קוראי המדור הנאמנים זוכרים מן הסתם את התסכול העצום שחשתי בשבוע שעבר, כשנאלצתי להשוות בין מצבם העגום של שיחי העגבנייה והחציל האורגניים שלי לבין שדה הירקות המפוארים שראיתי בתערוכה חקלאית. הפער הזה גרם לי להבין שאני חייב להתייעץ סוף-סוף עם אגרונום מדופלם. קלטתי שזה לא מספיק לשים קצת קומפוסט וזבל עזים ולהשקות במים. עצם העובדה שבשיא העונה אני ממשיך לקנות חצילים ומלפפונים למרות מאות השתילים שטמנתי באדמה ושטיפחתי בכזו שקידה, שכנעה אותה שכנראה עדיין לא הפכתי לחקלאי של ממש. חקלאי פתטי יהיה תיאור הולם יותר.
מתכון: סלט תירס לא מבושל
מתכון: תבשיל תירס ובמיה
דרך ידידים "אורגניים" כמוני, השגתי את מספר הטלפון של שי שחם, אגרונום פארמה קאלצ'ר מדופלם, שקיבל מהם המלצות חמות וכבוד רב. כששוחחתי איתו בטלפון הוא ראיין אותי על מצב הבוסתן והקשיב לקיטוריי בסבלנות רבה. קבענו שיבוא באמצע השבוע לפגישת ייעוץ. כשהגיע, התברר שהאיש עשה תואר שני בתחום ושלמד במשך שנים את מה שאני התיימרתי להבין באופן אינטואיטיבי.
סיירנו יחד בין הערוגות. הוא חפר פה ועדר טיפ-טיפונת שם, טעם את האדמה, הסתכל בעין בוחנת על הצמחים השונים, נגע בעלים ומולל אותם בין אצבעותיו. שעה ארוכה לא אמר דבר, רק הלך בין השתילים וספג את מה שראה. בפנקסו רשם כל מיני מילים שהייתי מת לראות כבר, אבל הוא היה מתודי כהלכה, ולא זרק לי שום דיאגנוזה עד שלא התיישבנו לשולחן העבודה שלי. ואז פתח את פיו ואמר שהבוסתן שלי יפהפה, אבל שהאדמה שלי רעבה. "בעגבניות שקטפת בשנה שעברה היו כמויות מינרלים גדולות מאוד. החזרת אותם לאדמה?", שאל.
כך התוודעתי לשילוש הקדוש של החקלאים - חנקן, זרחן ואשלגן. כדי שהכרוביות יגדלו בסתיו, כבר עכשיו צריך להזין את האדמה בחנקן ובאשלגן. שי הסביר שצריך לחפות את הערוגות בחציר תלתן, שקומפוסט הוא לא דשן, ושזבל עזים שעמד בגשמי החורף נשטף מרוב החנקן שהיה בו. הוא פירט את על מחזור הזרעים: אי-אפשר לשתול שנה אחרי שנה עגבנייה באותה ערוגה, צריך למפות את הערוגות ולהקפיד על מחזור זריעה של ארבע שנים.
הוא המשיך ועשה אנליזה מדויקת לכל עץ בבוסתן: בעץ הזה יש זבוב הפירות, ושם חיפושיות איומות. הסביר עוד ועוד, עד שהפכתי לזומבי לחלוטין ונתקפתי חרדה שמא גם אני אצטרך ללמוד בפקולטה לחקלאות רק כדי לגדל כמה עלים בבוסתן. אבל שי מיהר להרגיע אותי שהמצב לא כל-כך נורא ושאוכל לתקן אותו צ'יק-צ'ק. "רק תן לאדמה לאכול את מה שהיא צריכה", אמר.
לאט-לאט חזרה אליי התקווה. חמש דקות אחרי שהלך קבעתי עם חגי, בחור מקסים שעבד עם חקלאים אורגניים, שיתחיל לעבוד אצלי בבוסתן. ביקשתי משכן להביא לי כף גדולה של זבל תרנגולות אורגני, ועשינו ממנו תה חריף. כן-כן, אל תרימו גבה. כמו שהמלכה אליזבת שותה ארל גריי בחמש אחר הצהריים כדי לאושש לה את הנשמה, כך מתברר שהאדמה אוהבת תה של זבל עופות שיש בו הרבה חנקן. וכך הסתובבתי עם דליים של זבל ומים, בחשתי בידיים את התערובת שנוצרה, והנחתי לה להתחמם בשמש יום-יומיים, ואחר כך השקיתי את הצמחים, ששתו לרוויה. הסרחתי כמו לול תרנגולות, אבל זה לא הפריע לי כלל וכלל.
ביקשתי מישי יוגב, שהוא מנהל חטיבת חקלאות ביולוגית אורגנית בחברת שחם, שמייצרת דשנים ביולוגיים, להגיע אליי אס.או.אס, והוא עשה לי אנליזה שנייה של מצב הבוסתן ורשם לי תוכנית טיפול מתאימה. מאורוות הסוסים באבירים ארגנתי חציר כהלכה. מחברת קומפוסט אורגנית נוספת ביקשתי שישלחו משאית דחופה. ממישהו אחר השגתי זבל גואנו מדרום אמריקה, שהוא הדשן הטבעי היעיל ביותר: לשלשת של עופות. מתברר שאחוז החנקן שבו גדול פי שלושים ושלושה מאשר בזבל בהמות רגיל. בקיצור, השתוללתי לחלוטין ועשיתי את כל מה שצריך כדי להאכיל את האדמה.
אל תשכחו שאני טבח שמאכיל את כולם באופן אובססיבי לחלוטין, ועכשיו - כשניתנה לי ההזדמנות להאכיל גם את האדמה בכבודה ובעצמה, חגגתי על זה. הכנתי לה מתכוני גורמה כאלה, שהיא לא הבינה מה קורה לה בכלל. ארוחת טעימות שלמה רקחתי עבורה. את התוצאות אני אקבל רק בסתיו. אני יודע שהעונה הזאת די גמורה. אני כבר עם הפנים ליבול של הסתיו.
הורדתי צמחי תירס מטרסה שלמה, שהניבה קלחים קטנים ובהירים בגלל חוסר בחנקן, לפי כל הגורואים. מכל הקלחים האלה הכנתי תבשיל מהיר עם פלפלים חריפים ועם במיה - סיר בינוני אחד שיצא לי מערוגה שלמה באורך 15-20 מטרים, ערוגה שהשקיתי מהאביב עד עכשיו. בואו לא נדבר על יעילות ועל היגיון כלכלי. כבר מזמן הבנתי שהבוסתן הפך למשאבת כסף, שיונקת ויונקת ומביאה ירקות שעלותם בשוק החופשי נמוכה בהרבה ביחס למה שהשקעתי.
כבר מזמן הבנתי שאני זורע מטבעות כסף באדמה; מה לא עושים כדי לקבל תבשיל תירס מושלם אחד? אבל התירסים האלה - שונים כל-כך מהקלחים הגדולים והירוקים שקונים בכבישים בדרך לגליל - היו הרבה יותר מתוקים מכל תירס אחר שטעמתי. הם היו ספוגי סוכר, מלאי טעם. היה שווה כל אגורה.