סלב על שפותח פיצרייה זאת תמיד סיבה למסיבה. יצאנו לבדוק אם poco, הפיצרייה החדשה של קרן פלס, היא עוד גימיק יחצני, או באמת מקום שתרצו לטחון בו סלייסים. התשובה: מי שבילה שם כנראה ימצא את עצמו חוזר, ולא בהכרח בגלל הפיצה
סלב שפותח מסעדה זאת לא תופעה חדשה. לא בעולם לפחות - ג'ניפר לופז, סטיבן ספילברג, קווין קוסטנר, לכולם (ולעוד רבים אחרים) יש מסעדות שנשענות על המוניטין שלהם, ובכן, כסלבס. כמו כל טרנד טוב, גם אצלנו אפשר לראות סימנים של התופעה הזו, בין היתר בשווארמייה של חיים רביבו, במסעדת התפודים של דודי מליץ ובמסעדה של ארקדי דוכין עליה השלום, אבל מקום אמיתי של סלב אמיתי, שעושה רושם שגם יאריך חיים? דומה שקרן פלס היא הסנונית.
שלא כמו בהוליווד, העסק של פלס הוא משפחתי לגמרי: בעלה (ההורס) תומר, שקיבל את פנינו, עושה את מלאכתו בחן אינסופי, מהסוג שחשבנו שיש רק לאשתו, אחותה מכינה את הפיצות ואחיה הוא הברמן. והמשפחתיות הזו עושה נעים, ולו רק בגלל תחושת ההתחככות.
לפני שניגע באוכל, poco הוא מקום שממש כיף להיות בו. המשפחתיות מהפסקה למעלה כנראה תורמת, אבל יש כאן הרבה מעבר לזה. מדובר במקום אפלולי במידה, קטן במידה ואינטימי במידה (קשה לדמיין איך נדחסו שם כל הסלבס בערב הפתיחה), עם מוזיקה נעימה באחריותה של פלס והרבה סבר פנים טובות, שגורם לך לחשוב שבחרת טוב עוד לפני שנתת את הביס בסלייס הראשון. אחרי בילוי בשכונה (הרצל בואך שדרות רוטשילד) או לפניו, סתם לבירה של ערב או אפילו בצהרי היום.
ומה עם הפיצה? או
מכיוון שבאנו בשביל לאכול פיצה, חייבים לומר כמה מילים גם עליה, וכאן, אנחנו חוששים, עוד יש למשפחת פלס המורחבת לאן לשאוף. הז'אנר שהפיצה של poco משתייך אליה הוא ז'אנר טוני וספה, כלומר פיצה מרובעת עתירת תוספות הנמכרת במלבנים, ובכל זאת – כמה מהטועמים הודיעו חד משמעית שבטוני וספה עושים את זה טוב יותר. לא שמדובר בפיצה רעה, ממש ממש לא, אבל בשוק כל כך רווי הרגשנו שהיה אפשר להשתדל יותר. הבצק, שאמור להיות דק ופריך, הרגיש לפעמים כאילו היה שמח לעוד כמה רגעים בתנור, ואחד הטועמים חזר וטען שכמות הרוטב לא מספיקה. באופן משונה הפיצה שבאמת הצליחה להפיל אותנו מהכיסא הייתה דווקא פיצת הבריאות – שתחתיתה בצק מקמח מלא ועליו בולגרית 5 אחוז, תרד טרי ועגבניות שרי. כל הטועמים, השמנים והרזים כאחד, הסכימו שמדובר בפיצה מעולה.
הפיצה של פוקו. דווקא זאת עם הקמח המלא מ-עו-לה
שאר התוספות היו נחמדות ומגניבות – פטריות מכל מיני סוגים, בטטה, שינקן, זוקיני, הכל לפי מה שהיה לשוק להציע – והגבינה הנלווית היא מוצרלה די באפלו ולא איזו צהובה קוטלת קנים, שזה תמיד כיף.
מכיוון שהיועץ של המקום הוא מנה שטרום – אלוף פיצות ידוע – אנחנו מרשים לעצמנו להניח שהתוצרים של poco עוד ישתפרו, אולי אפילו למדרגת פיצות-על (ומי שטעם את הפיצות שלו ברדיו רוסקו בוודאי יבין את הכוונה). בינתיים הן עוד לא שם, לא באופן אחיד לפחות – וחוסר אחידות הוא אחד מסממניה של מיומנות לא מספיקה.
המטבח של פוקו. הכל נשאר במשפחה
אז למה בכל זאת?
שתי הברקות של poco שאי אפשר היה להתעלם מהן היו תערובת של עגבניות טריות, שמניחים על הפיצה ונהנים מהשילוב המופתי של חמימות אפויה וטריות רעננה, וחטיפונים של פלפלים קטנטנים כבושים וחרפרפים, במילוי גבינת ריקוטה צוננת ומרגיעה. את התוספות הכל כך חינניות ולא שגורות האלה אי אפשר לקחת מהם (גם אם הייתם רוצים כאלה בבית).
אם לסכם, הפיצרייה של קרן פלס (וחבריה רון פאר וארנון שבתאי) היא מקום מקסים, שכיף לשבת בו, עם פיצה שעוד לא מימשה את הפוטנציאל, אנרגיות מעולות וכוח אדם נעים (וחתיך), כמו שהייתם מצפים מהמשפחה של פלס להיות.
