר.
ביקשתי ללכת מיד ללול, והוא נתן לי זוג מגפיים שחורים של חקלאים, וביקש שאחליף את כפכפיי כדי למנוע העברת מחלות לתרנגולותיו האהובות. כשנכנסנו ללול הבנתי מיד שנפלתי על מומחה. מרדכי מטפח 23 זנים שונים של תרנגולות, ולא מדובר כאן בטיפוח תרנגולות לבשר או משהו כזה. מרדכי הראה לי תרנגולות של תערוכות. פולניות עטורות כתרי נוצות מקסימים על ראשיהן המצחיקים; תרנגולות סאבו יפניות, שהן נמוכות וקטנות כל-כך עד שנראות כמו הבונסאי של הלולים. הוא העביר אותי כלוב אחר כלוב בין הזנים השונים, והראה לי גם תרנגולות רוד איילנד אמריקאיות אדומות וענקיות שנותנות ביצים בכל יום באופן סדיר, ושהרשימו אותי באופן יוצא מגדר הרגיל. כשחשבתי שראיתי כבר את כל הזנים, הכניס אותי מרדכי לכלוב של תרנגולות סאסקס מגזע אנגלי בשחור-לבן, יפהפיות, שמנות וגדולות, ואחר כך הראה לי את הווינרוד והלאקרפלד ההולנדיות הדשנות, ועל כל זן הוא הרחיב וסיפר עוד ועוד. התפעלתי מהידע העצום של מרדכי, והתפעלתי עוד יותר מהיכולת של איש בן 86 להתלהב ולהתרגש ככה מהובי שהתחיל כשהיה בן 70. האיש הסתכל על תרנגולות הרוד איילנד שלו באהבה אמיתית, וטען בתוקף שאם בביצים עסקינן, נראה שאני חייב לרכוש לי אפרוחים כאלה. מובן שביקשתי מיד לרכוש ממנו כמה זוגות אפרוחים, אבל הוא אמר שבחורף הפוריות נמוכה ושהוא לא מדגיר אפרוחים. "תתקשר אליי ביולי-אוגוסט, נראה מה אפשר לעשות", אמר בנימוס לא מחייב.
היה לי קשה להיפרד מהתרנגולות שלו. נשביתי בקסמן לחלוטין. עם תרנגולות שכאלה יהיו לי ביצים חומות בטור הנדסי, וגם בשר לא נראה שחסר להן. ואפילו שאני לא מסוגל לשחוט את התרנגולות שגדלות אצלי, אני מבשל את אחיותיהן שמגיעות אליי מהקצבים בלי ייסורי מצפון. אני מקבל את התרנגולות מרוטות, בלי שמות כמו רוזה ושושנה. סתם תרנגולות אנונימיות שנראות כמו עוף רגיל. לפני שעזבתי שאלתי את מרדכי אם הוא אוכל את התרנגולות שלו. הוא הצטמרר ואמר בחיוך שבשום פנים ואופן לא, "אבל אני לא מתנזר מעופות של אחרים".
בדרך חזרה למתת לא התאפקתי, ועצרתי במשחטה של סכנין כדי להצטייד בכמה עופות שמנמנים. בשמיים היו עננים שחורים, והייתה באוויר תקווה לסוף שבוע גשום וקריר. החלטתי שאני הולך להעמיד סיר גדול של תרנגולות, ודווקא ליד הלול - כדי ששושנה תיבהל ותשכנע את אחיותיה היקרות להטיל.
דחפתי לתוך התרנגולות כמות יפה של מילוי שהכנתי מבשר טלה קצוץ, מאורז בסמטי ומרוטב עגבניות ששמרתי בצנצנות מהקיץ האחרון. עשיתי וריאציה על טבית, החמין העיראקי, אבל התאמתי את המתכון המקורי לטעמי האישי. הרשיתי לעצמי לדחוף לתוך הסיר טלה וכמון וצימוקי קורינת. הנחתי את הסיר על הקמין למשך לילה שלם - לא היה לי לב לשים אותו באמת ליד הלול. כל הלילה חלמתי ששושנה משתרללת עם הזכר האמריקאי הג'ינג'י ושרוזה כורעת תחת הסאסקס האנגלי. חלומות כחולים על תרנגולות זה כבר ממש קינקי, לא?
